שישי-אישי: חגיגות יום הולדת לאיש היקר
כשחוצים את קו המשווה של גיל ארבעים, מבינים פתאום שהחיים הם כאן ועכשיו ושיום הולדת הוא יופי של סיבה למסיבה. דלית גבירצמן שחגגה החודש את יום הולדתו של האיש היקר מקפידה בכל שנה לנצל את היום לפינוק ובילוי ובכתבה הבאה היא משתפת אתכם בכל הלו"ז העמוס שהיה להם. מזל טוב רואי!
מאת: דלית גבירצמן
איזה חמודים אתם, שאתם מתרגשים וחוגגים ככה אחד לשני ימי הולדת, אומרת לי מ׳ היפה, ואני שומעת או אולי רק מדמיינת את המילה ״עדיין״ תקועה לה שם באמצע המשפט, כמו תירס בין השיניים. אני מביטה בה, והיא כל כך יפה וכל כך צעירה, ונזכרת מה חשבתי אני כשהייתי בגילה על אנשים שהיו אז, בגילי היום. ורציתי להגיד לה, שכשחוצים את קו המשווה של גיל ארבעים, מבינים פתאום שהחיים הם כאן ועכשיו. הטבע הוא חכם, ויחד עם הקמטוטים סביב העיניים והשערות הלבנות שמבצבצות לפתע, זורחת בך התובנה, שחשוב בכל גיל לחגוג את החיים ואת האנשים האהובים בחייך, ושיום הולדת הוא יופי של סיבה למסיבה. אז בואי ואספר לך, מ׳ יפה שלי, איך באמת חגגתי השנה לאיש היקר יום הולדת.
אז ככה, כבר יומיים לפני, סימנתי לי כמטרה מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה בעיר בשם Che Fico. אחרי שלא הצלחתי להזמין שם מקום מראש, התייצבתי עשר דקות לפני הפתיחה, ונעמדתי בקצה התור. ואני – כשאני מסמנת לי מטרה קולינארית – דבר לא יעמוד בדרכי, כמו טיל שמכווון ליירוט, כמו קרן לייזר. אחרי עשר דקות, נפתחו שערי המסעדה וכולם החלו לנהור פנימה. ביקשתי שולחן והמארחת האדיבה העלתה אותנו בחיוך במעלה המדרגות הצבעוניות היישר אל תוך חלל המסעדה המרהיב. אל החגיגה הצטרף חבר ילדות יקר שהגיע בדיוק לביקור מלונדון. המסעדה החדשה והיפיפיה הצטרפה לרשימה של מסעדות איטלקיות אייקוניות בסן פרנסיסקו כגון Flour+Water, Cotogna, SPQR ועוד, אך מהרגע הראשון שראיתי את Che Fico, ידעתי מיד שמדובר כאן בסיפור אהבה. משהו בחלל המעוצב בחמימות אלגנטית, בתנור הלבנים האיטלקי, בשולחן העץ הארוך וסידורי הפרחים העצומים, בצרורות התבלינים והפלפלים התלויים במהופך מן התקרה הגבוהה, מחדר האוכל המיועד לאירועים פרטיים, השירות האדיב ועד לשירותים הריחניים – הכול אומר הקפדה, טעם טוב ואיכות שאינה יודעת פשרות. הארוחה בChe Fico הפכה לחוויה קולינארית נפלאה שכזאת, שכבר מתחשק לי לשחזרה. עכשיו תבינו, שמאז שעברנו לעיר הגדולה אני משתדלת, כמעט באדיקות, למחזר רק נייר ובקבוקים, לא חוויות. אך כידוע, לכל כלל, יש את היוצא מן הכלל. Che Fico היא, ללא ספק, יוצאת מן הכלל. ומה אכלנו שם, אתם שואלים? אה, אז בואו ואספר לכם.
למנה ראשונה, הזמנו סלומי – מבחר של נקניקים המיוצרים במקום ומוצגים לראווה בתוך חלל מסעדה. הנקניקים זכו לתשואות וקריאות התפעלות, שלא היתה ברירה אלא להזמין אותה שוב. אני התענגתי על סלט משובח שנקרא ״קיץ אינדיאני״ שכלל עגבניות מזן early girl, סלק, אפרסמון, אגוזי לוז וגבינה כחולה. לצד הסלט המושלם, הגיע אנטיפסטי שנקרא Suppli שהוא חטיף איטלקי העשוי מריזוטו מטוגן וממולא בגבינת פונטינה. לאחר מכן, טעמנו ניוקי תפוחי אדמה, שהיה מהטובים שטעמתי; אוורירי, קטיפתי ומבושם קלות בכמהין. מנת הטלה הצלוי היתה טעימה לא פחות, כך טענו מעברו השני של השולחן, אך אני הגעתי אל השיא כשהוגשו מנות הקינוח. גלידת תאנה משובחת ועוגת שוקולד חמימה חתמו ארוחה בלתי נשכחת. יש במסעדת Che Fico את האיזון המושלם בין דיוק ואיכות לחוסר הפרזה. וסתם בשביל הקוריוז, הערכנו את העובדה שבימים טרופים אלו, לצד המנות שבתפריט מופיע מגן דויד קטן המעיד על כך שהמנה עשויה על פי המסורת היהודית-איטלקית. ולו רק בשביל זה מגיע להם כבוד! אל תתלבטו, חברים, רוצו להזמין מקום, ואם לא איכפת לכם לעמוד קצת בתור – פשוט עשו כמוני. לחיים!
Che Fico, 838 Divisadero, San Francisco
וזאת, מ׳ אהובה, היתה רק יריית הפתיחה לחגיגות יום ההולדת של האיש, כי כבר ביום שלמחרת, הזמנתי לנו כרטיסים להקרנת טרום הבכורה של הסרט ״רפסודיה בוהמית״, שחיכינו לו מזה חודשים רבים. אמנם, הסרט עצמו לא יכנס לפנתאון סרטי המופת של כל הזמנים, ואפילו לא לזה של שנת 2018, אך המוסיקה של להקת קווין היא לא פחות מאלמותית. סיפור חייו של פארוק בולסרה יליד זנזיבר ממוצא פרסי-הודי, שהפך לסולן הכריזמטי של להקת קווין, הוא לא פחות ממטאורי. חרף כל הפגמים שמצאנו בסרט, ובראשם השיניים התותבות האיומות שתקעו לראמי מאליק בפה לצורך האותנטיות, שנראה שגורמות לו לרפלקס הקאה – עדיין רצנו מיד אחרי הסרט הביתה בכדי לצפות שוב במופע הלייב אייד. כזכור, זהו מופע הענק שהתרחש באיצטדיון וומבלי בשנת 1985 לעיני מיליארד וחצי צופים ברחבי העולם, ובמשך ימים רבים עוד הקשבנו בווליום מטורף ללהיטים הגדולים של קווין. הם, ללא ספק, דה צ׳מפיונז!
כשהגיע יום ההולדת עצמו, התחלנו את הערב בשכונת המישן בחגיגות דיה דה לוס מוארטוס, הלא הוא החג המקסיקני המציין את יום המתים. מידי שנה ביום שאחרי הלוואין, לובשת שכונת המישן חג, וברחובותיה ניבנים עשרות מזבחות לזכרם של בני משפחה, חברים, ואפילו חיות מחמד שהלכו לעולמם. יום המתים הופך בתרבות המקסיקנית לחגיגה של חיים, ושכונת המישן שבסן פרנסיסקו, מתמלאת אנשים וילדים שפניהם צבועים בלבן, פרחי ציפורן החתול כתומים שלפי המסורת קוראים אליהם את רוחות המתים צצים בכל פינה, ועשרות נרות המלווים את דרכם של המתים בחזרה אל העולם. רשמו לכם כבר ביומנים לשנה הבאה. אל תחמיצו!
היישר מהתהלוכה שהתקיימה ברחובותיה הסואנים של המישן רצנו למופע מחול של שני רקדנים יוצאי להקת בת שבע בובי ג׳ין סמית ובן זוגה אור שרייבר. סמית, בתם של מאמן בייסבול ומטפלת משפחתית שגדלה במדינת אייווה, התקבלה לבית הספר הניו-יורקי לאמנויות הבמה ג’וליארד לאחר התיכון, אך למדה שם רק כשלוש שנים מתוך ארבע. לאחר שפגשה ב-2005 את אוהד נהרין, עברה סמית לישראל כדי לרקוד בלהקת בת שבע. אחרי עשר שנים בלהקת "בת שבע", בובי ג'ין סמית חזרה לארה"ב לחפש את דרכה כיוצרת עצמאית. בובי הוסמכה על ידי אוהד נהרין ללמד גאגא והיא מעבירה כיתות אמן ברחבי העולם. הסרט על חייה ״בובי ג׳ין״ הוקרן בשנה שעברה במסגרת פסטיבל הסרטים בסן פרנסיסקו (ניתן לצפות בו כעת בנטפליקס) ויצירתה החדשה נקראת With Care.
בדרך, נתקפנו רעב ועצרנו בספונטניות לפסטה אלוהית במסעדת Flout+Water, ככה בקטנה. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, ושם חיכתה לנו לקינוח עוגת טארט טאטן האהובה על האיש. (מתכון כאן)
אז כן, אנחנו עדיין מתרגשים וחוגגים ימי הולדת, כי עם השנים אנחנו מבינים שיום הולדת הוא בעצם עוד הזדמנות נהדרת לחגוג את החיים. יום הולדת הוא דייט שיש לנו עם עצמנו, ובו אנחנו שמחים לחלוק עם האהובים עלינו את עובדת קיומנו. חלקנו מנצלים את ההזדמנות, בעיקר בימי הולדת ״עגולים״, לבחון את חיינו במבט-על, ואולי אפילו לעשות איזה חשבון נפש קטן. רובנו פשוט שמחים להנות מברכות חמות, גילויי אהבה, בילוי משותף, מתנות, טקסים משפחתיים, פינוקים ומכל הטוֹב שיש בחיינו.
ולאיש הפרטי שלי, יום הולדת שמח! שרק נמשיך לחגוג את החיים ביחד.
רק בשמחות!
שלכם,
דלית גבירצמן
מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות? הצטרפו לרשימת התפוצה https://paloaltojcc.org/Subscribe
