קו המחבר בין טרגדיות, מלחמות ומדינה

יש קשר בין יום השואה, יום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות, קשר המחבר בין טרגדיות, מלחמות ומדינה. כל שנה כל כך טבעי לחצות את ים סוף, להגיע לעצרת יום השואה, דרך יום הזיכרון ושיכרון העצמאות. לבן, שחור, כחול ולבן. בלתי אפשרי להכיל בזמן כל כך קצר זכרונות קולקטיביים בני אלפי שנים, 6 מיליון קורבנות, יותר מדי מלחמות, כאב השכול ו-8.2 מיליון ישראלים אזרחים במדינת ישראל, מאי 2014!

איך האבל מתערבב בשמחת להיות, להיות עם חופשי בארצו.

ביום העצמאות קשה להסתכל בעיניים של מדינה שלמה, שעדיין נלחמת על קיומה. קשה להיות עצמאי וחופשי בסיליקון וואלי, חופשי מתחושות אשם, חופשי מהשורשים, חופשי ממחשבות שהכול חוזר על עצמו: גולה, השמדה, ממלכה. גולה, השמדה, מדינה, גולה…. האם נלמד כאן את הלקח?

אולי דוקא במרחק של 8000 מייל משתקפת התמונה, תמונת פסיפס, פסיפס קולקטיבי עשיר של העם היהודי.

באבן קדומה בפסיפס נצור סיפור קולקטיבי של יציאת מצרים, באבן מאוחרת יותר, אבן אישית, נצור סיפור לידתו של אבי. לידה תחת הפגזה של הנאצים. מסע רגלי של אלפי קילומטר, מזוודה, כינור ותינוק רך. באבן הזו נצורה נחישות להמשיך ללכת, לאכול ולשרוד. נחישות להניק מתוך רעב תינוק בן ימים. באבן נצור הבכי של התינוק, המנוסה ואימו שאיבדה באחת כמעט את כל משפחתה בשואה.

באבן אחרת נצורה ילדותה של אמי. ילדות ירושלמית מסורתית בצל מלחמת העצמאות. מחיר כבד שילמה המשפחה בת שבעת הילדים. יהודה, אבי המשפחה, מוסיקאי על המשמר, נהרג מאש צלפים במגרש הרוסים. סבי נהרג, אבל מורשתו המוסיקלית ממשיכה בשירת הכינור, הצ'לו, הנבל, הוויולה והפסנתר של שבעת ילדיו, נכדיו וניניו.

וכשמסתכלים מהצד אי אפשר להאמין שלמרות הטרגדיות המכאיבות, אותו תינוק פליט, שנים מאוחר יותר היה מבוני הארץ, ואותם ילדים חסרי אב היו מאבני הדרך במוסיקה הישראלית.

ואני יכולה להעיד שגם במושבה הרחוקה בסיליקון וואלי בנפשות הישראלים חקוקים השואה, הטרור וחווית ההישרדות המתמשכת של עם ישראל בשדרות, בקנזאס או באוקראינה. בנפש של הישראלים כאן חקוקה החלוציות, היצירתיות, היזמות והבנייה. חקוקה התרבות הישראלית, בקהילתיות משגשגת, בלימוד מקורות בחברותא, בספרות ישראלית, בציון קהילתי של יום הזיכרון ובחגיגה משותפת של יום העצמאות. ובכל זאת אין מנוס מגעגועים לריח המנגל, להדלקת משואה, לתרגילי הסדר בהר הרצל, לבימות המוסיקה ולזיקוקי דינור מרהיבים. ויש אפילו געגועים נוסטלגיים לפטישים בראש (לכו תסבירו לאמריקאים למה פטיש בראש?  חג עצמאות שמח!

מאת: ענת ברקאי

(רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל-2007)

MFTI 63227 Supervised by Dr. Miriam Bar MFT 33332

טיפול במבוגרים וזוגות. 650-4921936.