שוקיים מזוגגות בשום וסויה

תמיד אהבתי ערים, וערים גדולות בפרט. אני בעיקר אוהבת ערים גדולות השוכנות סמוך למקור מים גדול, אבל אני ה-כ-י אוהבת ערים גדולות, השוכנות ליד מקור מים גדול ושאפשר לנוע בהן בקלילות ברגל. אז אחרי תל-אביב (כמובן!), ניו-יורק וסן-פרנסיסקו, התאהבתי גם בונקובר. זה קרה לפני כחמש שנים לערך. נסענו האיש היקר ואני לסוף שבוע רומנטי בעיר הקנדית היפיפיה, ואני נצרתי בזכרוני את ה-B&B הקסום ששהינו בו (Corkscrew Inn), בתי הקפה הקטנים, המסעדות (הצמחוניות!) הנפלאות, החנויות הנחמדות וכל הצעירות היפיפיות שמהלכות ברחובות העיר עם מזרני היוגה על השכם כאילו החיים הם חופשה שנתית אחת ארוכה

. (כנראה שזה לא מקרי שמרכזה של חברת האטלטיקה הקנדית השווה – לולולמון – נמצא בונקובר). אך הקיץ, משהתחלנו לתכנן את המסע המשפחתי, ועל אף כל הזכרונות הנעימים,  לא הייתי בטוחה אם ברצוני לשוב לונקובר. באופן עקרוני, אני לא אוהבת לשחזר חוויות; לא קוראת ספרים פעמיים ולא צופה בסרטים בשנית. לטעמי, החיים קצרים מידי בכדי להספיק את כל שחשקה בו נפשי ולו פעם אחת, אז למה לבזבז זמן יקר?! יש כל כך הרבה לגלות, ובכלל, אפקט ״הפעם השניה״ תמיד חוזר ומוכיח, שקשה לשחזר את אלמנט ההפתעה וההתרגשות של הפעם הראשונה. אך לאחר דיונים ולבטים ארוכים הוחלט לבסוף לחזור לונקובר – וטוב שכך! אחרי למעלה משבוע במרחבים עצומים של יופי פראי, לא יכולתי כבר לחכות לקפוצ׳ינו הראשון שאשתה בעיר הססגונית ושוקקת החיים. ונקובר, שהיא העיר הגדולה בקולומביה הבריטית, שוכנת בין חופים מפורצים מחד והרים נישאים מאידך. יש בה פארקים נהדרים, רחובות ושדרות מלאות חיים, שווקים צבעוניים, מוזיאונים וטיילות לצד קו המים מול נוף שאין שני לו. לא בכדי מוכתרת ונקובר כאחת הערים שהכי טוב לחיות בהן בקנדה, שכן היא נהנית מאקלים נוח יחסית לערים גדולות אחרות בקנדה. הפעם, משום שטיילנו על נשינו וטפינו היה ברור שנאלץ למצוא מקום לינה חלופי. בעלי הB&B שזכרו לנו חסד מהפעם הקודמת, היו אדיבים מספיק בכדי להמליץ לנו על מלון בשם Granville Island Hotel, שהפך לאחד משיאי הביקור. זהו מלון בוטיק מקסים הממוקם בליבו של האי ובמרחק הליכה משוק האוכל ה-נ-ה-ד-ר. כאן מחכים לכם שפע ירקות, פירות, מוצרי גבינה, לחמים, נקניקים ובשרים, שוקולדים, פרחים, תבשילים, מאפים ועוד ועוד. כל בוקר פצחנו בצעידה לשוק, עצירה ראשונה בJJ Bean לקפה משובח, משם למאפית הבייגלס, בה אתה יכול לראות את הבייגלס נאפים במקום, סלמון מעושן שאין דומה לו במחוזותינו, ומשם החוצה לישיבה מול המזח כשברקע מנעימים את זמנך נגני רחוב חביבים ושחפים ידידותיים לא פחות. בקלות אפשר להתרגל לזה! מלבד השוק המקסים, יש במקום מגוון גלריות, חנויות מיוחדות, מסעדות ואפילו שוק קטן נוסף המוקדש כולו לילדים, שכמובן היה להיט בקרב הצעירים שבינינו. ואם כל זה לא שכנע אתכם להזמין מיד כרטיסי טיסה לונקובר, אז לא נותר לי אלא לשלוף את הקלף המנצח: Toshi Sushi (ותודה לרפי שהמליץ!). זוהי, ללא ספק, אחת ממסעדות הסושי הטובות שאכלתי בהן מימי, והתור שמשתרך לו מידי ערב מעיד שאני לא היחידה שחושבת כך. בשל גודל הקבוצה שלנו הסתערנו על המקום תוך שימוש בטקטיקות צבאיות. התחלקנו לקבוצות, שלחנו מרגלים וסימנו עמדות. אחרי המתנה של כ-45 דקות הצלחנו להשתלט על היעד. ברגע  שהתיישבנו, והמנות התחילו להגיע לשולחן, שכחנו את כל התלאות והתענגנו עד בלי די. בו במקום ידעתי, ששוב אחרוג ממנהגי ושנהיה שם גם מחר. שיט קצר במעבורת לעיר היפה ויקטוריה ולילה במלון בוטיק מפנק בשם מגנוליה פלוס קפה איטלקי משובח – Caffè Artigiano – חתמו מסע רב-דורי, תלת-משפחתי ורב-גוני, שהצליח, מעל למשוער, לספק חוויות מקטן ועד גדול, וודאי עוד ידובר ויסופר בו בכנסים המשפחתיים הקרובים.

במסגרת החריגה שלי מן העקרון שלא לחזור על דברים פעמיים, הנה מתכון לשוקיים מזוגגות בשום, דבש וסויה שהוא שידרוג של המתכון מהשבוע שעבר. המתכון הזה של המלך אהרוני הראשון הוא כל כך טוב, טעים וקל להכנה שפשוט לא יכולתי שלא לשתף.

שוקיים מזוגגות בשום, דבש וסויה

מה צריכים?

10-12 שוקי עוף טרי

3 כפות שמן

1 כף ג׳ינג׳ר קצוץ דק

3 שיני שום קצוצות דק

2 פלפלים אדומים חריפים

4 כפות רוטב סויה

4 כפות מירין

3 כפות מיץ לימון

1 כף סוכר חום

3 כפות דבש

1/2 כפית קינמון

מלח ופלפל

1/2 כוס מים

מה עושים?

מערבבים את כל חומרי המרינדה בקערה. מוסיפים את השוקיים ומשהים מספר שעות לספיגת טעמים. מחממים את התנור לחום בינוני וצולים את השוקיים עם חומרי ההשריה למשך כ-45 דקות, עד שהשוקיים שחומות ומזוגגות היטב. הופכים מידי פעם במהלך הצלייה.

שבת שלום!

דלית