חג פורים: קהילה מחפשת זהות

מאת: טובה בירנבאום

כאמא לילדה בת שלוש שחיה בארצות הברית ומנווטת את דרכה בין האנגלת לעברית, שאלת הזהות המתהווה של הדור הבא היא שאלה חיה שלא נותנת מנוח. פורים, חג של מסכות, הוא הזדמנות נהדרת לבחון את המורכבות הזהותית דרך סיפור החג.

מגילת אסתר מספרת סיפור על קהילה יהודית מחוץ לארץ ישראל שעסוקה בשאלות זהות. נשמע מוכר? אמנם לא מדובר ברילוקיישן מבחירה אלא גלות כפויה אבל כאן נגמר השוני ומתחיל דמיון חשוב ומרתק.

מי שמבטא בצורה מדויקת את ההתלבטות הזהותית הוא מרדכי. אחת הקריאות המקובלות של הסיפור היא שמרדכי מעוניין להשתלב באליטה השלטונית הפרסית, ועל כן שמח על ההזדמנות לשלוח את אחייניתו היפה אל ארמון המלך. בו זמנית הוא מצווה עליה שלא לשתף אף אדם בזהותה. הוא מקפיד להיות נוכח תמידית בסביבת הארמון, אך יוצר סיטואציה מסוכנת עבור עצמו, אחייניתו וכל עמו דרך הסירוב שלו להשתחוות להמן.

המתח בין הרצון להשתלב חברתית, מעמדית ותרבותית לבין השמירה על אינדיבידואליות וזהות מובחנת בא לידי ביטוי גם בפרשנות חז"ל לגבי משתה המלך שפותח את הסיפור. מדרש רבה קובע ש"יהודים היו שם באותה סעודה" ובאותה נשימה הוא מספר כי "גדולי הדור היו שם וברחו" (אסתר רבה, פרשה א, ה). הדואליות האמביוולנטית לגבי שייכות או התבדלות זועקת מתוך הפרשנות ומבטאת, כמובן, את אי הנוחות של חז"ל עם הסיפור עצמו, עם הסיטואציה האישית שלהם בגלות ואת המסר אותו הם מעוניינים להעביר הלאה.

מעניין לראות, אבל, כי ברגע שנשקפת סכנה קיומית לקהילה בשושן, ההתלבטות הזהותית נגמרת. מיד מתכנסים יחד כל חברי הקהילה ומבטאים בהתנהגותם האינסטינקטיבית זהות מובדלת ומובחנת (אסתר ד): "לֵךְ- כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי", אומרת אסתר למרדכי לפני שהיא יוצאת אל המלך ומחרפת את נפשה לטובת עמה, ומרדכי, שעד כה היה הוא הסמכות המצווה, ממהר לציית ולעשות כדבר אחייניתו המלכה.

בניגוד ליהודים בשושן, אנו, חברי הקהילה הישראלית מארה"ב, לא נמצאים כאן בכפייה. זוהי לא גלות במובן הקלאסי, וכמובן שלא נשקפת כאן שום סכנה קיומית. השאלות הזהותיות, בעיקר מול הדור הבא, לא נותנות מנוח והתקווה היא כי גם כשהחיים כאן רגועים ובטוחים נשכיל לייצר כלים שיסייעו לנו למצוא את האיזון הנכון בין השתלבות תרבותית לבין שמירה על זהות לאומית עשירה ומשמעותית.

ההבדל בין סיפור המגילה לבין הסיפור שלנו הוא כי אנו מבינים כעת שאין כורח לבצע בחירה חד כיוונית. אנו יודעים היום כי זהות היא עניין פלואידי, מורכב ושאדם או קהילה מסוגלים להחזיק במתח בריא בין נטיות ומשיכות לכיוונים שונים. הסיפור הפשטני בו היהודים עוברים מסכנת חיים לחגיגות הרג והשתוללות הוא בגדר סיפור מיתולוגי תנ"כי. אנו יודעים לקרוא אותו ולראות את עצמינו במבט מורכב הרבה יותר. אנו מבינים כי אין מדובר במשחק סכום אפס וכי בעזרת מודעות, אומץ ויצירתיות אנו יכולים לבנות עולם עשיר שמכיל הרבה צבעים, הזדמנויות והתנסויות, ויחד עם זאת להיות ערכי, עמוק ומשמעותי.

הדרך שלנו, הישראלים בארצות ברית, להתמודד עם השאלות הזהותיות המטרידות היא להיפטר מהשאלה "האם אנו מהגרים" ו"האם אנו כאן לתמיד" ולהניח כי גם שהות זמנית היא שהות משמעותית שיש להשקיע בה. הפוטנציאל היזמי העצום שיש כאן מאפשר לנו לבנות מבנים תרבותיים מרהיבים שיונקים מהתרבות הישראלית, מופרים מן התרבות היהודית-אמריקאית ומקבלים השראה מחשיפה אינסופית ליוזמות אוניברסליות מרתקות. עושר תרבותי לא חייב לגרום לנו ללכת לאיבוד, אלא להפך, הוא המפתח למציאת תשובות מעניינות יותר, מספקות יותר ושבכוחן לשרוד ולהוות מענה מבורך לקהילות רבות נוספות.

מאחלת לכולנו פורים שמח!