הכירו את שלומי קופמן, הקונסול הכללי של ישראל לצפון-מערב ארה"ב

מאת: שלומית סאם-אקרמן

"מעולם לא גרתי יותר מארבע שנים באותו המקום", אומר שלומי קופמן, הקונסול הכללי של ישראל לסן פרנסיסקו שנכנס לתפקידו לפני כארבעה חודשים. קופמן, שהחליף את אנדי דוד, כבר יודע דבר או שניים על מעברים ורילוקיישן ומבחינתו אין דבר מעשיר ומאתגר יותר מלהכיר מקומות ותרבויות חדשות. כיום, לאחר אינספור פגישות והיכרות עם האיזור אותו מכסה הקונסוליה הכולל את כל צפון מערב ארצות הברית, מצהיר קופמן כי אין לו ספק שמדובר באיזור מרתק עם פוטנציאל עצום לשיתופי פעולה וחיזוק היחסים גם עם ישראל וגם עם ארה"ב.

את דרכו המקצועית החל קופמן (47) כהנדסאי אלקטרוניקה ועבד בהייטק מספר שנים. את המעבר לתחום יחסי החוץ והדיפלומטיה עשה במהלך לימודי התואר ליחסים בינלאומיים ומזרח אסיה באוניברסיטה העברית ולאחר שליחויות באיזורים שונים בעולם וביניהם סין, תאילנד, וושינגטון וניו יורק הוא הגיע לבירת ההיי טק העולמית לשליחות בת 4 שנים.

"יש כאן קהילה ישראלית מאוד חזקה ואיכותית שמשתלבת גם במוסדות האקדמיים הכי יוקרתיים וגם בחברות ההייטק הכי גדולות וזה משהו שמאוד עוזר לחיזוק הקשר בין ישראל לארצות הברית", טוען קופמן, "התפקיד של הקונסוליה הוא להיות הגשר בין האיזור שהיא מכסה לבין מדינת ישראל וגם בין הקהילה הישראלית כאן לבין יהדות ארצות הברית וכשיש באיזור עוצמה כלכלית ואקדמית כל כך חזקה החיבור הופך להיות מאוד משמעותי. בקונסוליה אנחנו מכסים שטח מאוד גדול שכולל גם את אורגון, וושינגטון, אלסקה, איידהו ומונטנה ושם, למשל, הדגשים הם אחרים, הקהילה היהודית היא הרבה יותר קטנה ועיקר הפעילות שם היא פוליטית וכוללת, בין היתר, פגישות עם מושלים או עם ראשי חברות גדולות".

קופמן חוזר ומדגיש את עניין החיבוריות המניע אותו בעבודתו היומיומית. הוא רואה חשיבות רבה בחיזוק הקשר של הקהילה הישראלית למדינת ישראל ובו בזמן גם לקהילה היהודית האמריקאית.

אתה מדבר על החיבור, על חיזוק הקשר בין הישראלים ליהודים האמריקאים ומצד שני יש את הבית הישראלי שהתפקיד שלו הוא בין היתר לתמוך בישראלים בחזרתם לארץ. איך מתיישבת הסתירה הזאת?

"בסופו של דבר כל אחד עושה את הבחירות שלו. בין אם מישהו בוחר להישאר כאן או לחזור לארץ, תפקידנו הוא בין היתר לסייע לו לשמור על החיבור שלו ושל הילדים שלו למדינת ישראל. יש כאן קהילה שמאוד חשוב לשמור על הקשר איתה, לחבר אותה לארץ ולהעביר לה את המסר שגם אם היא כאן, היא עדיין שותפה ומהווה חלק חשוב ממדינת ישראל.

קהילת ההיטק כאן היא אחד הגורמים המחברים הכי חזקים. יש בארץ נוכחות של למעלה מ-200 חברות אמריקאיות עם מרכזי מו"פ בארץ, הפעילות הכלכלית בין ישראל לארה"ב מאוד גדולה ותמיד יש מקום לחזק זאת יותר. אנחנו כל הזמן תומכים בארגונים שכבר פועלים וגם מנסים לפתוח דלתות לארגונים חדשים".

ואיך עושים את החיבור בין הקהילה הישראלית לקהילה האמריקאית?

"בעבודה אינטנסיבית ויומיומית ובנוכחות מתמדת בכל אחת מן הקהילות. אנחנו עושים Outreach לכל סוגי הקהלים ומעבירים את המסר של הביחד גם מן ההיבט העסקי וגם התרבותי. לדוגמא, הייתי לאחרונה בכנס "לימוד FSU" בו כ-800 צעירים מן האיזור שבאו ממשפחות יוצאות ברית המועצות התכנסו לסופשבוע שכל כולו יהדות וישראל. מדובר בקהילה שאמנם ההיסטוריה או החלטות אישיות פיצלה אותה, אך עדיין היא תומכת נלהבת של מדינת ישראל וחשוב מאוד לשמור איתה על קשר. גם ה-ICC הוא גוף שאנחנו עובדים איתו צמוד, הוא עושה עבודה מעולה וממלא תפקיד מדהים גם בשמירה על החיבור לישראל וגם על החיבור לקהילה היהודית אמריקאית כאן ושיתוף הפעולה איתו חשוב".

מה ולגבי קהילות שפחות תומכות בישראל? כיצד נעשית ההתנהלות מולן?

"אחד התפקידים שלי כנציג של ישראל הוא להביא את החוזקות וההישגים של ישראל. אני לא מאמין שאנחנו צריכים להיכנס לתוך שיח דפנסיבי ומתנצל. הרעיון הוא לחבר באמצעות שיח פתוח והדגשת היתרונות וההישגים של ישראל שהם רבים מאוד. יש המון דברים להתגאות בהם. גם בהישגים האקדמיים של הישראלים כאן, גם בהשפעתם הרבה על זירת ההיי טק העולמית וגם כשמדברים על תיקון עולם- ישראל פעילה במדינות עולם שלישי מזה 60 שנה, תורמת ועוזרת רבות. יש מציאות לא פשוטה שכנראה לא נפתור אותה לא מחר ולא מחרתיים ולכן אסור ליפול למלכודת של שיח מסית, מסלף ומשחיר. אני מעדיף להתמקד במקומות תומכים בהם אני אוכל לבנות שיתופי פעולה, גשרים והבנה הדדית בכל התחומים".

קופמן נולד בטביליסי, גיאורגיה ובגיל 9 עלה לארץ עם משפחתו שהייתה מסורבת עלייה כשלוש שנים. המשפחה התמקמה ברחובות ומאז הספיק קופמן להתגורר בהוד השרון, באר שבע ושוהם.

את השליחות הראשונה שלו כנציג של המדינה הוא עשה בשנגחאי שם שהה למשך ארבע שנים והספיק להשלים את התואר השני שלו וללמוד מנדרינית. לאחר גיחה קצרה לארץ של שנה, יצא שוב לשליחות של שנתיים בתאילנד שם שימש כסגן השגריר. את השליחות בתאילנד הוא מתאר כחמה ונינוחה עד לרגע בו הגיע ברוח סערה הצונאמי הגדול.

"זה מסוג הדברים שתופסים אותך לא מוכן", הוא נזכר, " זה קרה לאחר כשנה וחצי בתפקיד. מן הרגע שקיבלנו את שיחת הטלפון שבישרה שהיה צונאמי, השגרירות הפכה לחדר מצב שעבד 24 שעות לאורך שבוע שלם. גייסנו מתנדבים עד כמה שהיה אפשר במקום שאין בו קהילה ישראלית. חבר'ה מ'אלעל' נרתמו לעזור וגם המשפחות שלנו וכך הפכנו למקור המידע העיקרי, גם של משפחות הישראלים הנעדרים וגם של התקשורת הישראלית שכל הזמן הייתה צמאה למידע. זו הייתה תחושת שליחות אדירה".

לאחר הצונאמי ביקשתי יעד קצת פחות סוער. קיבלתי העברה לוושינגטון די סי שם שימשתי כראש לשכה למשך שלוש שנים מרתקות. זו הייתה תקופה של ועידת אנפוליס, היו ביקורי נשיאים, עבודה עם ארגונים יהודיים רבים וסיפוק מקצועי גדול. השליחות הבאה כבר הייתה בניו יורק, הייתי סגן הקונסול הכללי וגם תקופה זו זכורה לי כמרתקת במיוחד".

כיום, מתגורר קופמן בסן פרנסיסקו עם אשתו שרון, שמלווה אותו בדרכים למעלה מ-20 שנה, ושני ילדיו אמה (10) ויונתן (7). על אף השינויים והמעברים הרבים המלווים אותה, מצליחה לשמור המשפחה על שגרה ומקפידה ליהנות מכל מקום חדש אליה היא מגיעה.

איך מתמודדת שרון עם כל המעברים מבחינת מקצועית?

"שרון הצליחה לבנות לעצמה קריירה מאוד יפה. היא לימדה בשנים האחרונות בבתי ספר למנהל עסקים בניו יורק ובארץ, היא עבדה כיועצת לחברות, ניהלה חברה בסין והצליחה להוציא את המיטב מכל שליחות בה היינו.

גם הילדים מסתגלים יפה, ולאט לאט מתחילים להתרגל למקום, לחברים ולבית החדש שלהם.

אין לנו ספק שעם ילדים קצת יותר מאתגר לעבור משליחות לשליחות, הם צריכים יציבות ושגרה קבועה, אך זו התחנה לארבע השנים הקרובות ואנחנו מתכוונים לתת את כל כולנו שהיא תהיה הכי מוצלחת גם במישור המשפחתי וגם המקצועי.

יש לי הרבה תוכניות לשנים הקרובות כאן ואני מאמין שעם הצוות הנהדר שעובד איתי בקונסוליה אני אצליח לממש אותן במלואן".