ישראל, קיץ 2018: אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה ומסע בעיר מרתקת

מאת: דלית גבירצמן

ישראל, קיץ 2018. חזרתי פתאום, הנה אני בבית. תנו לי רק דקה לנשום. תל אביב, כרגיל, על ספידים, יפו על סטרואידים ואני שוב בעננים. מסוחררת מרוב דברים מדליקים שקורים כאן כל הזמן, ואין רגע דל. אני בוערת כולי מבפנים. בוערת מגעגועים, בוערת מהאהבה, בוערת מהחום. כולם רצים, כולם צופרים, כולם מזיעים, ומן קטע כזה, שכולם פה מדברים עברית. אז למה אלי הם פונים פתאום באנגלית? מה היה בי? מה השתנה בי? אני מתרגלת שוב לדלית של ישראל. דלית מתודלקת, הלומת חושים, פעורת עיניים וזקופת אזניים. ישנה מעט, רוצה לבלוע עוד ועוד, ומהכול. בכל מאפייה, חנות תבלינים או חנות נעליים, כל סרט, כל מופע, כל הצגת תאטרון – אני רוצה מהכול. מתקשה לבחור. סוס אחד נכנס לבר – רוצה. הילד חולם – רוצה. מופע מחול של בת שבע – רוצה. תקליט חדש של דודו טסה – רוצה. ספר חדש של אתגר קרת – רוצה, רוצה. בתי קפה, מסעדות חדשות וכל סוג מאפה שרק קיים תחת השמש היוקדת – רוצה הכול!

קיץ בישראל מרגיש לי שוב כמו הדבר האמיתי, כאילו מישהו קרע מעלי בפראות את הפלסטר וחשף את הגעגוע, ובדרך תלש גם כמה שערות. הכול חי, תוסס ובועט ישר לפנים. לא צריך להתאמץ ולא צריך להתפשר על חיקוי או תחליף זול. אפילו הגסות, החוצפה והבלגן מרגישים אמיתיים ואותנטיים כמו חומוס מעולה, כמו עיתון של שבת, כמו פיצוחים, כמו שבוע הספר, כמו מופע מחווה לחלונות הגבוהים בזאפה, כמו ארקדי דוכין בלילה לבן והשקיעות המהממות מגג הדירה ששכרנו ביפו, שמרגישה מיד כמו בית. אפילו טרפת המונדיאל, הלחות, היתושים ומכת האופניים החשמליים לא מצליחים להעיב על החדווה.

בכל מקום אני פוגשת פנים מוכרים מפה ומשם, וכבר לא ברור לי לרגע מהו הפה ומה השם. כולם זזים מהר, מדברים מהר, והכול בתנועה מתמדת. מקומות נסגרים ומיד נפתחים חדשים. מיצמצת – הפסדת! ותמיד מעבר לפינה, יש עוד איזה בית קפה קטן ומדליק ועוד מאפייה קטנה ומטריפה. והמאפים, אוי המאפים… אני נעה ונדה ברחובות כמו עליסה בארץ המאפים. מכל עבר מביטים לעברי בורקסים חמים, דנישים עגלגלים ומנומשי פרג, גביניות ביס חלומיות, לחמים מכל הסוגים והמינים, ורוגלך נוטפי שוקולד וכולם לוחשים לי ״איט מי״….

הקיץ הזה, לכבוד הגוזלית שהחליטה השנה להישאר מאחור, הביקור הוא בסימן הדו-קיום ורב- התרבותיות. הרבה מקפים והרבה יותר סימני שאלה. אחרי ארבע שנים בקולג׳ ומנה הגונה של BDS בפיתה ישר לגרון, היא זקוקה בדחיפות לעירוי של ארץ ישראל אחרת, לנתח עסיסי של תרבות ישראלית קצוצה דק-דק ברוטב עדין של תקווה ועשייה חברתית עם קמצוץ של אידיאליזם מלמעלה. אז מה עושים? איך מתווכים לילדים את ישראל של היום על כל המורכבות שבה, ואיך משקפים אותה באופן שישמר בהם את האהבה, הגאווה והרצון לתרום ולתת? איך מנגישים להם את המציאות הכאוטית והמייאשת לפרקים מבלי לכבות בהם את אש הנעורים, התום והחיבור לארץ מולדתנו? לעזאזל, לא יכולנו פשוט לנסוע לכרתים?

אז זה מה שתיכננתי הפעם בשבילה ובשבילנו. זהו תמהיל של אוכל משובח, תרבות ישראלית במיטבה, ולמיטיבי קרוא, מסע בעיר מרתקת, והכול בסימן הרב-תרבותיות. יאללה, חברים, לעבודה!

לשוחרי אוכל טוב

מיט פוינט

אתם הרי כבר יודעים, שאני ובשר לא בדיוק הולכים יד ביד אל עבר השקיעה, אבל חנות הבשר החדשה והמשובחת הזאת היא בהחלט משהו לכתוב עליו. ראובן בר, שהוא חבר יקר ובעצמו קרניבור ידוע, הקים ממש בכניסה לאזור התעשיה של הרצליה מקום מעוצב להפליא בשותפות עם אכרם דבאח הנחשב למשווק הגדול ביותר בארץ של בשר טרי. זהו גן עדן לחובבי הבשר באשר הם, וגולת הכותרת- מאפי עראיס ממולאים בבשר מתובל היטב המוגשים עם טחינה, שגרמו אפילו לי לרייר, וזהו בהחלט לא דבר של מה בכך. והטעם, כך מעידים יודעי דבר, לא מן העולם הזה! קצביה חדשה ומשודרגת שעושה חשק לחיות.

מיט פוינט, אבא אבן 3, הרצליה.

Mar&Co

ממש מתחת לבית שלנו ביפו נפתחה לפני חודשים ספורים מסעדת דגים ופירות ים, שכבר הצליחה להכות גלים בקרב פיינשמקרים ואניני טעם למינהם. ותכל׳ס, היכן אם לא ביפו מתבקש לפתוח מסעדת דגים מעולה? במקום המוקפד ונטול הפוזה מוגשות מנות טעימות להפליא של סביצ׳ה, דגים טריים ישר מהגריל, פיש אנד צ’יפס נהדר לצד מנות ראשונות וקוקטיילים מצוינים. אנחנו הלכנו על מנת פתיחה של ירקות שוק על קרם כרובית, סומק ושקדים, סביצ׳ה פרואני עם אננס, תירס, שמן זית וליים, פיש אנד צ׳יפס מהטובים שאכלתי בארץ, דג שלם מתנור גריל הפחמים שהוגש לצד תפו״א מדורה וחמאת צ׳דר. מנות מדויקות, נוטפות טריות וטעם טוב שלצד קוקטיילים מפנקים ומנת קינוח על חשבון הבית הפכו את החוויה לבלתי נשכחת.

Mar&Co, אלעזר בן עזריה 6, תל אביב.

חממה

בדרך למיט פוינט, היינו חייבים, פשוט חייבים לעצור לרגע ולהיכנס לחממה. מצאנו את עצמנו בהיכל של תבלינים, פיצוחים, פירות יבשים ודליקטסים, שגרם לי לחשוב שמתי והגעתי ישירות לגן עדן. תחת קורת גג אחת תוכלו למצוא את כל מה שחשקה בו נפשכם, ומעדנים שאפילו לא ידעתם שרציתם. מזיתים וחמוצים מכל זן שקיים, לכל סוג של אגוז, שקד, בוטן וגרעין קלוי בשלל טעמים ייחודיים, תמרים טריים, קפואים וממולאים באגוזי מלך, מלבי מעודן, תערובות תבלינים ועוד כהנה וכהנה פיצוחים שהפכו את עצירת הפתע לחוויה קולינארית יוצאת דופן. אל תחמיצו!

חממה, שדרות אבא אבן 3, הרצליה.

לחובבי הפחמימות

שרויטמן בייקרי

רק לפני שנתיים סיפרתי לכם על מאפייית ״לחם וחצי״ שנפתחה בשכונת נחלת יצחק והופ, היא כבר הפכה להיסטוריה. על חורבותיה, פתח ערן שרויטמן, שהוא שם מוכר בקולינריה התל אביבית, מאפייה ובית קפה קטן. גולת הכותרת של שרויטמן הם הפרעצלים המשמשים אף להכנת כריכים. הזמנתי את האיש למקל פרעצל עם דג מטיאס המושרה במרינדת שמנת, בצל ותבלינים, וזכיתי לראות את הניצוץ המוכר, האהוב הזה שבעיניו. הנוער, אף הוא התענג על ארוחת בוקר מפנקת שכללה סלמון מעושן, גאודה עיזים, קמבוזולה וסלט ביצים, לצד סלסלה נהדרת של לחמים. ואני, אני שתיתי לי את הקפה שלי בנחת ובנונשלנטיות, כאילו אני וערן שרויטמן חברים מהגן.

שרויטמן בייקרי, נחלת יצחק 30, תל אביב.

חנהל׳ה – בית של לחם

כן, כן, אני יודעת שאתם חושבים עלי שכל מה שקורה מחוץ לתל אביב הוא מבחינתי, טכנית לא קיים. אבל אני איני כזאת, בשביל קפה ומאפה טוב ארחיק נדוד אפילו, אפילו עד… פרדס חנה. אמנם, אשת עקרונות אנוכי, אך הם נמסים כמו חמאה בשמש לנוכח המחשבה על מאפה טרי ומשובח. ולראיה, על ״אלחנן תרבות לחם״ במשמרות פרדס חנה-כרכור, כבר סיפרתי לכם בקיץ שעבר. והפעם, הרשו לי להציג בפניכם את חנהל'ה – בית של לחם. וחנהל׳ה, מלשון פרדס חנהל׳ה, היא מאפייה קטנה וחדשה שפתחו יובל נצר ואביתר באומר המתמחים בלחמי מחמצת, באגטים ופוקאצ׳ות בעבודת יד. במקום תוכלו למצוא גם לחמים ולחמניות מקמח כוסמין, דגנים וקמח מלא, עוגות בחושות, עוגיות, ואפילו ממרחים שונים כמו פסטו המוכן במקום. גררתי אחרי את כל בני המשפחה לארוחת צהריים קלילה שכללה כריכים, סלטים וקינוחים טעימים שהוגשו לנו באדיבות רבה ובחיוך, וכולם נזללו בהנאה רבה!

חנהל'ה, דרך הבנים פרדס חנה כרכור.

בולונז׳רי 96

אמנם הזכרתי אותו גבוה ברשימת ״70 הסיבות לבקר השנה בארץ״, אך אני חייבת לחזור ולציין את אחד המקומות המרהיבים שנפתחו לאחרונה בארץ. זהו מקום שהוא גן עדן לפחמימאניאקים וקינוחים, שכמוני, לא מפספסים אף מאפיית עילית הנפתחת בעיר. השף-קונדיטור המוכשר ערן שוורצברד, שלמד אצל לא אחר מאשר פייר הרמה, עבד אצל רושפלד ואף השתתף כשופט בתוכנית מאסטר שף, מציג לראווה את הווירטואוזיות שלו במאפייה החדשה והיפיפיה שלו. הכול טעים, הכול מוקפד והכול מה-זה עושה חשק. אל תגידו שלא אמרתי.

בולונז׳רי 96, יגאל אלון 96, תל אביב.

לאוהבי המתוקים

קרדינל

בלב תל אביב, ממש בסמוך לכיכר רבין, יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח (וגם לקנות) שוקולד. יש שם חנות קטנטנה בלי חלונות, מכונה שעובדת יום ולילה ומוכרות נחמדות עם סינר וכפפות שמציעות שוקולד ופרלינים בכל הצורות. המקום השייך לשוקלטייר אלי טראב, שם דגש על חומרי גלם מעולים והרבה ניסוי וטעייה, מה שהופך את קרדינל למוקד עליה לרגל לכל חובבי המתוק המתוק הזה. אחרי התלבטות קשה אל מול מבחר הפרלינים המפתים, בחרנו לבסוף בפרלין ממולא במוס מרציפן פסיפלורה, פרלין שוקולד חלב ממולא קרמל שרוף עטוף במלח ים, פרלין תות וקרם פיסטוק, אם להזכיר רק כמה.

קרדינל, אבן גבירול 60, תל אביב.

איקה

כשהשף-קונדיטור המתוק בעולם אלון שבו התארח אצלי בבית לסדנה בלתי נשכחת הוא פינק אותנו בקופסה קטנה, מלאה בטוב טעם. וכשאלון שבו ממליץ לי על שוקולד אני מקשיבה לו. כך התוודעתי לאיקה כהן, שוקולטיירית ובעלת Ika Chocolate. אחרי הכשרה והתמחות ברחבי העולם הפכה איקה לשוקולטיירית הבית של ״רביבה וסיליה״ שם עבדה עד שפתחה את המקום שלה ברחוב יד חרוצים בתל אביב. מאז זכתה בהכרה עולמית ופרסים נחשבים בתחרויות שוקולד בינלאומיות. ושוב עמדנו מבולבלים, מתקשים לבחור משלל יצירות המופת המתוקות. צריך לראות בשביל להאמין.

איקה, יד חרוצים 30, תל אביב.

לתאבי התרבות

תערוכת חמסות

במסגרת התימה של הקיץ, דו קיום ורב תרבותיות, עשינו מיד פעמינו לירושלים, למוזיאון לאמנות האיסלאם. שם פגשנו, ממש במקרה, את נדים שיבאן מנהל המוזיאון, שהסביר לנו באדיבות ובסבלנות רבה על התערוכה המדוברת חמסה, חמסה, חמסה המוקדשת כולה לחמסה, כמובן. 555 חמסות שונות מוצגות בתערוכה, הכוללת יצוג של חמסות בעיני כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים הכוללים: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה. בחלק השני מוצג פרויקט המבוסס על אוסף פרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, ובו פירקה המעצבת הגרפית שירלי רחל הוכמן את החמסות למרכיבים חזותיים וטקסטואליים, תוך שהיא מזהה בהן תבניות צורניות, סמליות וקישוטיות. באותה הזדמנות נכנסנו גם לתערוכת השעונים המרהיבה, שסיפור הגניבה שלהם על ידי איש בשם נעמן דילר נשמע כאילו הוא לקוח מספר של אגתה כריסטי.

הפלמ״ח 2, ירושלים.

מוזאון העיצוב בחולון

בתור מי שגדלה בעיר חולון, קשה היה לי שלא להתפעל מהתמורה שחלה בה בשנים האחרונות. מעיר לווין מנומנמת ופרבר תל אביבי בעל תדמית לא פופולרית הפכה חולון ל״עיר הילדים״, והצליחה למתג את עצמה כעיר קולית ומעניינת. ושם, בעיר הקולית והמעניינת, הוקם מוזיאון העיצוב שנחנך בשנת 2010. במבנה האייקוני שעוצב ע״י האדריכל הנודע רון ארד, מוצגת הקיץ תערוכת רטרוספקטיבה של הצמד זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בתחום התקשורת החזותית. העבודות של סטפן זגנייסטר וג׳סיקה וולש מאופיינות בעיצוב נועז, חוצפה ופריצת גבולות, אנושיות ורגישות, ובעיקר, באסתטיות מאתגרת ההולמת ביותר את הפלטה הישראלית. בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים וחומרים בלתי שגרתיים מעוררים אותנו השניים לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. תאווה לעיניים.

פנחס איילון 8, חולון.

״ונצואלה״ מופע של להקת בת שבע

אין ביקור מושלם בארץ מבלי לשוטט בשכונת נווה צדק על כל סמטאותיה, בתי הקפה והמסעדות הייחודיות שלה וכל החנויות הקטנות והמקסימות. וכמובן, אי אפשר בלי לצפות בהופעה נוספת של להקת בת שבע, שבכל פעם מפתיעה ומפעימה אותי מחדש. אחרי שנתיים של גאגא בכל יום שלישי עם ג׳יימס גראהם ההורס, אני מכורה. לקצב, ליופי, לאסתטיקה, וכן – גם לעמימות ואפילו לבוטות של מיסטר גאגא, הלא הוא אוהד נהרין. היצירה החדשה של נהרין, ונצואלה, לא חורגת מכל המאפיינים הללו. זהו טקסט תנועתי יפה עד כאב, עמום בדיוק במידה המעוררת בך סקרנות לשאול שאלות, זהו מסע או שמא מחקר אמנותי הדורש ממך כצופה לצלול עמוק יותר אל עצמך בנסיון לאתגר קונספציות ולעורר תחושות. מצוין, מעניין אניגמטי ונפלא כתמיד! מרכז סוזן דלל, תל אביב.

למיטיבי לכת

עמרי אבידר

גולת הכותרת של הביקור שמורה הפעם ליום מיוחד במינו, שבו החלטנו לצאת לסיור מודרך עם עמרי אבידר. כמו שקורה רק בישראל, בעודנו יושבים בוקר אחד בבית קפה תל אביבי, ואני בתזזיתיות אופיינית מחליטה ש״אי אפשר בלי טיול מאורגן״, אני שומעת לראשונה על עמרי. כמובן, שמסתבר שהוא חבר של החברים הכי טובים שלנו, שאחרי שנים רבות בתחום ההייטק, החליט לחזור לאהבה הישנה שלו ולהפוך את התחביב למקצוע. ואכן, במקצועיות, בידענות ובהרבה אהבה לארץ הוביל אותנו עמרי לסיור איכותי ובלתי נשכח בעיר עכו. תוך שעות ספורות תיכנן עבורנו עמרי יום כיף שהתחיל בגנים הבהאיים בחיפה, עבר דרך ראש הנקרה והגיע עד לחוויה מרתקת אל העבר הצלבני המפואר וההווה הססגוני והטעים של העיר עכו. לא לקח לעמרי הרבה זמן לגלות שעבורי – יותר מכל מפגש עם אנשים מיוחדים, ביקור באתרים היסטוריים מרשימים ובאתרי הדתות השונות, והיו רבים כאלו – היכרות עם עיר שכזאת מחייב קודם כל, סיור טעמים וריחות. וכך זכינו לטעום את הפלאפל הכי טעים בעולם, חומוס מושלם, גלידה מבית היוצר של אורי בורי ולקנח בממתקים מזרחיים מופתיים. לטייל עם עמרי נכנס מעתה לר״שימת הדברים שחייבים לעשות בביקור בארץ״. רשמו, רשמו. עמרי אבידר omri-travel.co.il

חייבת להגיד תודה לכל האנשים האהובים שתמיד שם בשבילי. עוטפים, מחבקים, מקבלים אותי רק באהבה, טורחים להגיע לכל מקום ובכל שעה כדי לגנוב איתי עוד כוס קפה, עוד דקה של ביחד. תודה שאתם תמיד מפנים לי מקום בחיים שלכם, מוכנים לרוץ איתי לכל מסעדה, בית קפה, מוזאון, מופע וגחמה חדשה שלי. מחבקת אתכם באהבה, וכפי ששרים דודו אהרון ואופק פרץ (המלאך) בלהיט החם של הקיץ, הלב שלי בממתינה… עד הפעם הבאה.

שבת שלום והמשך קיץ נפלא!

שלכם תמיד,

דלית