שיעור חינוך
כולנו כל כך רגילים להתלונן על ארכאיותה של מערכת החינוך, על חוסר הרלוונטיות שלה ועל היותה בית חרושת לציונים, אך דלית גבירצמן שאמנם בצעירותה נשבעה שלעולם לא תהיה מורה, בכל זאת בחרה לעסוק במקצוע הכי לא סקסי שיש ועדיין בוחרת להשקיע את מירב זמנה ומרצה בילדים ובני נוער. כעת, רגע לפני תחילת שנת הלימודים, היא רוצה לספר לכם מה באמת לומדים הילדים שלכם בבית הספר ולקינוח, היא משתפת אתכם בשני מתכונים מתוקים שישמחו גם את מאותגרי הגלוטן שביניכם
מאת: דלית גבירצמן
תארו לכם עולם ללא בתי ספר. ילדים וילדות, נערים ונערות ואנחנו ההורים, חיים ללא מערכת חינוך ממוסדת. עולם שבו אין כיתות, אין מורים ומורות, אין תוכניות לימודים ואין מבחנים, אין ילקוטים ותיקי אוכל, אין חופשות ואין יום ראשון ללימודים. תארו לכם עולם כזה. בין אם המחשבה הזאת נראית לכם אוטופית וגורמת לכם לחייך חיוך גדול כאילו אתם נופשים כרגע על אי אקזוטי בתאילנד עם קוסמופוליטן ביד, ובין אם היא מעוררת בכם אימה כאילו אתם צופים בסצינה מקפיאת דם מתוך ״סיפורה של שיפחה״ – חשוב לפעמים לעצור לרגע ולתת את הדעת על דברים שנראים לנו מובנים מאליהם. לעשות מן reset מחשבתי ולנסות להסתכל על הדברים מזווית קצת אחרת.
לעולם אזכור את הרגע המכונן בו החלטתי, חד משמעית, שלעולם לא אהיה מורה. זה היה בתיכון, בשיעור להנהלת חשבונות, שלמרבה התימהון, היה חלק מתוכנית הלימודים במגמת מדעי המחשב (אז עוד קראו לזה עיבוד נתונים אוטומטי). המורה, מר פייגין, נכנס לכיתה בצעד מהוסס, לבוש בז׳קט מהוה ובידו תיק עור בלוי. היה בו משהו זר ונכמר, ואנחנו בחושים חדים של בני טיפש עשרה הרחנו ממנו את הפחד. הנלעגות שבו עוררה בנו את היצרים האפלים ביותר והוציאה אפילו מחבורת החנונים שהיינו, את הגרוע ביותר. כל כך קל היה להשתלח בעולה החדש בעל המבטא הכבד, שלא ידע מאיפה זה בא לו. ואז, באותו הרגע בקע מתוכי קול שאמר ״ועכשיו תקשיבי לי טוב-טוב, תסתכלי לי בלבן של העיניים, ותשבעי שלעולם, אבל ל-ע-ו-ל-ם, לא תהיי מורה, ולא תעמידי אותי במקום הפאתטי הזה מול כיתת יורים בבית הספר״… הא! מי שמכיר אותי, יודע מה אני עשיתי בעשרים השנים האחרונות והיכן אני מבלה את ימי.
כולנו כל כך רגילים להתלונן על ארכאיותה של מערכת החינוך, על חוסר הרלוונטיות שלה, על בזבוז הזמן המשווע וחוסר העניין של התלמידים, על אוזלת היד וחוסר המעוף של מורים ועל מערכת תקועה שהפכה לבית חרושת לציונים. אז בתור מי שנשבעה לעולם לא להיות מורה, ובחרה לעסוק במקצוע הכי לא סקסי שיש – חרף האינסטינקט הבסיסי שלה – ועדיין בוחרת, מידי שנה בשנה, להשקיע את מירב זמנה ומרצה בילדים ובני נוער, אני רוצה לגלות לכם משהו בסוד. בעיני, ה״מה״ הוא הרבה פחות חשוב מה״איך״. הלמידה שמתרחשת סביב החומר הנלמד היא המרתקת והמשמעותית ביותר. אז היום, אני רוצה לספר לכם מה באמת לומדים הילדים שלכם בבית הספר. ואם חשבתם, ששיחה על בתי קפה מצליחה להדליק את הניצוץ הזה שבעיני, חכו עד שתראו אותי מדברת על מה שאני עושה כשאני לא יושבת בבתי קפה.
חשוב לי שתדעו, שבית הספר וכיתות הלימוד מספקים לילדים שלנו ניראות והזדמנות לגלות את עצמם. אחד האתגרים הכי חשובים בעיני כמורה, הוא ליצור עבור התלמידים שלנו סביבת למידה בטוחה המאפשרת ומעודדת לקיחת סיכונים ומספקת להם הזדמנויות לאמן את האומץ להעז וללמוד מטעויות.
האינטראקציה החברתית בכיתה וההכוונה מצד המורים מאפשרות לילדים לפתח מיומנויות חברתיות ולאמן כישורים חשובים של עבודה בצוות, תקשורתיות ושיתוף פעולה. הכיתה היא מקום שיכול וצריך לעודד מקוריות, יצירתיות, לתת השראה ולפתח דמיון, תוך מתן כלים לחשיבה ביקורתית ופתרון בעיות.
כיום, אחת המטרות החשובות בחינוך היא לעודד ולאפשר סינגור עצמי, ותפקידנו כהורים וכמורים, ללמד את הילדים איך לעמוד על שלהם ולתקשר את רצונותיהם באופן אפקטיבי מול גורמי סמכות למינהם.
דווקא בעידן שבו מעורבות הורית היא חלק אינטגרלי בחינוך ילדים, והצורך לעטוף ולגונן עליהם חזק מאי פעם, חשוב ללמד אותם-עצמם לקחת אחריות, להתמודד עם קושי ולפתור בעיות באופן עצמאי. בית הספר הוא חממה ורשת הביטחון להם הילדים זקוקים כדי ללמוד מהי נחישות, התמדה ועמידה ביעדים.
החוויה הבית-ספרית אמורה לדמות את החיים האמיתיים, וחשוב לספק לתלמידים כלים לתמודדות עם תחרותיות ולחץ, לקביעת סדרי עדיפויות, לתכנון זמן, לגיוס וחלוקת משאבים ולעמידה בלוחות זמנים.
והכי חשוב, כיתה מוצלחת היא, קודם כל, כיתה שיש בה כבוד הדדי, הקשבה ואמפתיה. בעיני, הלמידה הרגשית והחברתית או אם תרצו, כישורי החיים והלב, הם לב ליבה של העשייה החינוכית. כל אלו הם הכלים והתבניות אליהם יוצקים את התוכן. מתמטיקה, היסטוריה, מדע ושפות – כל זה יבוא אחר כך. שהרי כיום, הידע זמין ונגיש לכל דורש.
אז לקראת שנת הלימודים החדשה עשו השנה נסיון קטן, והחליפו את השאלה ״מה למדתם היום בבית הספר?״ בשאלה ״איך למדתם היום בבית הספר?״ או ״איך הרגשתם היום בבית הספר?״. נסו לשאול את ילדכם ״האם היה לכם היום רגע של הישג?״ ו״מה היה רגע של כישלון שממנו למדתם משהו חדש?״. שאלו אותם ״איך פתרתם את הבעיה?״ ולא ״כמה קיבלתם במבחן?״. ונסו, מידי פעם, אף להרים מבט ולהסתכל למורים של הילדים שלכם בעיניים. לפתע, תגלו שם שותפים. תגלו בני אדם נוספים שהילדים שלכם חשובים להם מאוד. עד כדי כך הם חשובים, שהם בחרו לבלות איתם כל יום, כל היום – תארו לכם. חייכו אליהם ואמרו להם מכל הלב – תודה. תודה שאתם כאן. תודה שאתם חלק מהחיים של הילדים שלי. תודה שאתם כאן מידי יום, מריעים להם, מעודדים אותם, מעוררים בהם עניין ואולי אף נותנים השראה. וגם צנצנת עוגיות לא תזיק, מידי פעם.
איך? אה, זה כבר החלק הפשוט!
אז הפעם, באווירת שנת הלימודים החדשה, קבלו שני מתכונים לקינוחים נפלאים. ממש כמו בכיתה, הם תוכננו בלמידה מותאמת, כי כולנו לומדים אחרת ובקצב שונה. לכל אחד יש נטיות וצרכים שונים וכולנו מעונינים לחוות הצלחה. הרבה פעמים פנו אלי בבקשה לתת מתכונים ללא גלוטן. אז לבקשת הקהל, הנה מתכון לעוגת לימון שמחה, לחה ונימוחה, שהצליחה לשנות את דעתי בנוגע לעוגות מאותגרות גלוטן.
עוגת לימון ללא גלוטן
מה צריכים?
3 לימונים מסוג מתוק (מאייר)
6 ביצים
9oz סוכר (אני ערבבתי 6 סוכר רגיל עם 3 סוכר חום בהיר)
1 כף ריבת תפוזים
8oz שקדים טחונים + 1 כפית אבקת אפייה
לזיגוג:
2 כפות ריבת תות
מה עושים?
משמנים בתרסיס תבנית עגולה בקוטר 8 אינץ׳. מניחים את הלימונים בסיר מלא מים, מרתיחים ומבשלים כשעה. מסננים ומקררים. קוטמים את קצות הלימונים, חותכים לחתיכות קטנות ומוציאים את הגרעינים. מעבדים לעיסה חלקה במעבד מזון. מקציפים את הביצים לעיסה צהבהבה ומוסיפים את הסוכר לקערת המערבל. מוסיפים ידנית לתערובת הביצים את הריבה והשקדים. מעבירים לתבנית ואופים ב-325 מעלות כ-50 דקות. בודקים אחרי 40 דקות אם העוגה שחומה, ומכסים בנייר אלומיניום רפוי. כאשר קיסם יוצא כמעט נקי מפירורים, מוציאים את העוגה, מעבירים סכין סביב השוליים ומניחים לצינון. מחממים את הריבה כ-30 שניות במיקרו. מוציאים את העוגה מן התבנית, הופכים אותה ומצפים בריבה.
ולחובבי המטבח הצרפתי הקלאסי, הנה מתכון לעוגיות פיננסייר עם אגוזי מלך וקפה. הן מושלמות בתבנית של מאפינס (או מיני מאפינס) וזיגוג הקפה מלמעלה נותן להן לוּק מקצועי ומעיף אותן לשמיים. או-לה-לה! המתכון לקוח מספר הקינוחים החדש והשווה של יותם אוטולנגי.
פיננסייר קפה ואגוזי מלך
מה צריכים?
2/3 כוס (75 גרם) אגוזי מלך
120 גרם חמאה לא מלוחה, חתוכה לקוביות
13/4 כוס (220 גרם) אבקת סוכר
1/2 כוס (90 גרם) קמח רגיל
1 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית מלח
3/4 כוס (80 גרם) שקדים טחונים
6 חלבונים (230 גרם)
1 כף קפה נמס מומסת ב1/3 כוס מים חמים
11/2 כפיות קפה אספרסו טחון.
לזיגוג:
2 כוסות (250 גרם) אבקת סוכר
21/2 כפיות קפה נמס
2 כפות חלב חם
11/2 כפיות סירופ (light corn syrup)
מה עושים?
מחממים את התנור ל-350 מעלות פרנהייט וקולים את האגוזים כ-10 דקות. מניחים בצד לצינון. קוצצים.
מכניסים את החמאה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית עד שהיא נמסה. ממשיכים לבשל עד שהחמאה מבעבעת תוך טלטול עדין של הסיר. כשהחמאה מתחילה להשחים ולהדיף ניחוח קרמלי, מסירים מהאש. אחרי חמש דקות מסננים את החמאה ומניחים לצינון. בינתיים מנפים לקערה את אבקת הסוכר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מוסיפים את השקדים הטחונים ומערבבים. בקערה נפרדת מערבבים את החלבונים במזלג או במקצף ידני ומוסיפים לרכיבים היבשים ביחד עם הקפה. מערבבים פנימה את החמאה המומסת ומערבבים לתערובת חלקה ומבריקה. מצפים בפלסטיק נצמד ומקררים כשעתיים.
משמנים ומקמחים תבנית של מאפינס או מיני מאפינס ומכניסים לשקעים את התערובת עד ל3/4 גובה. אופים 20-25 דקות בחום של 375 מעלות פרנהייט. כשקיסם יוצא יבש, מוציאים מהתנור ומצננים כ-5 דקות. מוציאים בזהירות את המאפים מן התבנית ומצננים לחלוטין. בינתיים, מנפים את אבקת הסוכר ומוסיפים את הסירופ, החלב והקפה. מצפים בזיגוג ומקשטים באגוז מלך, אבקת סוכר ו/או אבקת קפה.
מסדרים על צלחת הגשה יפה, כותבים על כרטיס ״שיהיה לך יום נהדר!״ ומגישים למורה של הילד/ה שלכם ביום הראשון ללימודים.
שבת שלום ושנת לימודים מיצוינת!
שלכם,
דלית
