שישי אישי: שנה חדשה, פינה חדשה
מאת: דלית גבירצמן אני, אל תראו אותי ככה. כמו מדונה אני. מידי כמה שנים משנה לוק וסגנון, מוצאת את עצמי זזה לכיוונים שונים ולמקומות חדשים, בודקת, מבררת, מנסה, מתנסה, מרחרחת, טועמת מהכול, ובעיקרון – משתדלת לומר בחיים יותר ״כן״ מ״לא״. כי למה לא, בעצם? כל כך הרבה דברים מעניינים קורים מסביבנו ותמיד כיף לשמוע ולהתעדכן. אז לכבוד השנה החדשה, שכבר ממש עומדת על קצות האצבעות ומציצה בקוצר רוח מעבר לפינה, החלטתי לצאת ולמצוא לי גם איזו פינה חדשה. למרות שהמטבח ופינת האוכל תמיד יהיו אצלנו לב הבית, התחשק לי פתאום לגוון, להגדיל את המרחב האישי, לעשות קצת שיפוצים ולהוסיף ל״פינת…
מאת: דלית גבירצמן
אני, אל תראו אותי ככה. כמו מדונה אני. מידי כמה שנים משנה לוק וסגנון, מוצאת את עצמי זזה לכיוונים שונים ולמקומות חדשים, בודקת, מבררת, מנסה, מתנסה, מרחרחת, טועמת מהכול, ובעיקרון – משתדלת לומר בחיים יותר ״כן״ מ״לא״. כי למה לא, בעצם? כל כך הרבה דברים מעניינים קורים מסביבנו ותמיד כיף לשמוע ולהתעדכן. אז לכבוד השנה החדשה, שכבר ממש עומדת על קצות האצבעות ומציצה בקוצר רוח מעבר לפינה, החלטתי לצאת ולמצוא לי גם איזו פינה חדשה. למרות שהמטבח ופינת האוכל תמיד יהיו אצלנו לב הבית, התחשק לי פתאום לגוון, להגדיל את המרחב האישי, לעשות קצת שיפוצים ולהוסיף ל״פינת האוכל״ הקבועה שלי פינה חדשה. סבתא חנה, היתה קוראת לזה רמונד, ולמרות שכולנו ידענו שהיא מתכוונת לרמונט, לא תיקנו אותה. אז במסגרת הרמונד, רציתי להזמין אתכם להסב איתי הפעם ב״סלון״. ניפגש שם כדי לשוחח על דברים מעניינים שקורים פה ושם, להתעדכן ולהחליף חוויות. חשבתי לקרוא לפינה – שישי אישי – כי מידי פעם, אניח בתיבת הדואר שלכם שישה דברים חדשים ומרגשים שקרו לי, ושיהיו לגמרי לשימושכם האישי. שישה דברים שעשו לי את השבוע והייתי חייבת (כהרגלי) לשתף אתכם. ואם הם יעשו גם לכם את השבוע, אז זה בכלל יהיה כיף גדול. אז מה אתם אומרים? שישה בשישי, לכבוד שבת. אז אתם באים איתי לסלון? בואו שבו. מה תשתו?
והשבוע בפינתנו החדשה ״שישי-אישי״, פארק חדש ומגניב שנחנך בחודש שעבר בבניין ה-Salesforce, סדרה ישראלית נהדרת המבוססת על ספר מצליח, מסעדת ראמן ששווה לחכות בשבילה בתור, ספר חדש שמעורר הדים, מסלול הליכה ביער קסום בלב העיר וסרט קטן ומתוק.
Salesforce Park
א
ז בואו נתחיל עם הבאזזזז המטורף סביב הפארק העירוני החדש שנחנך בחודש שעבר בבניין ה-Salesforce. המגדל הבולט בקו הרקיע של העיר, הוא עכשיו רשמית הגבוה ביותר בסן פרנסיסקו. חודשים ארוכים צפיתי בו מחלון ביתי, ורוב הזמן הוא נראה לי (במקרה הטוב!) כמו קלח תירס ענקי. גורד השחקים המתנשא לגובה 320 מטר הפך מוקד לדיון, ואיך לא, אף למחלוקת לגבי פיתוח וצביון העיר. חלק מהתושבים טענו כי הבניין הוא כתם על קו הרקיע וסמל להשפעה הגוברת של חברות ההייטק על העיר ועל תרבותה. מארק בניוף, מנכ״ל סיילספורס, התנגד לדעות הללו, ולראיה, הוקצו והוזרמו מליונים רבים לטובת הציבור (בינהם תרומה של 3 מיליארד דולר למלחמה בתופעת חסרי הבית בסן פרנסיסקו). כך זכו תושבי סן פרנסיסקו ומליוני המבקרים בה בפארק עירוני חדש-דנדש. תחשבו פארק היי ליין בניו יורק. 5.4 יארדים רבועים של מדשאות, גנים, מתקני משחקים, מסעדות ובתי קפה. שווה לבקר ולשטוף את העיניים בכחול ובירוק!
The Guernsey Literary and Potato Peel Pie Society
נקסט, חייבת, פשוט חייבת לספר לכם על סרט קטן ונחמד שצפיתי בו ערב אחד בנטפליקס, והוא ממש סרט ממתק. הוא נקרא (ותחזיקו חזק, זה ארוך…) The Guernsey Literary and Potato Peel Pie Society. הסרט מבוסס על הרומן רב המכר מאת מארי אן שייפר ואנני בארוז שיצא לאור בשנת 2008. לונדון, 1947, ימים אחרי מלחמת העולם השנייה. המרכיבים: סופרת צעירה ויפה, מועדון קריאה שהוקם בתקופת הנאצים באי קטן בשם גרנזי (אחד מהאיים הבריטיים בתעלת לה מאנש), פאי קליפות תפוחי אדמה, וכמובן, בחור מצודד בשם דאוסי. סרט קטן ומושלם ללילות הסתיו. כזה שעושה חשק להתכרבל תחת השמיכה, לשתות כוס תה עם עוגת פאי אמיתית ולהגיד ״ווד יו לייק סאם טי, דארלינג?״ במבטא בריטי כבד, אפילו אם אתם לבד. סתם כך, בשביל הכיף.
Nojo Ramen Tavern
ואם כבר אנחנו בענייני הסתיו, אז אין כמו צלחת מרק חמה ומהבילה כדי לחמם את הבטן ולרומם את הנפש. תשכחו מגרסת האינסטנט המבחילה, שסטודנטים מסכנים חיים עליה בקולג׳. תחשבו על הסצינות המעלפות בסרט היפני ״טאמפופו״. מרק הנחמה היפני הפך לטרנד חובק עולם, ולא בכדי. יש משהו בטעם האוממי העמוק, שתמצאו בראמן טוב, שהוא מרגש, מענג ואף ממכר. מה שמסביר וודאי את התור הארוך המשתרך בכניסה למסעדת nojo שבסן פרנסיסקו. אחרי סיור הזוי בפסיפיק הייטס בעקבות רוחות רפאים (אל תשאלו!) בערב סתיו קריר במיוחד, שברובו רק חלמתי על קערת מרק רותחת, אצנו-רצנו למסעדה ונעמדנו בקצה התור. שעה ורבע בדיוק עמדו בינינו לבין האושר. ואח, איזה אושר – לצקצק וללקק את השפתיים!
Nojo Ramen Tavern, 231 Franklin Street, San Francisco
היה היתה/ יעל נאמן
בביקור האחרון שלי בארץ, מכל מקום נלחשו לעברי, כמו כישוף, שתי מילים ״היה היתה״. שוב ושוב, עלה והוזכר שם סיפרה האחרון של הסופרת/חוקרת יעל נאמן. אז כמובן שסקרנותי התעוררה, וקראתי אותו גם אני. אחרי שסיימתי לקרוא, עוד הסתובבתי איתו בבטן שבועות רבים, מעלה גירה ומעבירה אותו מן הרגש אל השכל, ובחזרה. ואחרי תהליך העיכול הממושך הזה, זוהי המסקנה שהגעתי אליה: ״היה היתה״ הוא ספר יוצא דופן. הוא לא דומה לשום ספר אחר שקראתי בעבר. הדמות הראשית שבו, לא דומה לשום דמות ראשית אחרת שנתקלתי בה בעבר. זהו סיפור שלא נכתב כמותו, על אישה שעשתה כל מה שביכולתה כדי למחוק כל זכר להיותה. הסיפור הוא נסיון העלתה באוב של אישה מבריקה ומסתורית שחיתה בחולון, גרה בתל אביב, צעדה ברחובות מוכרים, והתחככה באנשים ידועים, ויחד עם זאת, חלפה מן העולם מבלי להשאיר אחריה זכר. בעידן שבו ״אני מצלם – משמע אני קיים״ קשה אפילו לדמיין אישה כמו פזית פיין. מעורר מחשבה!
שטוקהולם
גידי גוב, ששון גבאי, תיקי דיין, להמשיך? ליאורה ריבלין ו… דובל׳ה גליקמן. וכי צריך להגיד עוד משהו? חברות הטלוויזיה כאן וקשת הצליחו לקבץ את כל הכישרון הקומי המטורף הזה לטובת מיני סדרת טלוויזיה חדשה, המבוססת על סיפרה של נעה ידלין – ״שטוקהולם״. ליהוק מבריק, משחק עתיר חן וקסם וסיפור קומי-טרגי על גבול האבסורד, והנה לכם תענוג של ממש! אני אפילו הפלאתי לעשות, קראתי וצפיתי במקביל, ולא ידעתי מה קודם.
Mount Sutro
בדיוק שנתיים עברו מאז עברנו לגור בעיר הגדולה, והיא עדיין לא מפסיקה להפתיע אותי. בסוף השבוע שעבר יצאנו למסלול הליכה ביער קסום, ממש בלב העיר, שהשאיר אותי נפעמת. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא בדיוק טיפוס של טבע. אצא איתכם להייק רק אם תבטיחו לי שבסוף המסלול, יחכה לי איזה בית קפה שווה. ואפילו זה – היה לנו. הפארק שוכן על הר סוטרו (Mount Sutro) הקרוי על שם אדולף סוטרו, שהיה אחד מראשי העיר של סן פרנסיסקו. רגע אחד אתם ברחובותיה הראשיים של שכונת קוֹל וואלי, פנייה אחת שמאלה, וכבר אתם מוקפים בעצי אקליפטוסים תמירים וצמחיה עבותה כאילו נחתתם, כבמטה קסם, באירופה. העיר העטופה בשביס ערפילי הציצה מבעד לגזעים והפכה את החוויה למרגשת, אפילו בעיני טיפוס אורבני שכמותי. לפרטים: http://mntsutro.com/
זהו זה, חברים. מקווה שנהניתם לשבת איתי הפעם בסלון, בפינה החדשה של ״שישי-אישי״. זוהי הזדמנות נהדרת לומר תודה גדולה לכל החברים שממליצים, מזמינים וחולקים איתי את החוויות והחיים – זכיתי. כפי ששורר צוף פילוסוף מגרונו של גידי גוב, סתיו ברחובות עובר, רוח ערב מפזר שלכת, ילדים באור שקיעה מפרקים בחוף טירה, הקיץ תם. עוד שנה חלפה לנו ביחד. מאחלת לכם שבשנה החדשה לא תוותרו על אף יום, ועל אף דקה. שתמצאו את עצמכם נרגשים לנוכח נוף יפה, ספר מעורר מחשבה, סרט רומנטי או תבשיל חדש שיגרום לכם להחסיר פעימה.
שלכם, גם בתשע״ט,
דלית
מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?
הצטרפו לרשימת התפוצה
