הפרעות באכילה

לורה, אישה בשנות החמישים לחייה מתלוננת על קשיים רבים הקשורים למערכת יחסים מעורערת עם בעלה ודאגות הקשורות בילדיה, ואילו את סגנון האכילה שלה אינה מחשיבה כבעיה. כהרגלה מזה שנים, היא זוללת את הקלוריות שגופה צורך מתוך כמויות עצומות של שוקולד וג'נק פוד. את כל הקלוריות היא מכלה מהבוקר ועד לשעה אחת בצהריים ומהשעה הזאת והלאה שומרת על צום מוחלט עד ליממה הבאה. כששאלתי אותה על צורת האכילה המשונה, האם אין פה בעיה?  היא הודתה שכן, היא יודעת שיש לה הרגלי אכילה לא בריאים, ואת ילדיה היא מחנכת אחרת. בעצם, יש מטפלת שאחראית על תזונתם, אבל היא נהנית לזלול ממתקים דבר שהיה אסור עליה בילדותה, והיא צריכה לשמור על גזרתה ולשם כך החליטה על הצום שבא אחרי הזלילה.

מישל, אשת  תוכנה בחברת הי- טק גדולה, שלא כמו לורה, נמנעת מאכילה במשך כל היום אבל זוללת כמויות עצומות של אוכל בשעות הלילה. כאילו חיה את חייה בצום רמדאן מתמשך.

דניאלה סטודנטית בשנות העשרים לחייה, מתאמנת שעות רבות בשבוע בתרגילי ריקוד בלט מודרני וכדי לשמור על משקל גופה פיתחה סידרה של חוקים נוקשים: היא אוכלת מאכלים שצבעם ירוק או לבן בלבד, ללא לחם. ויש רשימה ארוכה של סוגי מזון שלא יעלו על שולחנה למרות צבעם, כמו אבוקדו או אורז. אפשר היה להגדירה אנורקסית אילו משקל גופה היה נמוך מהנורמה או אילו איבדה את המחזור החודשי. אבל היא מצליחה לצוף ולשמור על רמת משקל בתחום הנורמאלי ועל מחזורים חדשיים תקינים בזכות החוקים הנוקשים שלה או אולי למרות החוקים.

"הפרעות באכילה" מאופיינות כתופעה נפרדת מהפרעות האכילה המוכרות. מדובר בחולים (לרוב חולות) שמשקל גופן נורמאלי ושאינן מקיאות כמו הבולמיות ואינן חוסכות בקלוריות כמו החולות באנורקסיה וביחד עם זאת מערכת היחסים שלהן עם אוכל לוקה בחוסר איזון. מדובר בסידרה של חוקים נוקשים המגדירים את היחסים של מותר ואסור בנוגע לאוכל, דבר שמרגיע את החולות וגורם להן לחוש בטוחות. החוקים הנוקשים נתפשים בעיניהן כנכונים ומתאימים לסגנונן האישי ( אגו סינטוניק ) ולכן הן לא מעוניינות לשנות אותם.

מאחורי כל הפרעות האכילה ישנן תופעות פסיכולוגיות נוספות ה"מזינות" אותן שנקראות בפי אנשי המקצוע קו-מורבידיטי. ברוב המקרים מדובר בדיכאון או בחרדה, ואילו "הפרעות באכילה" קשורות לרוב בתופעות של התנהגות אובססיבית קומפולסיבית שיש בה חוקים נוקשים, שבאה להגן על ה"אני" מפני חרדות עמוקות יותר.

האכילה היא ההתנהגות העצמונית הראשונה שלנו מאז הינקות. תינוק נולד עם מנגנון טבעי של וויסות הצרכים שלו. התינוק בוכה כשהוא רעב ומפסיק לינוק כשהוא שבע. תהליך של וויסות הצרכים הופך בריא אם ניתנים לתינוק התנאים הנכונים. כלומר, במערכת יחסים בריאה בין התינוק והוריו, התינוק לומד שמותר לבקש דברים ולקבל אותם ללא איסורים או חוקים נוקשים של מותר ואסור, ושאין בושה או אשמה הקשורים בסיפוק צרכים פיזיולוגיים או רגשיים. אצל החולים/חולות עם הפרעות באכילה, משהו בתהליך של וויסות הצרכים העצמי (סלף רגוליישן) נפגע במהלך ההתפתחות. אפשר להניח שאותם חוקים נוקשים שמנחים אותן בקשר לאוכל שולטים בחייהן בתחומים נוספים. למשל: דניאלה הרקדנית, מתייחסת בנוקשות לא רק לאוכל אלא גם לאימונים שלה. בזמן שנפצעה לא יכלה לסלוח לעצמה על שהיא לא יכולה לרקוד כי הזהות העצמית שלה היתה קשורה במאה אחוזים להצלחתה בריקוד ללא כל גמישות בקבלה עצמית.

אצל לורה, למרות גילה המתקדם, ההפרעות באכילה קשורות עדיין במרד מתמשך מול הוריה שהחזיקו בחוקים נוקשים ולא הרשו "ממתקים" (ואני מניחה שגם הנאות אחרות) בתקופת ילדותה. זלילת הממתקים מעניקה לה חופש מהחוקים הנוקשים של הוריה. דבר שגרם לאי סדר בכל הקשור לוויסות הצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים שלה.

לפעמים הפרעות באכילה מופיעות בגיל צעיר מאוד. במיקרים רבים התופעה נעלמת בגיל ההתבגרות ובמקרים אחרים היא הופכת להפרעת אכילה. ישנם ילדים שאוכלים מספר מועט מאוד של מאכלים. הם מסוגלים להריח את ההבדל בין ריבה שהם אוהבים לזו שהם לא אוהבים, או בין סוג של חמאת בוטנים אחת לאחרת. הם מוכרחים להריח את האוכל לפני שהם מסכימים לטעום, ואם המראה של  האוכל לא נראה להם "טעים" הם לא יאכלו. התופעה הזו מכונה: ARFID- Avoidance Restrictive Food Intake Disorder. במיקרים קיצוניים התופעה משפיעה על עיכוב בהתפתחות ובגדילה. אם המשקל יורד מתחת לנורמה מומלץ להתחיל לטפל מגיל צעיר כדי למנוע סיבוכים פיזיולוגיים.

הכותבת, ד"ר נגה ניב, פסיכולוגית קלינית בפאלו אלטו