החגיגה של Babette: חוויות מארוחה מהסרטים בברקלי

מאת: דלית גבירצמן

בואו תזרמו איתי שנייה. כן, אני יודעת שיום שישי היום ויש לכם עוד מליון דברים להכין לשבת, אבל שבו שנייה. תאמינו לי, זה יעשה לכם רק טוב. עצמו לרגע עיניים ודמיינו שאתם יושבים באולם קולנוע (בעולם כזה שאין בו טלפונים ומסכים זוהרים…), מוקפים בריח מגרה של פופקורן (עם קצת חמאה) ואתם צופים בסרט מצוין, מהסוג שמעורר מחשבה ורצון לשוחח עליו אחר כך עם מישהו. אתם חולקים חוויה משמעותית כל אחד עם עצמו, ואז בתום הסרט, אתם מוזמנים לארוחה מיוחדת, שהתפריט שלה תוכנן ב מ י ו ח ד עבור הסרט שזה עתה צפיתם בו. אתם עדיין איתי? איך זה נשמע לכם עד עכשיו? מגניב, לא? אז בואו אחרי, ישר אל תוך המסעדה. הצופים מוזמנים לשבת סביב שולחן ערוך למופת עם מפה יפה ופרחים. כולם מתיישבים סביב השולחן נרגשים ותוהים מה יוגש להם בארוחה. תחילה, מוגש קוקטייל מרענן, אחריו נמזג יין והמנות מתחילות לזרום לשולחן. מנות יפות וטעימות, ההולמות את רוח הזמן והמקום שבסרט. כולם יושבים סביב שולחן קהילתי אחד ארוך, כך שאתם מוצאים את עצמכם מתחילים לשוחח עם זאת שמצידו השני של השולחן, זה שמימינכם או לשמאלכם. תחילה, אתם חולקים רשמים ומחשבות שעלו בעקבות הסרט. השיח זורם בטבעיות לתחומי עניין נוספים, וכמו תמיד, בדיוק לפי התאוריה של ״שש דרגות של הפרדה״, אתם מגלים, שיש לכם הרבה במשותף, הרבה מעבר לעובדה שלפני רגע סיימתם לצפות באותו הסרט. הבחנה שמובילה לתגלית אפילו עוד יותר מדהימה: לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור מעניין לספר. לפחות אחד. וברגע שאנחנו פותחים את עצמנו לחוויות חדשות ולאנשים חדשים, החיים נראים קצת פחות מאיימים.

ועכשיו, פקחו לאט את העיניים, ותנו לי לספר לכם בכנות משהו על עצמי. אני, לא אוהבת לדבר עם זרים. לא סובלת סמולטוק, ובאדיקות רבה מתרחקת מאירועים המוניים. האיש היקר כבר מזמן התייאש והפסיק להציע לי להצטרף אליו לאירועי חברה כאלה ואחרים. אתם רוצים להעניש אותי? קחו אותי לחדר בריחה. אני אראה לכם כמה מהר אני יכולה לעשות ״ויברח״. אתם רוצים להעמיד את מערכת היחסים שלנו במבחן, שבספק רב אם נצליח להתאושש ממנו? תנו לי במתנה כרטיס כניסה ללונה פארק, לפארק שעשועים, לדיסנילנד, לקרקס או למופע ראווה באיצטדיון ענק. פשוט לא סובלת את זה. אחרי שנים רבות של מופעים בפארק הירקון שבהם הסתירו לי את הבמה, דרכו עלי, דחפו אותי ושבמשך ערב שלם הרחתי בתי שחי מיוזעים של אלו העומדים לפני (איך, איך זה שת מ י ד הנמוכים מאחור??), הפכו אותי לסוג של מיזנטרופ. באימש׳לכם, לא רוצה מופע, לא פארק ולא נעליים. כי רק מלהגיד את המילה פארק, בהתניה קלאסית ממש כמו הכלבים של פבלוב, עולה בי בחילה, ולו רק מהזיכרון של הריח… איכס!

אבל מה, קולנוע, אני דווקא כן אוהבת. אלף, כי יושבים. בית, כי חושך ולא צריך לדבר עם אף אחד. גימל, כי קולנוע זה מדיום קסום שכשהוא עשוי טוב, הוא מעורר בך רגשות, מחשבות והשראה, ובורא עולם שלם – יש מאין. העולם התרבותי שלנו, העולם האסוציאטיבי המשותף לכולנו, בנוי מעשרות, אם לא מאות ציטוטים, אזכורים והתייחסויות לסצינות בלתי נשכחות מהמסך הגדול. ולכן, כשחברתי היפה הזמינה אותנו לארוחה חגיגית בעקבות הקרנת סרט הקולנוע הקלאסי ״סונטת סתיו״ של אינגמר ברגמן, מיד הסכמתי. וכי מה יכול להיות יותר מושלם מסרט וארוחה? ועוד ארוחה שמותאמת לסרט? רעיון גאוני, חשבתי בליבי. אבל מה, ברגע שהסתיים הסרט והוזמנו אחר כבוד להסב לשולחן, גיליתי שיש שולחן – אחד. ממש כמו בפרסומת של מילקי. ואז, מיד השד המיזנטרופי הזה שבי, הרים ראש, שלף את התרסיס בניחוח בית שחי, התיז וברח. אוף… יא נודניק – אמרתי לו –  לך מפה, אל תהיה כזה א-סוציאלי. בחייך, תן צ׳אנס.

אז בהתחלה, כמו ישראלית טובה (ומיזנטרופית) התחלתי לדבר בעברית, אבל מהר מאוד, אחרי המנה הראשונה וכוס יין או שתיים, הבנתי שזה חלק מהעניין. שאם את רוצה להיות מיזנטרופית, שבי בבית. תראי סרטים בווידאו לבד, בחושך. ופתאום, גיליתי שלימיני, יושבת גברת שהבן שלה נותן קונצרטים קלאסיים בטבע, ושהגברת הנחמדה לשמאלי היא חברת קונגרס לשעבר, ושבכלל, שתינו חברות במועדון הסרט הטוב בעיר. אחרי המנה העיקרית, אנחנו מחליפות כתובות אימייל ואני מבטיחה לשלוח מתכונים. בסוף הארוחה, אנחנו נפרדות בחיבוקים, ואני מוציאה לשון, בהחבא, לשדון הקטן ואומרת לו: אמרתי לך!

כל זה, הוא לא משל ולא חלום. הערב הזה הוא חלק מסדרה של סרטים וארוחות המתקיימת בברקלי. הסדרה נקראת “Films to Table Dinners 2018” והסרטים מוקרנים ב-Berkeley Art Museum and Pacific Film Archive או בקיצור BAMPFA. כפי שאתם רואים, לסיפור הזה יש אפילו סוף טוב. זה סיפור עם מוסר השכל ומסר חיובי על המין האנושי. ובאשר לי, אני יודעת בוודאות, אם להשתמש במילותיו של המושל שלנו לשעבר בסרטו הנודע ״שליחות קטלנית״ – שאני עוד אשוב!

ואם תהיתם לרגע מה הוגש בארוחת הערב בהשראת הסרט ״סונטת סתיו״ של ברגמן, אז הנה התפריט:

Gravlax, Rye Toast, Crispy Salmon Skin, Creme Fraiche, Dill

Beet and Apple Salad

Salt Cured Brisket, Caramelized Root Vegetables, Mustard Broth

Horseradish Apple Sauce

Apple Cake with Sautéed Apples and Whipped Creme Fraiche

לפרטים נוספים על ארוחות מהסרטים כאן

וגם אם לא מסתדר לכם להגיע לברקלי, תוכלו להזמין חברים לארוחה דומה בבית. קחו סרט טוב, למשל אחד הסרטים מרשימת המועמדים לאוסקר השנה, צפו בו יחד ואז תכננו ארוחה בעקבות הסרט. למשל, סעודה מענגת בסגנון כפרי-איטלקי בעקבות הסרט החושני ״קרא לי בשמך״ או ארוחה מקסיקנית נפלאה בעקבות הסרט ״קוקו״. בקיצור, נראה לי שהבנתם את הרעיון. והכי חשוב, לחגוג ביחד סביב שולחן אחד.

להתראות בקולנוע!

שבת שלום,

דלית