סלמון בחרדל, דבש וליים

השבוע חוויתי דז׳ה וו אמיתי. ממש כמו עם עוגיות המדלן המפורסמות של מרסל פרוסט, חזרתי בעקבות הזמן האבוד אל מחוזות ילדותי ואל הארוחות המשפחתיות בשבת בצהרים אצל סבתא מנוחה. אחרי שעזרתי לה להגיש לשולחן את צלחות האוכל, היתה גומלת לי סבתי בזכות הבלעדית לגרד את השאריות שנדבקו לתחתית הסירים. תפוחי אדמה צרובים ופריכים שהמתינו רק לי, התחתית הזהובה של סיר האורז, כל אלה ערבו לחיכי יותר מכל דבר. על אף שתבשיליה של סבתי היו פשוטים ובסיסיים, הם תובלו תמיד בהמון אהבה. שנים אחר כך, כשחברתי כתומת התלתל ויפת העין היתה רוצה לפנק אותי אחרי שבוע מתיש במיוחד בבית הספר, היא היתה מכינה במיוחד עבורי חמין עירקי – הלוא הוא הטבית המפורסם. איזה כיף היה להתעטף בניחוחות התבשיל הביתי, ולדעת שיש מי שמזהה בנימת קולי בלבד את הצורך הדחוף בפינוק. עבורי, שיא ההנאה היה לארוב לחקאקה, האורז הפריך שנדבק לקרקעית התבנית, שהיה סופח לתוכו את כל הטעמים המופלאים של המעדן המסופוטמי הידוע.

ומה שגרם לגל הנוסטלגיה הסוחף הזה, היה מתכון נוסף מתוך הספר החדש והנפלא של אהרוני.בעוונותי, מעולם לא הפלאתי לעשות בתחום הדגה. תמיד הרתיע אותי הריח הלא נעים ומראה העין הזגוגית שהביטה בי באדישות. מאז שחזרנו מהטיול המסעיר שלנו בקנדה, משהו השתנה בי. פתאום, מבלי משים, הריני נמשכת משיכה עזה ובלתי נשלטת לסלמון. אני מחכה בהתרגשות לפגישה איתו ולאחריה מגלה שנפרדנו עם המון טעם של עוד.  וכך, אחרי הכנתו של נתח סלמון מזוגג בחרדל, דבש וליים, מצאתי את עצמי עומדת במטבח ומגרדת בתאווה את תחתית המחבת. שאריות הדג המוזהב והפריך ששחו בזיגוג המתקתק עוררו בי זכרונות וטעמים של אהבה.

אז הנה זה בא:

נתח סלמון מזוגג בחרדל, דבש וליים

מה צריכים?

נתח פילה סלמון במשקל 1 ק״ג, ללא העור

שמן זית

5 עלי מרווה

מלח גס ופלפל גרוס

3 כפות דבש

2 כפות חרדל

3 כפות ציץ לימון או ליים

3 כפות מים

 מה עושים?

מורחים את הדג במעט שמן זית, מדביקים אליו את עלי המרווה, ממליחים ומפלפלים. משמנים תבנית טפלון רחבה במעט שמן זית. כשהשמן חם מאוד, מניחים בו את הדג וצורבים 5-6 דקות מכל צד, עד שהדג נעשה פריך וזהוב. מערבבים את הדבש, החרדל, 11/2 כפות שמן זית, מיץ הלימון או הליים והמים ויוצקים למחבת. מבשלים על להבה גדולה כ-3 דקות נוספות, עד שהדג מזוגג יפה. מגישים את הנתח השלם בגאווה ובחיוך רחב למרכז השולחן.

בתאבון ובהנאה!

דלית

 **הערה בנוגע לכתבה שפורסמה ב״פינת אוכל״ בינואר 2013 בשם ״טחינה אחרת״ למי שאין ערוץ ישראלי או שלא עוקב אחרי בלוגים של גרגרנים מקצוענים, אולי פיספס את מלחמת הטחינה המתקיימת בימים אלו בארץ. בעקבות כתבת תחקיר שנערכה במסגרת תוכניתו של רפי גינת ״כולבוטק״, התגלה שבטחינה של הר ברכה, שהמלצתי עליה בחום, נמצא צבע מאכל מסוג טיטניום דיוקסיד. כמובן, שהר ברכה מצידם מכחישים מכל ולכול שימוש בחומרים לא טבעיים ועומדים על כך שהמוצר שלהם הכי טוב, הכי בריא והכי מזין. בין אם יש סכנה אמיתית בשימוש בצבע המאכל ובין אם לא, חשוב להעביר ליצרני המזון שני מסרים: ראשית, שהמידע שהם מוסרים על המוצר חייב להיות מדויק, ושנית, שלא יוסיפו לאוכל שלנו שום דבר שלא חייב להיות בו. מה שבטוח, מבחינה תזונתית, טחינה היא נפלאה ובריאה ביותר, ואני אמשיך לצרוך אותה על בסיס קבוע. ואם אתם מגלים – כמוני – חשדנות זמנית כלפי ״הר ברכה״, נסו את טחינת היונה במקום. הטחינה נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שבנמצא.