קניידלך

אוקי, תגידו מה שתגידו, אבל נוסטלגיה זה לא הצד החזק שלי. לא, לא לקחתי את הילדים לראות את השכונה בה גדלתי ואת בית הספר בו למדתי, לא, לא נראה לי הקונספט של מסיבות מחזור למינהן, ולא, לא ממש נשמע לי הגיוני לחדש קשרים עם אנשים שלא שמעתי מהם שלושים שנה רק משום שאפשר, כי בינינו, אם הם היו כל כך משמעותיים, למה לא שמענו מהם עד עכשיו…? אני לא אספנית של וינטאז׳ ורטרו ממש לא מדבר אלי. זה לא שאני חושבת שמה שיש עכשיו עדיף בהכרח על מה שהיה – ממש לא. פשוט, לא מוצאת כל טעם ללכת אחורה, וממילא המבט לאחור תמיד עובר דרך עדשה מלטשת ופילטרים מרככים של אידאליזציה וגעגוע למה שהיה ולא יהיה עוד.

הכול טוב ויפה עד שמדברים על אוכל. את מחוזות ילדותי תמיד ילוו ריחות וטעמים בלתי נשכחים. כמו ניחוחות התירס החם שהיה נמכר בכניסה לקולנוע ״ארמון״. אני זוכרת בבירור את מוכר התירס שהיה שולה קלחים צהובים צהובים מתוך הדוד הרותח, ומניח אותם אחר כבוד על מצע של עלי תירס טריים וזורה עליהם שפע של מלח. אני זוכרת את ריחות הטיגון שעלו מדוכן הפלאפל השכונתי ואת טעם הכדורים השחומים הנפלאים עליהם הוזלפה בנדיבות טחינה נוזלית, שניגרה תמיד על הסנטר והזרועות. אבל הזכרון החזק ביותר של ילדותי מחזיר אותי לימי שבת בבוקר, לצלילי ״על בטוח״ ברשת ג׳, בהם היה אבי נעמד לטגן לכולנו חביתות עם בצל, קוצץ סלט דק דק, ואנו הילדים, היינו מתענגים על ארוחת שבת מפנקת שהפכה למסורת בביתנו. היום, כשבני הבכור נעמד להכין לעצמו ביצה עם בצל, אני יודעת שיש דברים שעוברים בירושה מדור לדור; ללא מילים וללא טיולי שורשים, ולפעמים אפילו, בדרך נס, הם צולחים יבשות וימים. פלאי הגנטיקה, אני מניחה. וביני לביני, אני תוהה לפעמים, אילו זכרונות יטמעו בילדינו-אנו? מה יזכרו בבגרותם ומה יעבירו הלאה לילדיהם? ואם אתם תוהים בשלב הזה מה יצא לכם מכל הסיפור הזה, אז הנה זה בא. כי עכשיו, אחרי שאופסנו התחפושות ושוב עולה שאלת השאלות ״אצל מי אתם עושים את הסדר השנה?״, כששוב נשלפים ספרי המתכונים ונערכות רשימת המוזמנים והקניות, זה הזמן לחלוק איתכם את המתכונים הנפלאים של משפחתי לחג הפסח. שהרי, זהו החג האולטימטיבי של מסורת וכן, גם נוסטלגיה.

אצלינו בבית, אין סדר ״כהלכתו״ ללא כופתאות או קניידלך. זהו מתכון שאימי נוהגת להכין בכל שנה והוא מוקדש באהבה לסבתא חנה ז״ל שטעם הקניידלך המופלאים שלה עדיין עומד על שפתי.

מה צריכים?

כוס ורבע קמח מצה

כוס מים חמימים

4 כפות שמן

2 ביצים טרופות

מלח, פלפל, מעט אבקת זנגביל (כן!)

כפית אבקת מרק

מה עושים?

מערבבים את הקמח עם המים, התבלינים והשמן. מצננים. מוסיפים את הביצים. מרטיבים את הידיים ויוצרים כדורים קטנים (הקניידלך תופחים תוך כדי בישול!) אותם מבשלים בסיר לא מכוסה עם מים מומלחים ורותחים כחצי שעה (או עד שהם צפים). מסננים ומניחים בצד. רצוי כמובן להכינם סמוך למועד ההגשה. כך הקניידלך נשארים אווריריים, רכים ונימוחים.

חג שמח!

דלית