מט' באב לט"ו באב: המאניה-דיפרסיה של לוח השנה העברי

מאת: טובה בירנבאום

יום הזיכרון הופך ברגע ליום העצמאות; חג הפסח מסתיים ומיד מתרגש עלינו יום השואה; יום כיפור מזמין אותנו להתכנס פנימה ולהתבונן בעצמינו ומיד במוצאו אנחנו פורצים החוצה ומתחילים לבנות סוכה שחשופה לרוחות השמיים ולגשם. לוח השנה העברי הוא רכבת הרים של רגשות. הקצב שלו לא צפוי ולא מתוזמר אלא רווי דיסוננסים וקפיצות.

כשתרבות מתגבשת ומתפתחת לאורך דורות, שכבה אחר שכבה, היא לא נוצרת בתוך תנאי מעבדה; היא לא לוקחת בחשבון שמאוד מסובך להכין מופלטה במוצאי פסח כשאין קמח בבית וכלי הפסח עדין לא עלו חזרה לבוידעם, והיא לא מתייחסת לעובדה שזה לא הגיוני להעמיס על הפריזר אוזני המן ממשלוחי מנות בלתי נגמרים כשבעוד רגע שורפים את החמץ.

אולי הדוגמא המובהקת ביותר למאניה-דיפרסיה של לוח השנה העברי הוא ששת הימים שמפרידים בין תשעה באב – היום הקודר בשנה העברית שאליו הוכנסו כל טרגדיות העם – וט"ו באב, שעליו אמרו חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" (משנה, מסכת תענית).

תחשבו על זה: חודש אב כשלעצמו הוא חודש לימינלי ודי מאתגר: קיץ. חופש. נגמרו הקייטנות. ההורים מנסים לג'נגל בין סבתות לחברים והילדים כבר מריחים את בואה של תחילת שנת הלימודים. זה הזמן ליהנות מעוד כמה שבועות של פריקת עול, שבירת מסגרות ו-כיף. למסורתיים שביננו זה יוצר אי נוחות. תשעה באב הוא אולי יום אחד, אבל מי שחשוב לו למקם בחייו את לוח השנה העברי, קודמים לו שלושה – כן – שלושה שבועות בהם נהוג להוריד פרופיל. רמת ההקפדה על אי שמיעת מוזיקה או הימנעות מטיולים משתנה כמובן, אבל מדובר בשלושה שבועות בזמן החופש הגדול שמתחילם בצום – י"ז בתמוז – ומסתיימים בצום – תשעה באב.

אוקי. אני חושבת שהוכחתי את הנקודה שלוח השנה העברי לא עבר מבחנים וסקרי דעת קהל. אז מה בכל זאת ניתן ללמוד ממקפצת הרגשות שנקראת השנה העברית?

תשעה באב, שיחול במוצאי שבת ויום ראשון, הוא בעצם הברקה של חז"ל: "חמישה דברים ארעו את אבותינו… בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר" (משנה, תענית). לצערינו, הסיפור היהודי רווי טרגדיות ואם היינו מייחדים יום צום לכל אחת מהן היינו מתאבלים במשך השנה כולה. חז"ל ביצירתיותם קבעו כי הכול קרה, באורח פלא, באותו תאריך: חורבן הבית הראשון, השני, חטא המרגלים ועוד. בהשראתם גם בדורות מאוחרים יותר ייחסו לתשעה באב אסונות נוספים: גירוש ספרד, גירושים נוספים, השואה, ועוד. לצערינו לא חסר.

ההבנה שיש לתחום את האבל וליצור לו טקס שמאפשר ביטוי ועיבוד של רגשות קשים היא חשובה ומעוררת השראה. זה אמנם לא נוח בקיץ ולא מתחבר טוב עם הארטיקים והשמש אבל כמו שאמרנו, תרבות לא נוצרת בתנאי מעבדה, ולנו נותר לבחור מה מתוך זה מדבר אלינו. התכנסות בליל קיץ בו חגי תשרי כבר מציצים מעבר לאופק יכולה להיות רלוונטית לחשבון נפש קהילתי ולאומי לפני שנתמסר להתבוננות פנימית אישית. האתוס של שנאת חינם שכל כך התקבל, כנראה עם סיבה, עשוי להיות נקודת מוצא לשאילת שאלות על על עצמינו כחברה, בטח לקראת הבחירות שמתרגשות עלינו בקרוב (שוב).

לאחר תשעה באב חוזרים לאכול בשר. יש מי שמקפידה לא לאכול בשר כל השנה ויש מי שמקפידה לא לאכול בשר בימים שבין ראש חודש אב לתשעה באב. בכל מקרה לאחר תשעה באב מורגשת אנחת רווחה. נותרו שבועות ספורים לחופש גדול ועכשיו אפשר לחגוג באמת. וכאן לוח השנה דווקא עוזר לנו – ט"ו באב! בואו נודה על האמת: לפני שהתחלנו לפנות אל המערב ולפני שגילינו את מקדש הצרכנות שנקרא ולנטיינז דיי לא זכרנו ולא ידענו מהו ט"ו באב. אבל אנחנו מתקשים להשלים עם יצירה לא יהודית שלנו, עם ישראל, אין חלק בה ומיד אנו קופצים ואומרים: "גם לנו יש! ובכלל, אנחנו המצאנו את זה קודם". אז קיבלנו – חג אהבה יהודי כשר כדת משה.

המקור לט"ו באב מאוד מוזר ואם להיות כנים – מטריד (ולא סתם בחרתי במילה הזו). ישנן גירסאות שונות ומקורות שונים ליום הזה, ומנסיון, ככל שרבים ההסברים – כך כנראה ברור שאף אחד לא באמת יודע מהו מקור החג. מה שכן, זהו ליל ירח מלא ביום קיץ וכנראה נחגג בו חג עתיק בכרמים. כנראה שליום הזה נקשרו גם שידוכים בין משפחות. הגירסה הנעימה יותר של הסיפור הוא ההחלטה להתחתן בין השבטים; להפסיק את עידן ההסתגרות של כל שבט ושבט עם הדי.אן.איי שלו, המנהגים והמסורות שלו, ולהפתח לטעמים וריחות אחרים שיאפשרו הפריה תרבותית. הגירסא הפחות נעימה של הסיפור הוא: "הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה… וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן" (שופטים כא). הרקע הוא סיפור מזעזע בספר שופטים – פילגש בגבעה. לא ניכנס אליו כעת (כי הוא ממש מזעזע), אבל לאחר חרם על שבט בנימין נמצאה דרך יצירתית לאפשר להם להתחתן עם בנות השבטים האחרים: אריבה וחטיפה.

לא סתם הוצנע החלק הזה של הסיפור כי הוא טיפה מקלקל את האווירה של הלבבות האדומים והבלונים. אבל שוב, נשאל את עצמינו מה אנחנו יכולים לשאוב מאווירה רומנטית של ליל קיץ חם וירח מלא? אנחנו יכולים להזכיר לאנשים שאנחנו אוהבים, להשתחרר ממועקת שלושת השבועות שמציינים את החורבן, ובעיקר – להיזכר שלוח השנה העברי הוא עשיר, מלא בסיפורים על עצמינו ועל עברנו ומזמין אותנו לבחון מחדש רעיונות ישנים ולהתאים אותם אל מרוץ החיים המאתגר שלנו.

ומי שרוצה לציין את רכבת ההרים הרגשית של השבוע כקהילה, מוזמנים להצטרף אלינו במוצאי שבת לטקס אלטרנטיבי לתשעה באב (למבוגרים) וב23 לאוגוסט לחגיגת ט"ו באב וארוחת ליל שבת (למשפחות).

סיום קיץ נעים ומרענן לכולנו!