חג ההודיה

ב

יום חמישי, השלישי שבחודש נובמבר, האמריקנים חוגגים את חג ההודיה. החג אינו חג דתי, אלא יום לציון הכרת תודה על הדברים הטובים בחיים. הקונספט כמובן, אינו אמריקני בלבד: בקנדה ובריטניה חוגגים חג דומה בתאריכים אחרים. ואצלינו – ערך הכרת הטוב הוא ערך מרכזי ביהדות ובא לידי ביטוי בחיי היום יום כמו גם בחגים ובמועדים.

חג ההודיה האמריקני, עם זאת, הוא המוכר מכולם. הוא אחד מהחגים עמוסי המסורות שנשמרות בקפידה על ידי הרוב הגדול של האמריקניים. ארוחות משפחתיות עם תרנגול ההודו הענק והשחום, משחקי פוטבול רבי משתתפים, מכירות ברשתות השונות ועוד.

מקורו בסיפור בקבוצת חלוצים אמריקנים שהקימה מושבה חקלאית כושלת בה רבים גוועו מרעב, אחרים מתו ממחלות, ומי יודע מה היה עולה בגורלם של האחרים אלמלא עזרה מהאינדיאנים, שלימדו את המתיישבים פרק בהלכות השרדות ועמידה בקשיים.. בכדי להודות על ההחלצות מהמשבר, ובעיקר על שנותרו בחיים, הוחלט לערוך סעודה חגיגית ולהודות על גורלם ששפר.

החג נחוג לראשונה בשנת 1621. ה"חלוצים" מפלימאוט סעדו עם האינדיאנים משבט וומפאנוג את סעודת חג ההודיה הראשון. החג הראשון נחוג במשך שלושה ימים, כלל 52 משתתפים אמריקאיים וכ – 90 אינדיאנים, וכלל עופות, בשר צבי, תירס וגריסים.. (תרנגול הודו לא היה שם, אלא התווסף בשלב מאוחר הרבה יותר).

הנשיא לינוקלן היה הראשון שהכריז על חג ההודיה כחג לאומי בשנת 1775: ההכרזה התרחשה במלחמת האזרחים האמריקנית, כשהארץ דיממה מהקרבות בין הצפון לדרום. הוא חשב שזה הזמן הראוי להזכיר לאנשים שיש להם גם סיבות להודות. מדובר היה באירוע חד פעמי ולא בחג קבוע בלוח החגים האמריקאיים.

ההצהרה על החג כחג לאומי רשמי התרחשה בשנת  1863, ומי שהובילה את המאמץ לאשר את היום בקונגרס היתה לא אחרת, ממחברת השיר הנודע: "Mary had a little lamb" (שרה ג'וסף)…

בכל שנה מחדש, מכריז הנשיא על כניסתו של החג, ומימי טרומן נהוג המינהג מלא החסד הבא: לבית הנשיא מגיעים מספר תרנגולי הודו המיועדים לעלות כפריט מרכזי בשולחן הנשיאותי בחג. הנשיא חונן אחד מהם ומבטיח לו בכך חיים טובים ובטוחים מכל רע…

ועוד בענייני העוף (הלא ממש אטרקטיבי הזה): תרנגול ההודו קרוי turkey (לא משום זיקה כלשהי לטורקיה, אלא בגלל הקול "טֶרְק-טֶרְק-טֶרְק" שהוא משמיע כשהוא פוחד) והוא שימש כסמל הלאומי של ארה"ב בטרם דחק העיט הַקֵּרֵחַ את רגליו.