"קהילה תומכת מרחוק": שיחה עם רויטל פנוש וניצן צלניק, מקימות ער"ן ICC

מאת: דלית גבירצמן

אין תחושת בדידות גדולה יותר מזו שחשים בשעות הקטנות של הלילה. השקט שמסביב רק מעצים את תחושת הבידוד ונדמה שכל העולם, פרט לך, נם את שנתו בשלווה. הקולות המאיימים, הקיימים בתוכנו האומרים לנו שאנחנו לא אהובים, לא מובנים ולא משמעותיים מספיק עבור אחרים, נשמעים רמים אף עוד יותר. בלילה, כל הבעיות שלנו מועצמות לממדים מאיימים יותר, והנה הן עומדות להכניע אותנו, להביס את הקולות המאזנים, המעודדים, המצליחים לראות את האור שבקצה המנהרה. וזאת הסיבה, שהשעות הקטנות של הלילה הן השעות בהן עולה מספר הפונים לעזרה ראשונה נפשית באופן דרמטי. 

על הפעילות המבורכת של מתנדבי ער״ן שמעתי מחמותי נעמי כבר לפני כעשרים שנה, שם התנדבה באופן קבוע. ער״ן מספקת את המענה לעזרה ראשונה נפשית 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. בשנים האחרונות, מתקשה העמותה לאייש את העמדות בשעות הלילה, וכאן הופך החסרון שכולנו סובלים ממנו ומתלוננים עליו חדשות לבקרים – הפרש השעות הגדול ביננו לבין ישראל – ליתרון עצום. בשל הפרשי השעות, יכולים הישראלים הגרים בצפון אמריקה להושיט עזרה ולאייש את הקו בשעות היום שלנו, וכך לתת מענה לאלו הפונים לער״ן בחיפוש אחר אוזן קשבת בשעות הקטנות והקשות של הלילה. כמה פשוט, ככה גאוני.

אז החלטתי לפתוח את השנה החדשה בשיחה עם שתי נשים יפות, חזקות, מוכשרות ומלאות רצון לעזור. וכי יש דרך טובה מזאת? רויטל פנוש וניצן צלניק, מנהלות הפרויקט ״קהילה תומכת מרחוק״, לקחו על עצמן את המשימה להקים את המיזם החשוב הזה, ובכך לגשר בין הצורך הגדול לבין המענה הזמין. 

אנחנו נפגשות בבוקר צח וצונן של דצמבר במטבח של ניצן. ריחות מאפה של בייגל ירושלמי ועוגיות ביתיות מקבלים את פני. אפשר לחוש את החיבור בין רויטל וניצן באוויר, הן קשובות זו לזו, משלימות האחת את משפטי השנייה, ובעיקר בולטת תחושת השליחות, הרצון הטוב וההרתמות למטרה החשובה. 

– ספרו לי איך התחיל הכול? מי הגה את הרעיון של ער״ן אמריקה?

רויטל: ״דוד קורן, מנכ״ל ער״ן היה בכנס בוושינגטון ובמסגרת מפגש בוגרי "גוונים" מכל רחבי ארה"ב, נפגש עם נציגים ממחלקת ה- ICC@JCC בפאלו אלטו. בעזרת קול קורא לבוגרי "גוונים", תכנית המנהיגות של ה-ICC הצטרפנו, ניצן ואני בוגרות התוכנית, ויחד התחלנו להניע קדימה את הרעיון של שיתוף הפעולה בין ישראלים הגרים בתפוצות לבין המצוקה האמיתית הקיימת בער״ן בלילות.  דוד קורן יגיע אלינו בחודש פברואר לפגישת היכרות  עם המתנדבים ועם הקהילה.

אנחנו רואות בפרויקט הזה מעין סטארט-אפ עם חזון מאוד גדול של להקים מערך מתנדבים ענף בצפון אמריקה. אנחנו רוצות שהמרכז שישב בג׳יסיסי בפאלו אלטו יעבוד באופן שוטף ושיאויש באופן קבוע במשך שנים. אנחנו רוצות להיות החלוצות ושבעקבותינו יקומו עוד סניפים ברחבי ארצות הברית. רוני ענתבי ממחלקת ה-ICC מעורבת בתהליך ותומכת בו באופן שוטף".

– הפרויקט אמור לאייש מערך של מתנדבים, ספרו לי קצת על ההכשרה, מה היא כוללת?  והאם נדרש מהם איזשהו נסיום קודם בתחום?

רויטל:״ההכשרה פתוחה לכולם מגיל 23 ומעלה, ולא צריך ידע קודם או רקע מקצועי. בקורס ילמדו פיתוח מיומנויות תקשורת אישית בכלל, ומצבי מצוקה בפרט, מיומנויות של התמודדות עם דכאון, מצוקה נפשית, חרדה ועוד. כל זאת, תוך לימוד עיוני וכן דרך התנסויות, והדמיית שיחות. נושאי הקורס יספקו כלים גם להתמודדות עם מצבי לחץ וטראומה במסגרת משפחתית ואישית בחיי היום יום, ובעיקר כלים להתמודד ולתמוך באלו הזקוקים לעזרה. אורך הקורס שמונה ימים, בשעות הערב ועלותו $250. אנחנו מחפשים תורמים שיקחו חלק במימון הקורס והוצאות הפרויקט. מי שביכולתו לתרום, מוזמן לעשות זאת כאן.

– איך ניתן להכיל את המצוקות של האחר מבלי שזה יפגע בתפקוד שלך עצמך? איך שומרים על הגבול? כיצד המתנדב יכול להגן על עצמו?

ניצן:״חשוב לנו למצוא מתנדבים שנמצאים בשלב בחיים במקום רגשי שבו הם פנויים לענות לטלפונים, להקשיב ולהכיל מישהו אחר. חשוב שאלו יהיו אנשים שמבינים שזה יכול להיות חד פעמי ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת מה קרה לבן אדם אחר כך. צריך להיות מספיק חזקים כדי להתמודד עם זה.״

 רויטל:״בראיה שלי, אנשים שמגיעים מהתחום הטיפולי כבר ממילא יודעים לעשות את זה. יחד עם זאת, לא כל אחד מסוגל למצוא את האיזון בין מה שהתרחש בשיחה לבין התרומה שלך באותה סיטואציה. אנחנו מחפשים אנשים שיהיו מסוגלים לעשות את זה, ולהתחייב לטווח ארוך. מתנדב צריך להיות אדם מאוד מיוחד, שיודע לעשות את ההפרדה בין החיים האישיים שלו למצב שכרגע הוא נקלע אליו. זהו מצב שבו הוא מנסה לתת עזרה ראשונה בעיקר דרך הקשבה והכלה, ובאופן לא שיפוטי. אלו צריכים להיות אנשים מאוד פתוחים ולא שיפוטיים. חשוב לנו שאנשים יגיעו למפגשי המידע כדי לשמוע על ער״ן, על המתנדבים בארץ ומה יתן להם קורס ההכשרה מבחינת כישורי חיים.״  

–  באילו מקרים או באילו סוגים של פניות אתן חושבות שתוכלו לטפל ולעזור?

ניצן:״הרבה פעמים מדובר באנשים קבועים שמתקשרים, ושבעצם זאת התמיכה העיקרית שהם מקבלים. בעיקר בשעות הלילה כשתחושת הבדידות מועצמת, חשוב שיהיה לאנשים האלה מישהו לדבר איתו. זה יכול להיות ניצול שואה שמתקשר ואומר שאין לו כוחות לצאת לסרט לבדו משום שגם אם ילך, לא יהיה לו עם מי לחלוק את החוויה בגמר הסרט. משמעות הסיוע טמונה באותה שותפות אנושית פשוטה ובהקשבה, שמפחיתה, ולו במעט, את תחושת הבדידות הבלתי נסבלת של פונים רבים. עבורם, הקול האנושי והחם של מתנדבי ער״ן, החופשי מביקורת ומשיפוטיות, יוצא דופן בעולמם.״

רויטל:״מחקרים מראים שבני נוער רבים מרגישים בדידות גדולה וחווים בריונות ברשתות החברתיות שגורמת להם למצוקה גדולה. בגדול, השירות מיועד לכל אחד, בכל עת, ובכל סוג של קושי.״

 – אני תוהה לגבי הפער התרבותי, שהרי לא רק אוקינוס שלם מפריד ביננו. האם באמת ניתן לעשות אאוטסורסינג לשרותי נפש?

רויטל: "מדובר בעזרה ראשונה נפשית ולא בטיפול נפשי. חשוב מאוד לזכור את זה. אדם שיש לו את הכישורים הנכונים ואחרי קורס ההכשרה ידע להקשיב הקשבה פעילה ומכילה, ויוכל בוודאות לעשות זאת גם מרחוק. אנחנו אולי חיים קצת רחוק מכל המצב הבטחוני שקיים בארץ, אבל כולנו עברנו וחווינו את זה ומסוגלים לתמוך".

ניצן: ״בעזרה ראשונה נפשית מדובר במצבי מצוקה, פחד, חרדה, דיכאון ועצב עמוק. אנחנו יכולים לתת תמיכה לפונים גם אם אנחנו לא בדיוק חווים את מה שהם חשים באותו הרגע. אני מאמינה שכולנו יכולים להתחבר לקהילה בארץ ולהרגיש את המצוקות שלהם. ובכלל, השירות הוא לגמרי דיסקרטי, כך שהפונים לא אמורים לדעת פרטים עלינו והיכן אנחנו נמצאים".  

– ער״ן מקבלת 4000 פניות אובדניות בשנה, וכאן מדובר ממש ב״דיני נפשות״. כיצד מתמודדים עם תחושת האחריות הגדולה שמגיעה עם פנייה אובדנית?

רויטל:״ביחד עם האחריות הגדולה אני רואה בזה גם שליחות מדהימה. זאת הזדמנות להציל ולשנות חיים. למתנדבים שלנו יהיו כלים, אמצעים ודרכים להפנות עזרה ברגעי מצוקה אמיתיים. יש מערך תמיכה שלם שקיים בשטח וברגעי אסקלציה ניתן יהיה להעזר בו. במסגרת קורס ההכשרה שיעברו המתנדבים, הם גם יתמחו תוך כדי הקשבה לשיחות וינתנו להם כלים מעשים".

ניצן:״אני מסכימה שזה לא קל, אבל זאת ההזדמנות שלנו לצאת מאזור הנוחות שלנו ולנסות לעזור למישהו אחר שנמצא במצוקה, וזה המון. בנוסף לכל מה שרויטל הזכירה, יהיו גם השתלמויות וסדנאות עם בעלי מקצוע, שיאפשרו למתנדבים לדבר על העבודה שלהם ועל התמודדות עם דילמות ומצבים לא פשוטים.״

השעה 5 לפנות בוקר… עוד מעט שבוע חדש מתחיל… ואני שואל את עצמי אם יש דרך רגע לעצור את הזמן… לתת לי שניה וחצי לקום לפני שהשבוע החדש הזה תוקף אותי… לא האמנתי שבכלל יהיה מענה.. ולא היה.. אז פשוט ניסיתי פעם.. ועוד פעם.. מתוך יאוש. אבל לאחר 3 נסיונות… במקום פניות קודמות, הפכתי בעצמי לפניה קודמת… זה היה מוזר.. אבל חם… ונעים… אני לא רגיל לדבר ככה בפתיחות עם אדם שאני אפילו לא יודע מי הוא.. מה הוא… אבל היה שם קול והיה בקול הזה אכפתיות, שלפעמים אפילו מהאנשים הקרובים אי אפשר לשמוע… אני לא יודע אם זאת השיחה האחרונה שלי עם ער"ן. אבל מה שאני יכול להגיד בבטחון, זה שיש שם מישהו.. ומי שזה לא יהיה.. איכשהו בדרך סתרים, איכפת לו… מהיום אני יודע שיש שם קול, כמה נסיונות… אבל יש שם קול של מישהו שאכפת לו. אתם משהו מיוחד, אתם פשוט גלגל הצלה למי שיש שחור בעיניים.. כי מה שאתם עושים שם, זה אחד הדברים הכי טהורים שיצא לי לפגוש! תודה, תודה לער"ן ותודה לך קול, תודה שאתם שם.

"אני אסיר תודה על כך שנפלתי לזרועותיה התומכות של המתנדבת המדהימה. מילותיה ריפדו את נשמתי וקולה משך אותי כלפי מעלה. תודה שנתתם לי את הכוח להמשיך לחיות." (מכתב תודה מפונה לער״ן)

רויטל פנוש, 44, היא אישה רבת פעלים ותארים. מאחוריה תואר במנהל עסקים ובמשפטים הנותן לה ראייה רחבה ואסטרטגית של שני העולמות. בצבא שירתה כקצינת כוח אדם בחיל רפואה, ולאחר שרותה הצבאי, ולימודי מנהל עסקים ומשפטים, עבדה בחברת אורנג׳ ישראל כמנהלת צוות שירות לקוחות עסקיים, ובערוץ 10 וחברת מקסימדיה כתקציבאית פרסום. רויטל מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה (3, 7, ו-9) מזה 11 שנים, בסן חוזה. בנוסף לכל אלה, רויטל הינה מגשרת מוסמכת. 

ניצן צלניק, תמיד נמשכה אל התחום הטיפולי ולקשרי הגומלין שבין הגוף והנפש. ניצן היא בעלת תואר שני ברפואה סינית ומדקרת מוסמכת. היא בעלת קליניקה פרטית מצליחה, שבימים אלו עוברת מסרטוגה לסאניוויל, שם היא מתגוררת עם קובי בעלה. לניצן וקובי שלושה ילדים, שניים מהם עובדים ולומדים בארץ, ואחד מטייל בדרום אמריקה. ניצן אוהבת את המפגש עם אנשים ואת היכולת לסייע. הקטע הטיפולי היה חזק אצלה, מאז ומתמיד, ואמפתיה, הקשבה והכלה הם רק חלק מארגז הכלים שהיא נושאת איתה.

 – מה הביא כל אחת מכן באופן אישי לפרויקט הזה? ומה יש לכל אחת מכן להציע מנסיון החיים שלה, שעשוי לתרום להצלחתו? 

רויטל:״תמיד הייתי ציונית, ובאחת עשרה שנות שהותי בארה״ב הקשר שלי עם ישראל רק הולך ומתעצם. עם הקמת המשפחה שלי, חשתי צורך עז לחזק את הקשרים עם ישראל ואת הזהות היהודית-אמריקאית שלי ושל משפחתי. אחרי תכנית ״גוונים במפרץ״ חיפשתי משהו שיהיה משמעותי עבורי, שאוכל לתת ולקבל ממנו, בו זמנית. אחרי שלוש שנים של Zang Talk שהיה אף הוא נסיון לקרב בין ישראלים ליהודים בוואלי, חיפשתי שוב את החיבור הזה של איפה אני יכולה לתת מעצמי ומהנסיון שלי. חיפשתי דרך לשלב בין שגרת החיים שלי וניהול המשפחה לבין הזדמנות לתרום לקהילה. היוזמה להרים את הפרויקט הזה ולהקים כאן מוקד טלפוני נראתה לי הפתרון המושלם. הרגשתי, שזה לא יהיה לנהל עוד פרויקט אלא לעזור לשנות חיים. אני בן אדם שמאוד אוהב עשייה, ואני אוהבת להקים משהו מתחילתו ועד סופו. אני מאוד מאמינה בפרויקט הזה ובנחיצות שלו. מעבר לזה, אני ישראלית בנשמה, וזאת נראית לי תרומה משמעותית  וחיבור אל הארץ, אל הבית.”

ניצן:״בפרויקט של ער״ן מצאתי משהו שהוא באמת חשוב לי ודרך לתרום ולעזור לאנשים קודם כל ברמה הכי אישית ובסיסית, ואף ברמה של הקהילה שלנו וברמת הקשר לישראל. יש משהו מאוד מרגש בלהקים פרויקט מן ההתחלה. זה הרגיש לי בדיוק בזמן הנכון, כי יש לי את הכלים המקצועיים בקטע הטיפולי וגם את נסיון החיים הדרוש לבניית פרויקט שכזה. השילוב בין ההקשבה, ההכלה, האמפטיה והיכולת לעזור, ביחד עם החלק הניהולי ובנית משהו חדש, הוא מושלם עבורי. בנוסף לכל זה, כבוגרת תוכנית ״גוונים״ אותה חוויתי עם קובי, אני רואה בפרויקט הזה דוגמה לרוח היזמות שקיימת בקהילה שלנו לצד טיפוח הפן הערכי שבה. כמובן, שהמפגש עם רויטל ועבודת הצוות איתה רק העצימו את החוויה.״  

רויטל מוסיפה: ״הכימיה ביני לבין ניצן מאוד טובה ואנחנו ממש משלימות אחת את השניה. אנחנו מאוד שונות אך שתינו מאמינות באותם הדברים ואנחנו יכולות להקשיב אחת לשניה ולבקר אחת את השניה בצורה פתוחה ומכבדת. שתינו הגענו לפרויקט הזה מתוך הידיעה שיש איזושהי מצוקה בבית שלנו, במקום שהוא שלנו ושאנחנו מחוברות אליו בשלט רחוק. שתינו הרגשנו שהתמיכה הזאת מרחוק היא מאוד משמעותית ושאנחנו רוצות לסייע ולגרום לה לקרות. ידענו שיש לנו את הכלים לעזור והחלטנו ללכת על זה. אני מניחה שהאמהות אף היא תרמה רבות והביאה אותי להיות רגישה יותר למקרים הבאים לידי ביטוי בער״ן.״

"החיים שלי נחלקים לשניים, לפני שעברתי את קורס ההכשרה של ער"ן ואחרי. חשבתי שלעזור זה למצוא ביחד פתרונות, אז זהו, שלא רק ! " (מתנדבי ער״ן מספרים)

– מה בעינכן יגדיר את הפרויקט כהצלחה? מתי תדעו שהצלחתן, שהגעתן אל היעד?

רויטל:״וואו, זאת שאלה טובה. בעיני, הצלחה תהיה כשיהיה מוקד טלפוני פעיל, מאויש באופן קבוע עם מספר עמדות. ובהמשך, עוד קורסים ועוד הכשרות ולהקים מרכזים נוספים במקומות אחרים.״

בעיני, חשוב ליצור מודל מוצלח של מרכז כזה, כדי שיוכל להמשיך ולפעול שנים רבות. בעיקר, אני מקווה שאנשים כאן ירגישו שהם תורמים לקהילה בארץ, יחושו תחושת סיפוק והתפתחות אישית מהעשייה ושבישראל הפונים יוכלו סוף סוף למצוא אוזן קשבת גם בשעות הלילה".

אני מביטה ברויטל וניצן ורואה את החיבור בינהן, חשה ברצון העצום שלהן לתרום, לתמוך, לעזור ולתת. תחושת שליחות חזקה מנחה אותן, ובעיקר רצון לגשר בין העולמות ובין הקהילות. כל המעוניינים בפרטים נוספים על הפרויקט המבורך הזה של ״קהילה תומכת מרחוק״ ועל קורס ההכשרה המרתק שיוצא לדרך בחודש מרץ מוזמנים להגיע לערבי המידע שיתקיימו בתאריכים הבאים:

יום שלישי, 16 בינואר, בשעה 11 בבוקר

יום רביעי, 17 בינואר, בשעה 8 בערב

יום חמישי 18 בינואר, בשעה 8 בערב

וכמובן, הלינק להרשמה: https://paloaltojcc.org/Eran

שבת שלום!

 דלית