מרק ארטישוק ירושלמי שיחמם לכם את החורף

מאת: דלית גבירצמן

״זה נראה קצת כמו קקי של כלבים״ – מפטיר לעברי באגביות האיש היקר בחולפו על פני במטבח. בשנייה מתחילות להתרוצץ אצלי בראש מחשבות כמו זיקוקי דינור בערב השנה האזרחית החדשה. אלף, זה ברור שהאיש מזמן לא ראה קקי של כלבים. בית, איך הוא מעז בכלל להגיד דבר כזה מעליב על הארטישוק הירושלמי שלי? וגימל, בעוד שלושים וחמש דקות בדיוק, הוא עוד יתחנן אצלי לקערת מרק מקקי של …

בעודי עומדת חגורה בסינר השחור שלי, אני מביטה בהתרגשות בשקית הפקעות שעל משטח העבודה. היום, בעידן שבו הובהר לנו שאם עד עכשיו היינו רגילים לעובדות, הרי שמעתה יש עובדות עובדות ויש… עובדות חלופיות, חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם. אהובי, הארטישוק הירושלמי, אינו באמת ארטישוק, ואם להיות ממש כנים, גם אין לו קשרים משפחתיים או אפילו שורשים בירושלים. ושיסלחו לי כל חברי הירושלמים (כל השלושה!) מבחינתי, אפשר באותה מידה לקרוא לו גם ארטישוק תל אביבי. למה מה?

אגב, באנגלית הוא נקרא sun artichoke, לא ירושלים ולא נעליים. ואם תחשבו על זה רגע, השם באנגלית כל כך הרבה יותר הולם אותו, מחמיא לו, כל כך הרבה יותר פיוטי, כי זה באמת כמו להביא את השמש באמצע החורף.

והנה עוד מחשבה שעברה לי בראש. איזה כיף שיש עוד דבר אחד, שיש לו עונה. פעם, היה סדר בעולם. היו עונות לדברים מסוימים והיה למה לצפות. בחורף, אכלנו קרמבו וחיכינו לגלידה, לתותים ולשזיפים של הקיץ. ובקיץ, זללנו אבטיחים מתוקים על חוף הים וחיכינו לפירות ההדר ולמרקים של החורף. אבל היום, יש ה-כ-ו-ל, מכול וכול, כל הזמן! ואני שואלת אתכם, איפה פה כל הכיף של הציפייה? של ההמתנה? מה עם הגעגוע? והנה, הגיע הירושלמי הממזר הזה והראה לנו מה זה דחיית סיפוקים. ועוד איזה סיפוקים! ועכשיו, הגיעה סוף סוף העונה האהובה עלי ביותר, החורף. ויחד עם כל הצעיפים הנהדרים, השיק של המגפיים שמחמיאים לכל פיגורה, הערמונים, וכל שאר הפינוקים, הגיע הזמן להוסיף למנות שלנו שורשים אדמתיים בעלי ארומות עזות. זאת בדיוק העונה למצוא בשווקים את הארטישוק הירושלמי, ולא תאמינו, אפילו אצל יוסף הסוחר ראיתי אותו פתאום קורץ לי, ומחייך אלי מן המדף חיוך ירושלמי מבויש אך מזמין. השורש המופלא והעדין הזה מזכיר במרקמו תפוח האדמה אלא שטעמו בעל גוון מעט מעושן ואף אגוזי. פשוט מעדן!

אז לרגל הפתיחה הרשמית של עונת המרקים, הרשו לי להעלות לבמה במחיאות כפיים סוערות את הארטישוק הירושלמי. אולי בעינכם הוא הארטישוק המכוער, אבל אצלי במטבח הוא הפך לברבור נאה. ויש אפילו את אלה שהוציאו דיבתו רעה וטפלו עליו מיני מריעין בישין כמו נפיחות ושאר תסמיני בני המעיים. ואני אומרת, למה ללכלך? האם העם היהודי לא סבל מספיק? וכי למה להשמיץ את הבחור הירושלמי? אז תראו קצת אהבה לפקעת הנפלאה הזאת, שיש לה קצת לוק של שורש ג׳ינג׳ר אבל בתוכה פועם לב של זהב. ישנן הרבה גרסאות למרק ארטישוק ירושלמי. אך מכולן אהבתי את זאת של הקוסמת היפה של ה״ביסים״, הלא היא הילה קריב הנהדרת. ניסיתי אותו, ומיד, בלי לחכות שנייה, אני רצה לספר. המתכון המעולה הזה, יגרום לכם לשמחה רבה. הוא קטיפתי, חם ומפנק. הוא באמת מלך מלכי המרקים. בחייאת, מה צריך יותר? אז צאו מהשוק, ורוצו להכין מרק ארטישוק.

מרק ארטישוק ירושלמי

אז ככה, מה צריכים?

200 גרם ארטישוק ירושלמי (בערך 4 גדולים)

300 גרם תפוחי אדמה

2 כפות שמן

1 כף חמאה

1 בצל שאלוט גדול, קצוץ

2 שיני שום קצוצות

1 כרישה קצוצה

מלח ופלפל טרי

חופן עלי פטרוזיליה

אגוז מוסקט

31/2 כוסות מים (או מרק עוף צח)

ועכשיו, מה עושים?

משפשפים את הארטישוקים היטב עם סקוטשברייט עד שהם נקיים ושקפקפים וחותכים אותם לקוביות. מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות. ממיסים את השמן והחמאה בסיר. מוסיפים את השאלוט, השום והכרישה, מעט מלח ומעט מים, מכסים ומאדים עד שהם מתרככים. מוסיפים את הפטרוזיליה ומתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט. מוסיפים את הארטישוקים, את תפוחי האדמה ואת המים (או המרק). מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה-בינונית כ-35 דקות, עד שהארטישוקים ותפוחי האדמה רכים. מעבירים לבלנדר או משתמשים בבלנדר ידני כדי לרסק למחית חלקה. טועמים ומתענגים!

תאמינו לי, הירושלמי הזה יעשה לכם את השבת!