שישי אישי: סיכום שנתי
כשהתחילה לכתוב ב"בעניינים" לפני למעלה משש שנים, שמה לה דלית גבירצמן למטרה לנסות ולהאיר על דברים טובים ואנשים שעושים טוב. ומאז, באדיקות רבה היא מביאה לכם מידי שבוע תופינים לשבת, המלצות מוצלחות שעושות טוב על הנשמה. אז לרגל סיומה של השנה, היא מסכמת את האירועים שחלפו ונזכרת בכל המסעדות, הסרטים, הסדרות והראיונות שהסבו לה (ובטח גם לכם) עונג
מאת: דלית גבירצמן
סיכומי השנה האזרחית תמיד הרגישו לי כמו מועד ב׳ לראש השנה. כל מי שפספסו, כשלו או סתם רוצים לשפר ציון, ניתנת להם הזדמנות נוספת לגשת אל השנה החדשה קצת יותר מוכנים. זהו נסיון נוסף להשקיף קצת על השנה החולפת, לערוך סיכום ביניים ולכוון מטרות לשנה הבאה. בין אם אנחנו סופרים באותיות עבריות או סתם בספרות, הצורך הזה הוא כל כך אנושי וחשוב, שכדאי מאוד לתרגל ולדייק אותו ככל שניתן.
אז בואו נעצור לרגע, ננשום שניה ונביט לאחור על 12 החודשים שחלפו מאז הסיכום האחרון, ונשתדל להיזכר בכל הדברים הטובים שריפדו לנו את השנה הזאת והביאו לנו עונג. אנחנו פה כדי להצביע על הדברים הטובים שהפכו שנה לא פשוטה ודי מאתגרת, ליפה וטובה יותר. לכל כך הרבה אנשים קרובים יותר ומוכרים פחות היתה זאת שנה מתישה, שנה מפחידה ואף מסוכנת. לפני שבועיים, חבר ילדות אהוב שלנו יצא מן המקלחת, צעד לכיוון חדר השינה, קיבל דום לב ונפל על הרצפה. אם לא בנותיו, שמתנדבות באופן קבוע במד״א שהיו במקרה בבית כדי להחיות אותו, היינו כרגע עסוקים בסיכומים מסוג אחר לגמרי. החיים שלנו מלאים בצמתים, תמרורים ושלטי אזהרה. כל כך חשוב לזכור להיות קשובים וערניים אליהם במסע הזה של החיים שלנו. הם, כידוע, שבירים כל כך, ארעיים ועד כמה שידוע לנו, חד פעמיים. אז תכל׳ס, אם מישהו נותן לי לקחת מועד ב׳, אז ב-רור שאני לוקחת. מה, לא ככה?
תמיד הייתי חננה כזאת, אחת שעושה סיכומי שיעור שווים כאלה, שכולם רוצים לצלם לפני הבחינה. וכאז, כן עכשיו, אני משתדלת להקשיב היטב, לנסות לשאול את השאלות הנכונות ולחפש תשובות שהופכות את הכאוס הכללי לקצת יותר מובן. מזמן כבר למדתי, שחלק ניכר ומשמעותי מאושרנו תלוי בנו וביכולת שלנו לשים לב לדברים שבאמת עושים לנו טוב.
כשהתחלתי לכתוב, לפני למעלה משש שנים, ולפרסם כתבה שבועית ב״בעניינים״, שמתי לי למטרה לנסות ולהאיר על דברים טובים ואנשים אחרים שעושים טוב. לתת תנופה בנסיון לשפר את המאזן בצד החיובי. אני מאמינה שכל הטוב שבעולם הוא אגריגציה של המעשים הטובים שאנשים עושים. מכאן נובע, שאם אתה עושה מעשה טוב, אתה מוסיף לטוב שבעולם, ולהיפך. כל מה שיש, זה מה שאנחנו עושים. אז בואו נעשה לנו חג, כמו לפני שנה, ומה שטוב בשבילנו…
חגיגה קולינארית
עבורי, ללא ספק, זאת היתה שנת הראמן. השנה גיליתי שלוש מסעדות ראמן נפלאות שהביאו לחיי הרבה שמחה ועונג. ובינינו, מה יותר טוב מצלחת מרק חמה ומהבילה כדי לחמם את הבטן ולרומם את הנפש. תשכחו מגרסת האינסטנט המבחילה, שסטודנטים מסכנים חיים עליה בקולג׳. מרק הנחמה היפני הפך לטרנד חובק עולם, ולא בכדי. יש משהו בטעם האוממי העמוק, שתמצאו בראמן טוב, שהוא מרגש, מענג ואף ממכר. מה שמסביר וודאי את התורים הארוכים המשתרכים בכניסה למסעדות הראמן השוות ביותר, לטעמי, בסן פרנסיסקו ובעמק. אל תתנו לתורים הארוכים להרתיע אתכם. החיכיון רק מגדיל את ההתרגשות והציפייה בינכם לבין רגעי האושר. ואח, איזה אושר – לצקצק וללקק את השפתיים!
Nojo Ramen Tavern, 231 Franklin Street, San Francisco
Ippudo – Japanese Ramen Noodle Brasserie, 18 Yerba Buena Ln. San Francisco
Ramen Nagi– 541 Bryant Street, Palo Alto
Bar Crenn, 3131 Fillmore Street, San Francisco
חגיגה קולנועית
הקולנוע, המשמש כראי המציאות, היה אף הוא בשנת 2018 כאוב, תוקפני ומתריס. השנה כתבתי על סרטים רבים הזוכים כעת לבאז אוסקרי. סרטו החדש של ספייק לי, "שחור על לבן" (BlacKkKlansman) עם הופעה מרשימה של ג׳ון דיוויד וושינגטון ואדם דרייבר, טימותי שאלומה המהפנט בסרט ״Beautiful Boy”, ראמי מאליק ב״Bohemian Rhapsody״ לצד ליידי גאגא ב״A Star Is Born״ וריאן גוזלינג המגלם את האסטרונאוט ניל ארמסטרונג בסרט ״First Man”. אך יותר מכול, גנבו את ליבי ויגו מורטנסן ומהרשלה עלי בסרט “Green Book”. זהו סרט מקסים המשוחק היטב, העוסק בנושאים אקטואליים אך מטפל בהם באופן מעורר השראה ומעט אופטימי. סרט רגיש ואנושי, וכי מי מאיתנו לא זקוק למנה נדיבה של רגישות ואנושיות בימים טרופים אלו? מומלץ מאוד!
חגיגה ישראלית
זה לא סוד שיש לי סמפתיה לסדרות ישראליות. זה לא סוד שכבר שאר העולם הבין שבארץ קטנה מוקפת אויבים יושבים תסריטאים מוכשרים שיודעים איך לייצר סדרות איכות כמו ״פאודה״, ״חטופים״, בטיפול״, סרוגים״, ״שטיסל״, ״פלפלים צהובים״ ועוד. רק בשבוע שעבר כתבתי על הסדרה המצוינת ״המנצח״, דרמה קומית-מוזיקלית בכיכובם של ליאור אשכנזי, דוב׳לה גליקמן וליאורה ריבלין. והשבוע, גיליתי את פמת״א – סדרת מתח חדשה בכיכובה של חן אמסלם. זהו סיפורה של מרסל בן דוד, שוטרת לשעבר המצטרפת לפרקליטות מחוז תל אביב לאחר שהפכה ל״גל גדות של המשטרה״ כשהביאה למעצרו של מורדוך, ראש משפחת פשע ירושלמי. עוד מככבים בסדרה שלמה בראבא, אורי פפר ואושרי כהן. חן אמסלם כבר הוכיחה את בסדרה ״זגורי אימפריה״ שהיא רק לא רק יפה, אלא שהיא גם לא פראיירית של אף אחד. האם זהו רק נסיון לגרסה ישראלית של ״האישה הטובה״ או שעלינו פה על משהו? ימים יגידו. עוקבת.
חגיגה תרבותית
השנה החולפת הפגישה אותי לשיחה עם שורה ארוכה של יוצרים ושחקנים, אנשי דעת ועשייה חברתית. לעונג היה לי לשוחח שיחת נפש עם פרופסור יורם יובל טרם הגעתו אלינו לתיקון ליל שבועות. נהניתי לפגוש את ג׳סיקה כהן המתרגמת המיוחדת והכה-מוכשרת שקיבלה פרס יוקרתי על תרגומה לספרו של דויד גרוסמן ״סוס אחד נכנס לבר״. שוחחתי עם שרון אשכנזי על המיזם החברתי שהקימה בארץ הנקרא ״סלט ישראלי״, עם תמר גרי-סופר שהקימה בעמק ארגון בשם CarbDM המעניק תמיכה וסיוע למשפחות עם ילדים המאובחנים בסוכרת, עם רויטל פנוש וניצן צלניק מקימות פרויקט “ערן – קהילה תומכת מרחוק״, עם אפרת לקט האימא המאמנת, עם עמרי גל-עוז הפסנתרן המוכשר, עם נטע לכיש ואנסמבל הפלייבק של ה״ינשופים״, עם הסופר רם אורן ועם עמיר, בנו של אפרים קישון. אך יותר מכול, התרגשתי מהראיון שערכתי עם שחקן צעיר בשם דור גבירצמן שהגיע אלינו לפאלו אלטו לשחק בהצגה ״המיועד״ מאת חיים פוטוק.
אז זהו זה, חברים, אני נפרדת לשלום מהשנה החולפת. זאת היתה שנה שלימדה אותי שאוויר לנשימה הוא לא דבר של מה בכך. היא הזכירה לי, שוב, שהחיים קצרים וחשוב למצות כל רגע. היא היתה שם גם בשביל להתריע שכל יום הוא יום טוב להתקשר לבני משפחה רחוקים, רק בשביל לומר ״אני אוהבת״, ולומר לחברות טובות ״תודה״.
שתהיה לכם חופשה נעימה ושנה אזרחית חדשה וטובה!
שלכם,
דלית
מעונינים בעדכונים והמלצות נוספות?
הצטרפו לרשימת התפוצה