פרשת חיי שרה: קריאת ההשכמה ששינתה את יהדות אמריקה
הרגעים המצמיתים של שבת בבוקר, בהם הגיעה הידיעה על האסון הנורא בפיטסבורג, החזירו את טובה בירנבאום 23 שנה אחורה אל הרגע ששינה אותה ואת החברה הישראלית לתמיד – רצח יצחק רבין. אבל הקישור בין האירועים הקשים הללו דווקא ממלא אותה בתקווה והיא מוצאת אותה בפרשת השבוע, חיי שרה
מאת: טובה בירנבאום
כשהייתי בת 17 רצחו את ראש הממשלה שלי והחיים שלי השתנו ברגע. באותו ערב הבנתי, לחרדתי, שלא כל מה שהמבוגרים אומרים הוא בהכרח נכון או צודק, ובכאב גדול יצאתי למסע ברור זהות שהוביל אותי, בסופו של דבר, להיות מי שאני היום.
רצח רבין יצר משבר עמוק בקרב רבים; וכמו שקורה הרבה פעמים, מתוך שבר וחוסר אונים צומחת עשיה ונולדות יוזמות חשובות. עשרות ארגונים לקידום פלורליזם דתי והידברות בין חלקי החברה הישראלית קמו מיד לאחר הרצח וסללו את הדרך לאחת המהפכות הדרמטיות שהתברכה בהן הארץ שלנו- מהפכת ההתחדשות היהודית. יותר ויותר קהילות מכל רחבי הקשת הדתית והפוליטית החלו לתבוע את מקומן בשיח אודות מהי מדינה יהודית ולאור אילו ערכים עליה להתנהל.
פרשת חיי שרה מתחילה, באופן אירוני, במותה של שרה, ומסתיימת במותו של אברהם. בין מוות אחד למשנהו ישנן שתי חתונות: נישואי יצחק ורבקה ונישואי אברהם עם קטורה. מרוב כל כך הרבה התרחשויות בפרשה אף פעם לא הקדשתי תשומת לב לפרט קטן, לכאורה, אבל עם משמעות עצומה:
"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃ וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל־מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה". (בראשית כה)
שני האחים, יצחק וישמעאל, קוברים את אביהם יחד. ישמעאל, האח המגורש, האח שנשללה ממנו ירושה ושאימו נרדפה ע"י גבירתה, חובר לאחיו הצעיר, יצחק, ברגע של אובדן ומוות. קשה לדעת אם המוות של אברהם הוא שאיחד בין האחים ולו לרגע, אבל ההתעכבות של הכתוב על הפרט הזה בהחלט מעניינת.
רגעים חזקים מאוד של סולידריות היו גם השבוע, לאחר האסון הנורא בבית הכנסת בפיטסבורג. הקהילות המוסלמיות, הנוצריות ואחרות הביעו את השתתפותן בצער, גייסו כספים ותמכו בקהילה היהודית בדרכים רבות. לצד ההתרגשות ממחוות חזקות שכאלה, אי אפשר שלא להצטער על כך שרק המוות מאחד בין פלגים, דתות וקהילות.
אבל נקודה אחת בכל זאת מעוררת תקווה: הקהילה היהודית הממוסדת בארצות הברית, שלרוב נמנעת מלהביע דעה קהילתית סביב נושאים טעונים פוליטית, החלה להשמיע קולות ברורים המצדדים בהגבלת אחזקת נשק בארצות הברית ופעילות נחרצת יותר כנגד גילויי גזענות. ראשי קהילות וארגונים יהודיים בארצות הברית תלויים בתמיכה הכלכלית של הציבור שלהם, ועל כן נמצאים בחשש מתמיד מפני נקיטת עמדה לכיוןן מסויים שתרחיק את בעלי הדעה ההפוכה. סוגיות חברתיות מובהקות זוכות לרוב להתעלמות מצד הרבנים בגלל המצב המשתק בו הם נמצאים.
אבל השבוע משהו השתנה. השבוע שמעתי רבנים ומנהיגים הקוראים בגלוי לפעולה סביב סוגיות של נשק, להחמרת האכיפה כנגד פשעי שינאה וחלקם קראו בקול ברור לחברי קהילתם לגשת ולהצביע בבחירות האמצע שיתקיימו בשבוע הבא.
על כן יש בי בכל זאת מעט תקווה. כשם שרצח רבין, שהיווה סטירת לחי וקריאת השכמה לרבים כל כך בחברה הישראלית, רתם אותם לעשייה חדשה, כך אני צופה שהאסון הנורא בפיטסבורג פתח עידן חדש בשיח היהודי אמריקאי סביב סוגיות חברתיות פוליטיות. אמנם עצוב ומתסכל שרק כאשר הפגיעה היא פגיעה ישירה מתרחשת תנועה שכזו אבל השיתוק החברתי שאוחז במנהיגי הקהילה מתסכל אף יותר.
לפני עשרים שנה קראו לנו "דור הנרות"; אני תוהה כיצד ייקראו המנהיגים הצעירים שעומדים כעת להוביל את יהדות אמריקה להיות הקהילה הערכית והאקטיביסטית שהיא באמת יכולה וצריכה להיות.
לשמחתי, בני הנוער של הקהילה שלנו יקבלו הזדמנות ללמוד על קריאת ההשכמה שקיבלנו אנחנו לפני 23 שנה בארוע עוצמתי וחשוב שיערך ביום ראשון בג'יסיסי: יצחק רבין סובלנות מול אלימות. ומי יודע, אולי אותם נערים ונערות שיגיעו לצפות בתערוכה ולהשתתף בפעילות החינוכית ביום ראשון יהיו בין מובילי המהפכה שעומדת יהדות אמריקה לעבור בשנים הקרובות.
שבת שלום!
