דג באס ברוטב מיסו
לאחרונה התגלתה אצלי אלרגיה (או בעברית: רַגֶּשת) שעם השנים רק הולכת ומחמירה. הסימפטומים כוללים חוסר שקט כללי, סימני רעב, עצבנות, עליה בלחץ הדם וקשיי נשימה. האלרגיה שלי לא קשורה לאביב, לא לאבק ולא למוצרי מזון למינהם. האלרגיה שפיתחתי היא לבישול עילי. ואל תבינו אותי לא נכון, אחת ההנאות הגדולות שלי בחיים היא אוכל מוקפד, איכותי ואנין. אני פשוט לא יכולה יותר לשאת פלצנות קולינרית. יותר מידי פעמים בחיי ישבתי למעלה משלוש שעות במסעדה מיופיפת, כששמונה מלצרים מפזזים סביבי ומרעיפים עלי תשומת לב מיותרת, שומעת הסברים על מנות שמשך הזמן שלוקח לסיימן קצר ממשך הזמן שלוקח לתארן. עייפתי מהקרקור התמידי של…
לאחרונה התגלתה אצלי אלרגיה (או בעברית: רַגֶּשת) שעם השנים רק הולכת ומחמירה. הסימפטומים כוללים חוסר שקט כללי, סימני רעב, עצבנות, עליה בלחץ הדם וקשיי נשימה. האלרגיה שלי לא קשורה לאביב, לא לאבק ולא למוצרי מזון למינהם. האלרגיה שפיתחתי היא לבישול עילי. ואל תבינו אותי לא נכון, אחת ההנאות הגדולות שלי בחיים היא אוכל מוקפד, איכותי ואנין. אני פשוט לא יכולה יותר לשאת פלצנות קולינרית. יותר מידי פעמים בחיי ישבתי למעלה משלוש שעות במסעדה מיופיפת, כששמונה מלצרים מפזזים סביבי ומרעיפים עלי תשומת לב מיותרת, שומעת הסברים על מנות שמשך הזמן שלוקח לסיימן קצר ממשך הזמן שלוקח לתארן. עייפתי מהקרקור התמידי של הסומלייה, המארחת וצוות המלצרים, שלא עולה בקנה אחד עם קרקורי הרעב שאני חשה בתום הארוחה המינימליסטית. ולמען האמת, די נמאס לי לבזבז משכורת שבועית ממוצעת על ארוחה, שבסיומה מתחשק לי לעצור בדרך הביתה כדי לחטוף משהו לאכול. אז בפעם הראשונה שנפלתי בפח ויצאתי לעשות כביסה במכבסה צרפתית ידועה, הסברתי לעצמי (בעודי מתקשה לעכל את המחיר המופקע שזה עתה שילמנו) שזה היה בשביל החוויה. אבל כשהלכנו לפני מספר שבועות לחגוג לבתי יום הולדת במסעדה מקומית מפונפנת, ושוב מצאתי את עצמי יושבת שעות ארוכות מידי בציפיה לחוויה קולינארית מענגת, שבסופה שוב חלמתי בדרך הביתה על חומוס בפיתה, החלטתי שלא עוד! לא רוצה להתלבט יותר באיזה סוג של לחם לבחור (ולמה בכלל צריך לבחור?), לא רוצה להחליט איזה מלח יהלום את המנה (שחור, ורוד, אטלנטי או מהרי ההימלאיה?), לא נעים לי להתנצל בפני המלצר האומלל שצריך לפנות את הסקלופ הצרוב על מצע של עולש, שלצערי לא נגעתי בה (משום שהוא שחה במין שלולית ירקרקת שנראתה כמו משהו שמזמן תסס…).
אני הראשונה שאעיד שעל אף שאוכל הוא צורך בסיסי, הוא מספק חוויה רב-חושית ונותן מקום ליצירתיות, ואף מהווה דרך להבעת רגשות. אבל את כל זאת אפשר להשיג עם מנות פשוטות, איכותיות ומעודנות שתוצאות חווית האכילה שלהן סופר מהנות. אז הנה מתכון שכזה:
דג באס ברוטב מיסו
מה צריכים?
1/3 כוס סאקה (משקה אלכוהולי יפני)
1/3 כוס מירין (ליקר אורז יפני מתקתק)
1/3 כוס ממרח מיסו צהוב
2 כפות רוטב סויה
3 כפות סוכר חום
4 נתחי פילה דג באס (בעובי 3/4 אינץ׳ לערך)
2 כפות בצל ירוק קצוץ
מה עושים?
מערבבים את הסאקה, המירין, ממרח המיסו, הסויה והסוכר בקערה שטוחה. מצפים את הדג בתערובת, מכסים ומשרים במקרר בין שעתיים לשש שעות. מחממים את הגריל (אסכלה בעברית צחה) שבתנור. מניחים את הדג בתבנית אפיה בעלת דפנות וצולים את הדג כ-6 דקות מכל צד, מבלי לסגור לחלוטין את דלת התנור. מעבירים לצלחת הגשה ומפזרים מעל את הבצל הירוק הקצוץ. מניחים מגבת מטבח לבנה על הזרוע, עושים פרצוף חשוב ומגישים אחר כבוד לשולחן עם המון הדר וטקס.
בתאבון ובהנאה!
דלית