סיפורו של הרב מייקל ליזאק מכנסיית גלייד

מאת: דלית גבירצמן

אז את מי את הולכת לראיין השבוע? שאלו אותי כמה מחברי. אני מראיינת רבי שעובד בכנסיה, השבתי. את מתכוונת לומר בבית כנסת, מיהרו לתקן אותי, תוך שהם מביטים בי בחשש שמא השתבשה עלי דעתי. זהו, שלא – עניתי – אני ניפגשת עם רבי מייקל ליזאק, שעובד בכנסיית גלייד שבסן פרנסיסקו.

על Glide Church שמעתי לראשונה כשילדי היו עדיין נמוכים ממני, כלומר… די מזמן. ביום ראשון אחד לקחתי אותם לעיר הגדולה לשמוע מוסיקת גוספל בכנסייה שחרתה על דיגלה ערכים של אחווה, קבלה, עזרה והכלה של כל אדם באשר הוא. כבר למעלה מחמישים שנה, מספקת הכנסיה שירותים קהילתיים, תברואתיים וחינוכיים, ומהווה מרכז רוחני לתושבי השכונה שהיא אחת מהקשות בעיר, שכונת הטנדרלוין. ושם בחר רבי מייקל ליזאק לעבוד. ומה הוא עושה שם, וודאי תשאלו, ותשובתי תהיה, הוא אופה חלות.

הפעם השניה שבה הגעתי לגלייד היתה לפני מספר שבועות, כשליוויתי את תלמידי ליום של התנדבות. אחרי שאפינו ביחד עם מייקל מאה וחמישים חלות לשבת, הפשלנו שרוולים והגשנו ארוחת צהריים חמה למאות הנזקקים הפוקדים את המקום מידי יום. אלו הם אותם האנשים שכה קשה לנו לראות כשאנחנו פוסעים ברחובותיה של סן פרנסיסקו. אלו הם דרי הרחוב ומקבצי הנדבות שעומדים בצמתים וגורמים לכולנו לנוע באי נוחות. לפתע, אתה מביט לאנשים האלו בעיניים, ומשהו קורה לך. החוויה משנה אותך. לרבים מאיתנו, וודאי לילדינו, זו אולי אחת ההזדמנויות הבודדות בהן יפגשו אנשים שצבע עורם שונה, ושאורח חייהם שונה באופן דרמטי מזה המוכר לנו. אך הצרכים הבסיסיים שלהם ושלנו דומים מאוד, כי בסופו של יום, כולנו הרי זקוקים ראשית למזון, מחסה והגנה וכולנו מחפשים קשר אנושי, ניראוּת, הכלה וחמלה, ללא שיפוטיות, את כל אלה, ועוד – הם מקבלים בשפע בגלייד.

קשה שלא להיטען מהאנרגיה המחשמלת של מייקל. הוא מדבר על העבודה שלו כמו סטארטאפיסט. הוא מספר לי על מאות המתנדבים היהודיים המגיעים לגלייד מידי שבוע כדי לעזור, לבנות מערכות יחסים, להגיש אוכל לנזקקים ולפזר אור, וניתן בנקל לשמוע את ההתרגשות בקולו. הרעיון של אפיית חלות לאנשי הצוות של גלייד היה הרעיון שלו. ״דמייני״ – הוא אומר לי – ״את כל המתנדבים היהודים שמסתובבים ומחלקים חלות חמות שזה עתה יצאו מהתנור, לאנשי הצוות שעושים כאן עבודת קודש, ושרובם מתוגמלים בשכר נמוך כל כך. תחשבי על הרושם שזה יוצר.״ ואז, הוא מספר לי על הדרשה שנשא אחרי אירוע הירי בפיטסבורג. ״אמרתי להם, אני מביא לכאן מאה יהודים מידי שבוע כדי לעזור ולהתנדב. אנחנו אוהבים אתכם, והשבוע, אנחנו זקוקים לכם. הרימו טלפון והתקשרו לחברים היהודים שלכם ותגידו להם שהם לא לבד. כשאתם חולפים על פני בית הכנסת בשכונה שלכם, עיצרו, היכנסו ותגידו להם שהם לא לבד. מאה וחמישים איש, מרביתם לא יהודים, הצטרפו לקבלת השבת שלנו ושרו איתנו באותו הערב. ואז חשבתי לעצמי, זאת האמריקה שלי. כולנו ניצבים זה לצד זה, זה למען זה.״

הרעיון של אפיית חלות לשבת הושפע מהתקופה שבה חי מייקל בישראל בשנת 1994. חבריו נהגו, מידי יום שישי, לגשת לסופרסל בירושלים ולקנות מאה פרחים אותם חילקו לחולים שהיו מאושפזים בבית החולים ״הדסה״. הם נהגו לעבור מחדר לחדר, יהודים, נוצרים ומוסלמים ביחד, תוך שהם מברכים את כולם בברכת ״שבת שלום״. המעשה האחרון שעשו לפני כניסת השבת היה מעשה של תיקון עולם, של חסד.  ״זאת המעגליות, זה המודל שאני מבקש ליצור בגלייד, שדרכו נצליח אולי להגיע לגאולה. גאולה לעם היהודי ולעולם כולו.״

אני שואלת אותו איך בדיוק עובד העניין הזה של רב בכנסייה. ראשית, הוא מסביר לי שהוא עובד עבור הקרן של הכנסייה. שנית, הוא מספר לי שכשהגיע לראשונה לתת דרשה בכנסייה, ניגשה אליו אישה שהזדהתה כיהודיה וכישראלית לשעבר, וטענה שמזה עשרים שנה, גלייד משמשת עבורה כבית כנסת. מסתבר שהיא היתה נרקומנית ואף בית כנסת בעיר לא ידע מה לעשות איתה. היא הגיעה לגלייד ושם התקבלה באהבה, וללא תנאי. ״כשאתה נתקל בקיר כזה של אהבה, זה משנה אותך ללא הכר״ – מוסיף ליזאק – ״יש אימרה שאומרת שיהודי רשאי להיכנס לכנסיה למטרה אחת, והיא להציל חיים. כשאני אופה חלות מידי יום שישי בבוקר, אני מרגיש שאני מציל חיים.״

לתפקיד של רבי ליזאק אין אח ורע בעולם היהודי. התפקיד הייחודי הוצע לו לפני כשנתיים אחרי ששימש למעלה משמונה עשרה שנים כרב של קהילת ״רודף שלום״ שבמחוז מרין, צפונית לסן פרנסיסקו.  מייקל רואה בעבודתו שליחות והוא מדבר עליה בהתלהבות מדבקת ממש, תוך שהוא משלב מילים בעברית כמו ״קדושה״ ״נשמה״ ״חסד״ ו-״תיקון עולם״. צדק חברתי בוער בעצמותיו, וזה מה שהוביל אותו לתפקיד בגלייד, ולהכשרתו כרב, בכלל. מייקל נשוי לנועה קושנר, שהיא בעצמה רבה שייסדה ארגון בשם המטבח – The Kitchen – סטארט-אפ יהודי ששם לו למטרה לבנות קהילה יהודית עכשווית שמחברת בין כל מי שמבקש ״לעשות יהדות״ ולפעול למען צדק חברתי. הזוגיות הולידה פרט לעשייה המשותפת גם שלוש בנות, וכולם גרים בסן פרנסיסקו.

שאלתי מהו הדבר שהכי הפתיע אותו בעבודתו? מה היה לגמרי בלתי צפוי? מייקל ענה: ״מצד אחד, זה מדהים אותי שמידי יום אני נתקל בעוני ברוטאלי שקיים ברחובות סן פרנסיסקו, במרחק קילומטר מטוויטר. וכן העובדה שאני חולף על פני אנשים שמרביתם אפרו-אמריקנים, שאוכלוסייתם מנתה שמונים אחוז מכלל תושבי העיר, והיום הם שלושה אחוזים בלבד. מצד שני, יש תחושה עמוקה בעיר של קהילה וקשר. האנשים הללו שסובלים מעוני קשה כל כך, דואגים זה לזה בדרכים שאנשים החיים בשכונות עשירות לא מכירים. כולם מברכים זה את זה לשלום, מעבר לעושר החומרי, יש גם אושר רוחני ומוסרי.״

מייקל סיפר לי על המסע שערך לאחרונה עם שמונים מחברי גלייד, המטבח וארגונים יהודיים אחרים לאלאבמה, למה שהוא מכנה justice pilgrimage. הם נסעו כולם; יהודים ולא יהודים, עשירים ועניים, בעלי השכלה וחסרי השכלה, אסירים משוחררים ופרופסורים באוניברסיטה, רבנים ואנשי הייטק, לבקר במוזיאון המספר על ההיסטוריה של העבדות באמריקה. ״הרגשתי כמו שהובלתי מסע עלייה לרגל לישראל, כפי שנהגתי לערוך במסגרת תפקידי כרב״ מספר לי רבי ליזאק, ״קראנו טקסטים ביחד, אכלנו ביחד ובנינו מערכות יחסים עוד לפני שהמסע עצמו החל. אני מאוד גאה במסע הזה ונמשיך לעשות זאת בכל שנה, כי לא לעיתים מזומנות אנחנו מצליחים באמריקה לחצות את גבולות המעמד והגזע.״

בשלב הזה ממליץ לי מייקל לצפות ב-TED Talk של בריאן סטיבנסון, עורך הדין שהשפיע עליו רבות. ״העקרונות עליהם מדבר סטיבנסון הם התורה שעליה מבוססת העבודה שלי. אנחנו חייבים לראות בכל אדם את צלם אלוהים. בשביל זה חייבים להתקרב לאנשים. דבר שני, צריך לשנות את הנרטיב שלנו בנוגע לאנשים. לא עוד הם ואנחנו, יהודים ונוצרים, יהודים וערבים. דבר שלישי, חייבים להאמין שיש תקווה. ודבר אחרון, אנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחות והפחד שלנו. כיהודי, אני רואה בכל אדם את צלם אלוהים. איך אפשר שלא לראות את זה?"

כששואלים יהודים אמריקאים מה זה בשבילם להיות יהודי, הם נוטים לעבור מיד להשתמש במילים עבריות כמו ״תיקון עולם״, ״מצווה״ ו״ברכה״. עד שהגעתי לארצות הברית לא שמעתי אפילו על המושג של תיקון עולם. אחרי כמעט שני עשורים בבתי ספר יהודיים, הן כאימא והן כאשת חינוך, למדתי דבר או שניים על החשיבות שנותנים בקהילה היהודית-אמריקאית לערך הזה של תיקון עולם. לנו, הישראלים השוהים כאן, כבר לא זרה התפיסה הזאת של נתינה ולרבים מאיתנו חשוב אף להנחיל זאת לדור הצעיר.

וכעת, רבי ליזאק מזמין את כולנו, את הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון, לבוא להתנדב איתו בגלייד ולהפוך ל״לוחמי צדק״. הוא מבטיח לחכות לנו עם ארוחת בוקר ישראלית, עם שקשוקה, כדי לדבר. בין אם אתם כאן לשנה או לשארית חייכם, רבי ליזאק מאמין שכולנו מחוברים. ״כולנו סיפרנו לפני כחודשיים את סיפור יציאת מצרים. כשאנחנו אומרים ״זכר ליציאת מצרים״ מה זה אומר? שכונת הטנדרלוין היא מצרים. תושבי השכונה שאין להם גישה לאוכל ולמקלחות, שחלקם מכורים לסמים וחלקם סובלים מהפרעות נפשיות, חיים במצרים של היום. הם משועבדים למצוקות חייהם, ולנו יש כיום את הכוח לגאול אותם.״

ובערב חג השבועות, מציע רבי ליזאק לחשוב באופן פתוח יותר על אנשים שנמצאים במצוקה. הוא רואה כאן הזדמנות להתחדשות; של קבלת התורה, של מטרה בחיים ושל קשר וחיבור בין בני האדם.  הוא רואה קשר ישיר בין פסח לשבועות. אנחנו קיבלנו את חירותנו, אך ביחד עם החירות באה גם האחריות. וזאת, בעיניו, התורה כולה.

למעונינים בפרטים נוספים לחצו כאן

שבת שלום!

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com