ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר

"ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר"?
http://go.ariel.muni.il/nachshonim/songs/veim_hashir.htm

לנו, הנשים והאמהות תפקיד ייחודי בתא המשפחתי. בהנחה שבן זוגכן הוא העובד ובעקבות עבודתו עברתם כמשפחה לכאן, אזי, ברור כי השינוי שבמעבר למקום חדש אינו השינוי היחיד איתו אתן מתמודדות. אם הביטוי "האישה שלצידו" ומשמעותו לגביכן אינה מוצאת חן בעינכן, הרי שעד שלא תנקטו צעדים של ממש בכדי לשנות את המצב, כך תתפשו בעיני עצמכן ובעיני הסביבה הקרובה לכן.
לאחר שהגעתן, עברתן את שלבי הקליטה הראשוניים שרובם מנהלתיים, בן זוגכם וילדכם עסוקים בעבודה ובמסגרות החינוך, תופתעו לגלות כי תחושות של קינאה או אף כעס מתחילות לצוץ מידי פעם בעיקר בהתייחס להשתלבותם של בני משפחתכם בסביבה. כל זאת  בעוד אתן מתחבטות ומתייסרות בניסיון למצוא הגיון מארגן בחייכם.

השארתן מאחור עבודה, חיי יום-יום עשירים ועמוסים, מערכות יחסים ומחויבויות שהעניקו מבנה מגובש לחייכם. חלקכן בודאי מוצאות בחופש הפתאומי מכל מה שהיה נחלתכן קודם, שינוי מרענן וחיובי, הקלה להשאיר את העבר מאחור ולבנות את מסגרת החיים מחדש כמעט, עם בחירות חדשות והתנסויות חדשות. זוהי הזדמנות חד פעמית בחיים, בגדר פריבילגיה גדולה.
אך בין אם אתן נמנות אם אלה שחשות הקלה אם לוא – כולנו נדרשות עתה לבנות סגנון חיים מבראשית, משימה כבדה למדי בהילקח בחשבון מימד האי ודאות והזרות בסביבה חדשה. בתחילה נראות האפשרויות מתסכלות במוגבלותן. העולם מסביבכן חדש, ולפחות בהתחלה הכלים לחקור וללמוד את המקום החדש לא ממש ברורים. הבקיאות בשפה מוגבלת (בדרך כלל יותר בתחושה מאשר במציאות), ההכרות עם הדברים שהופכים את החיים פשוטים יותר, חסרה, ואין מישהו קרוב שחווה איתכם את הלימוד הראשוני עם הסביבה. לא פלא שנשים רבות מוצאות עצמן בתחילה מעדיפות להישאר כמה שאפשר בין ארבעת כתלי הבית.

האם כבר נתקלתן בקושי לבסס את "זהותכן החדשה"? התחושה שהסביבה נוטה להגדיר אתכן כחלק מבן זוגכם קיימת לעיתים במציאות ולעיתים בדמיון. אבל שאלות מהסוג "who are you with? " תוך התכוונות לשאלה "'who does your husband work for? " או שאלות כמו "'what did you do back home " כשמכך אזניים רגישות שומעות מסר כאילו העבר נמחק ואת כאן "לצידו" בלבד, והשאלה "how are you settling in " כאשר לא ממש מתעניינים בתשובה המורכבת ובתחושות העמוקות הרוחשות בך.. כל אלה מקשים על גיבוש ה"אני" במקום החדש.
במילים אחרות,  ישנה נטייה לראות בכן חלק משלים של בן זוגכם העובד, ולא כיישויות  עצמאיות עם תחומי עניין ועיסוק משלכן, כישרונות וכישורים. מצב זה יוצר קושי מיוחד לעמוד על עצמאותכן ולמצוא את הדרך לנתב כישרונות ויכולת לאפיקים מפרים.
ועוד לא דיברנו על הביטחון העצמי והערכה העצמית השוקעות בתרדמה עמוקה.

האתגר הגדול, הוא כנראה בהכרות עם הסביבה החדשה באופן מספיק טוב בכדי שניתן יהיה לזהות את הפעילויות שאינן רק בידוריות ומהנות, אלא גם מספקות. לא רק ממלאות את הזמן אלא מאפשרות ניצול באופן פורה ומועיל. ואם יגיע זמן לשוב הביתה, ניתן יהיה להסתכל ולזהות את ההישגים שהושלמו ואת שינויים שחלו, ולהרגיש שהשתפרנו וגדלנו ביחס למה שהיינו לפני.

מובן מאליו שלא כל אישה תבחר את אותו סגנון החיים. יש מי שתעדיף להשקיע את מרצה בהשתלבות בתרבות המקומית, לגלות ולחוות את החדש, לקדם מערכות יחסים עם הקהילה המקומית. יש מי שדווקא תרגיש בצורך לשמר עד כמה שניתן את תחושת הבית וישראליות הן מבחינה תרבותית והן מבחינה חברתית. כמובן שהבחירות הן פועל יוצא ממשך השהות, העדפות אישיות ומבנה האישיות שלכן.
נשים רבות מציינות כי השנה הראשונה לשהות כאן, מאופיינת בהתלהבות רבה והנאה משינוי השגרה. לאחר מכן מתחזק הצורך למצוא יעוד ואורח חיים מאורגן סביב מסגרת מובנת יותר. זה השלב בו מרבית הנשים שוקלות לצאת לשוק העבודה או עסוקות בחיפוש פעילויות והתחייבויות בעלות משמעות אישית מספקת ומאתגרת הנותנת מענה ליעדים אישיים ארוכי טווח. מי שעזבה קריירה מספקת בבית, יתכן ותחוש כי משך הזמן הרב לפנאי ובילוי, עלול להיות גם מעיק. בתחילה התחושה היא של חופשה ארוכה המתחלפת בשעמום ותסכול והתבטלות עצמית, עד למציאת השימושים המספקים ל"חופש החדש".

נשים המעוניינות להשתלב בעבודה, יתכן ויחושו מתוסכלות ממאמציהן. קשה לחפש עבודה במדינה זרה בה תרבות העבודה והארגון מאד שונה ממה שהכרתן.
הימנעות מהשוואה למה שהיה שם ומה שאפשרי כאן ועכשיו, יחד עם אימוץ גישה מקורית בחיפוש הכיוון, מסייעת בדרך כלל להתקדם. רעיונות רבים דווקא יכולים לעלות מנשים במצב דומה לשלכן.

הבדידות, היא אחת התחושות הנפוצות ביותר. במיוחד בשנה הראשונה, ובמיוחד אם עזבתם משפחה חמה וחיי חברה עשירים.
ניסיון ליצור קשרים חדשים הוא מהלך שקל יותר לחלק מהנשים מאשר לאחרות. בתחילה זה דורש מאמץ מרוכז וסבלנות. העיסוק בכך ופעולות היזומות ומכוונות המטרה, נראות מאולצות, ורק מחדדות את הבדידות המאלצת אתכן לפעול כך. נסו לצרף את עצמכן למסגרות קיימות. גם אם בעבר לא ממש נהניתן מפעילות קבוצתית או מועדונים, אל תירתעו. שווה לנסות ובדיעבד זה בדרך כלל מוכיח את עצמו כהתנסות שפותחת הזדמנויות חדשות, חברתיות ואישיות. בסופו של דבר מספיק חבר טוב אחד, כדי שהדברים כבר יראו טוב יותר.
אם יש לכן ילדים בגיל בית ספר, הדבר יכול לעזור. הרבה קשרים נוצרים דרך מסגרות הילדים.

הקהילה הישראלית באזור היא מקור מצוין לפעילויות בעלות משמעות, אך זה אינו המקור היחיד. ישנה בחוץ תרבות אחרת משלנו, והיא מציעה הזדמנויות ללמידה והעשרה שלא ניתן להתנסות בהן בבית ויתכן כי לא תתאפשר הזדמנות כזו בעתיד. למרות הנטייה להישאר בתחום המוכר, החם והתומך של הקהילה הישראלית, נצלו את היתרון שבהזדמנות להכיר גם את העולם שבחוץ.

אם אתן מוצאות עצמכן בבקרו של יום אחד, בודדות במיוחד, עצובות, רואות לנגד עינכן רק את מר גורלכן, שתפו מישהי מוכרת. נשים שעברו את חוויית המעבר, לא משנה עד כמה עסוקות ופעילות הן נראות, יבינו ויוכלו להזדהות עם התחושות. כל מי שעברה את החוויה על בשרה, גם אם עכשיו היא במקום שונה לגמרי, התמודדה בעבר עם ימים קשים של בדידות, וחוסר יכולת למצוא את מקומה. הדמיון בין המקרים, והעובדה שאינכן לבד ושהשיר הזה נשמע מוכר לכל כך הרבה נשים – עוזר. יחד עם זאת, בהזדמנות ראשונה, חפשו בסביבתכן את אותה אחת שאפילו יותר חדשה מכן. זה טיפול יעיל לביטחון העצמי, להרמת המורל להתבוננות קדימה.

בסופו של דבר, כך אומרים הוותיקים, לא משנה כיצד תבחרו להשקיע את האנרגיות שלכן, חוויית החיים כאן היא בדרך כלל מיוחדת, מהנה ומלאת הזדמנויות ואפשרויות חדשות.
כנראה, שחוויה מוצלחת תלויה בעיקר בגישה שלכן. אם היא תיתפש כהזדמנות חד פעמית לגדול, להתפתח וליהנות – כזו היא תהיה. אם תתייחסו אליה כעול ואילוץ – היא יכולה להיות גם חוויה שכזו. וזה בסדר לנדוד בין שתי התפישות והתחושות – עד שמתמקמים.

ענת ברקאי (רישיון פסיכולוג ממדינת ישראל-2007)

MFTI 63227 Supervised by Dr. Miriam Bar MFT 33332

טיפול במבוגרים וזוגות. 650-4921936.