מוס טונה
מתי יגיע כבר זמנה של המנה האהובה – מוס טונה – שאל אבי היקר. ואני מיד אומרת בליבי ״איך לא חשבתי על זה קודם?״. אז אכן הגיע הזמן לחלוק איתכם את המתכון לממרח האולטימטיבי המפאר בביתנו כל מצע, ובעיקר – כל מצה. תאמינו או לא, את המתכון הזה קיבלתי במסיבת טאפרוור (Tupperware) עוד בהיותי בישראל. זה קרה בימים הראשונים של ההסטוריה, כשהרעיון של לחיות מחוץ לגבולות תל אביב נתקל מיד בקול גרוני נמוך, חייתי וחסר פשרות, וכל אזכור של תרבות אמריקאית התקבל מצידי בזלזול עמוק ומתנשא. אז, באישון לילה אחד, הוצאתי את האיש היקר להקשיב לנהמת העיר האהובה עלי, כדי…
מתי יגיע כבר זמנה של המנה האהובה – מוס טונה – שאל אבי היקר. ואני מיד אומרת בליבי ״איך לא חשבתי על זה קודם?״. אז אכן הגיע הזמן לחלוק איתכם את המתכון לממרח האולטימטיבי המפאר בביתנו כל מצע, ובעיקר – כל מצה.
תאמינו או לא, את המתכון הזה קיבלתי במסיבת טאפרוור (Tupperware) עוד בהיותי בישראל. זה קרה בימים הראשונים של ההסטוריה, כשהרעיון של לחיות מחוץ לגבולות תל אביב נתקל מיד בקול גרוני נמוך, חייתי וחסר פשרות, וכל אזכור של תרבות אמריקאית התקבל מצידי בזלזול עמוק ומתנשא. אז, באישון לילה אחד, הוצאתי את האיש היקר להקשיב לנהמת העיר האהובה עלי, כדי שיבין שבלי זה – אני פשוט לא יכולה לחיות.
אז, כשנולד בני בכורי ויצאנו ל״שילב״ לקנות לרך הנולד כלי מיטה, נחרתי בבוז בראותי עיצוב שכלל את אותיות ה-ABC…מי ידע אז, שכעבור חמש שנים בדיוק נארוז שמונה מזוודות ושני פעוטות ונפליג אל הלא נודע. אז, כשכל כך התגאיתי בעובדת היותי ילידת הדור ה-16(!) בארץ ישראל (מצד אבי), והרגשתי שאני היא התגלמות השרוליקיות האמיתית, האיכותית והשורשית, ולא הילד עם הכובע ״טמבל״ של דוש, מצאתי את עצמי ערב אחד באירוע הזוי, מוקפת נשים וקופסאות מפלסטיק ותוהה איפה טעיתי…? אז, כששיטת השיווק הישיר עוד לא נודעה במחוזותינו (ובטח לא נקראה בשם הזה), התקיימו אירועים בבתים פרטיים בסגנון ״חבר מביא חבר״ או במקרה הזה, ״חברה מביאה חברה״, ובהם הוצגו קופסאות מודולריות וכלי אחסון מאמריקה עם הבטחה ״לכל החיים״, שלא ניתן היה לרוכשם בשום דרך אחרת. לרגע שגיתי בחלומות על מטבח (אמריקאי, כמובן) מסודר ומאורגן להפליא, שבו כל דבר יאוחסן בקפידה בכלי המתאים לו, ובכל ארון שיפתח תתגלה לראווה ערימה ישרה למופת של קופסאות פלסטיק (ולא ערימות של שקיות קורנפלקס, פסטה וקמח פתוחות למחצה ומגולגלות עם גומייה או אטב כביסה כפי שנראו בשעתו ארונות המטבח שלי…). אבל מהר מאוד הקצתי מהחלום הפסטורלי הזה, אמרתי יפה ״תודה ושלום״ ועזבתי, לא לפני שלקחתי איתי את חוברת המתכונים המומלצים שהפיצה החברה. שם, חבוי ומבוייש חיכה לי המתכון הנפלא הזה של מוס הטונה, שכמובן מספר שנים לאחר מכן, נארז בקפידה בקלסר יחד עם כל שאר המתכונים האהובים, ועשה את דרכו חזרה בשמחה הביתה לארץ מכורתו.
* במקור – ״a mentsh trakht, in Got lakht״ והכוונה: האדם מתכנן דבר מה, ואלוהים או הגורל צוחקים עליו.
אז מה צריכים?
2 קופסאות טונה בשמן
1 גביע שמנת חמוצה (אני משתמשת בחצי קופסה של sour cream)
4 כפות מיונז
1/3 כוס מיץ לימון סחוט
1בצל קטן
כפית מלח
מעט פלפל
ומה עושים?
מכניסים את כל החומרים למג׳ימיקס עם להב המתכת ומערבלים עד לקבלת עיסה חלקה.
מערבבים בנפרד 18 גרם ג׳לטין עם רבע כוס מים רותחים ורבע כוס מים פושרים. יוצקים את תמיסת הג׳לטין ומערבלים למשך שתי דקות נוספות. יוצקים לתבנית, מכסים בנייר כסף ומקררים מספר שעות לפני ההגשה. אני נוהגת לפרוס ניילון נצמד בתחתית התבנית כדי להקל על החילוץ בהמשך. מעטרים עם זיתים שחורים, פלפלים אדומים, פטרוזיליה או כל ירק אחר לפי הטעם.
בתאבון!
דלית