שיחת חו"לין עם משפחת פריימן
שנה חדשה מביאה עמה תוכניות חדשות ועבור משפחת פריימן, שהגיעה לאיזורנו לפני חמישה חודשים בלבד יש כבר תוכניות גדולות במיוחד. אמתי, רב אורתודוכסי מודרני, שואף להחליף ביום מן הימים את מוסד הרבנות בישראל ובנתיים עומל על כנס 3Z שיתקיים ב-OFJCC שתכליתו לנסות ולשנות את השיח בין יהדות התפוצות לישראל. מיכל שואפת להגדיל את קהילת בוגרי המרכז הבינתחומי בארה"ב ואחראית על גיוס הכספים בחוף המערבי. יחד הם מגדלים שתי בנות מתוקות, מיא ויהלי ונהנים ממזג האויר והנוף הקליפורני אך עדיין יש משהו אחד באיזור שהוא מבחינתם הרעה גדולה בתנאים. הכירו את משפחת פריימן
מי אנחנו? אמתי פריימן (33), מיכל יונתי-פריימן (33), מיא (4), יהלי (2)
היכן גרים? פאלו אלטו
כמה זמן בעמק? כ-5 חודשים, גרו 6 שנים בניו יורק לפני המעבר.
מאיפה במקור? אמתי גדל בשכונת המושבה היוונית בירושלים בבית ציוני דתי. ההורים שלו אמריקאים שעשו עלייה בשנות ה-70, נפגשו בארץ וחזרו בתשובה. לדברי אמתי הוריו אינם דתיים ציונים קלאסיים, לא היו בישיבות בארץ או בגוש אמונים אלא התחנכו במוסדות אנגלו-סקסים, מה שדומה ל-Modern Orthodox כאן. את ימי התיכון העביר ב"אור תורה" באפרת, ישיבה תיכונית שהיא פנימייה ובסיום הלימודים הלך לישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע אליה הולכים חבר'ה שגם רוצים ללמוד בישיבה וגם לעשות שירות צבאי משמעותי מלא. "ישיבת מעלה גלבוע מזוהה עם הקהילה שממנה גם יצאה תנועת "מימד". את הישיבה שילבתי עם שירות צבאי מלא בשריון ואפשר להגיד שאותה תקופה בישיבה למעשה עיצבה את תפיסתי הדתית עד היום".
מיכל גדלה בשכונת בקעה בירושלים. אחרי התיכון התגייסה לצה"ל בו שירתה כמפקדת בקורס נתיב, קורס בשיתוף עם הסוכנות היהודית שמטרתו לסייע לחיילים לשאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה להגדיר את זהותם היהודית. "שנינו חיינו באותו עולם דתי, הלכנו לאותו בית כנסת, לאותה תנועת נוער, ידענו כל הזמן אחד על השניה", מספרת מיכל, "אבל רק ב-2007 כשפייסבוק עוד לא היה נפוץ בארץ התחלנו להתכתב ו-12 שנה אחר כך, אנחנו כאן, סוגרים מעגל וחיים קרוב למארק צוקרברג".
העיסוקים שלנו- אחרי סיום שירותה הצבאי טסה מיכל לטייל בארצות הברית ובקנדה, כשחזרה לארץ עבדה ב״מרכז שלם״ ואז החלה בלימודי תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה במרכז הבינתחומי. בסיום הלימודים עברו היא ואמתי להתגורר בניו יורק שם עבדה ב- American Friends of IDC Herzliya בגיוס כספים. בשנים האחרונות היא גם מקימת הקהילה של בוגרי הבינתחומי בארצות הברית ואחראית על פיתוח שותפויות ומשאבים. "האוניברסיטאות מאמינות שיש להן בשורה, וכדי להפיץ אותה יש קהילה שצריך לתחזק", מסבירה מיכל, "המרכז הבינתחומי הוא מקום מדהים בו לסטודנטים יש אפשרות אמיתית לקדם את החזון שלהם, אם רק ירצו בכך. לבינתחומי בוגרים בעמדות מפתח במגזר הציבורי, העסקי והשלישי, ויש להם השפעה וכוח לא מבוטל בארץ ובעולם. אנחנו עובדים על שותפויות עם אוניברסיטאות בארצות הברית, חילופי סטודנטים, הבאת סטודנטים להתמחויות בחברות הייטק גדולות כאן ועוד ועוד".
אמתי העדיף לטוס אחרי הצבא לדרום אמריקה ואחרי ארבעה חודשים של טיול החל בלימודי תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי.
"לקראת סוף הלימודים של תואר ראשון התחלתי להתעמק בסיפור של דת ומדינה בארץ, הבנתי שהרבנות זה גוף מאוד פוליטי ושלא משנה איך שנסתכל על זה, לא יימצא פתרון לבעיה. השאיפה המקורית שלי היתה לעבוד במשרד החוץ, להיות פעיל בזירה הציבורית בישראל אבל כאשר נחשפתי לסיפור של דת ומדינה הבנתי שזו הזווית שאני אוכל לתרום בה הכי הרבה, שיש לי את הדרך לגשר ולמצוא את השפה המשותפת, ושאני צריך לנצל את זה כדי לעשות את השינוי ההכרחי. זה לא היה הכי נוח, זה לא היה החלום שלי להיות רב ומיכל בטח שלא בחרה להתחתן עם רב, אבל זה היה חשוב לשנינו. אני מאמין שהשינוי לא יבוא מתוך מוסדות הרבנות, אלא רק מבחוץ וזה יהיה על ידי מתן אלטרנטיבה. אני בא לעשות משהו אחר, ומשהו אחר יבוא עם גיבוי של מוסד אחר, של זרם אחר ואידיאולוגיה אחרת ואנחנו אכן רואים את ההתעוררות הזאת בארץ- היום יש מוסדות חדשים שנותנים שירותים אלטרנטיביים כמו כשרות, גיור, חתונה- הכל מחוץ לממסד הרבנות, ועל פי ההלכה.
כשחיפשתי בארץ מקומות שמסמיכים לרבנות גיליתי שההסמכה נעשית אך ורק בתוך הרבנות. צריך לעבור מבחן ידע בלבד שדורש ממך לשנן כמות גדולה של חומר, ואם עברת את המבחן, אתה הופך לרב. אין מקום שמכשיר אותך איך להיות רב של קהילה, איך לעמוד מול קהל, איך לתת תשובה הלכתית וכדומה. האופציה הכי ריאלית שמצאתי ברמה המקצועית והאידיאולוגית שהתאימה לי הייתה ישיבה בניו יורק שנקראת "ישיבת חובבי תורה", אותה ייסד הרב אבי וייס, איש מיוחד מאוד, תומך ישראל נלהב שהקים גם ישיבה לנשים כדי להסמיך גם אותן לרבנות על פי ההלכה האורתודוכסית, ולכן גם הרבנות בארץ עושה לו המון בעיות.
במשך ארבע שנים למד אמתי בבקרים בישיבה, וכדי שלא יהיה משעמם עשה במקביל תואר שני כפול במדיניות ציבורית ומדעי היהדות באוניברסיטת NYU.
"זו הייתה תקופה לא פשוטה, וצלחנו אותה בגבורה רק בזכות מיכל", מספר אמתי, "יש לי בת זוג הכי תומכת שיש וזו זכות ענקית. היא הקריבה המון, הייתה המפרנסת היחידה בזמן שהותינו בניו יורק וכלום לא היה יכול לקרות לולא התמיכה העצומה שלה".
בימים אלו מנהל אמתי את פרוייקט Z3 (ציונות 3.0), אשר תקיים זו השנה החמישית כנס גדול ב-OFJCC בפאלו אלטו ב-10 בנובמבר. הוא מקים את המחלקה שמתפתחת סביב כנס זה שתכליתו לנסות ולשנות את השיח בין יהדות התפוצות לישראל, לחשוב מהם האתגרים שעומדים בפנינו ואיך אנחנו מתמודדים איתם. "אנחנו עומדים ברגע משמעותי בהיסטוריה היהודית", הוא אומר, "יש לנו מדינה ריבונית עצמאית חזקה וגם תפוצה יהודית חזקה ומשגשגת, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. מצד שני, זה לא סוד ששני מרכזי העולם היהודיים הללו מתרחקים אחד מהשני, וזה דורש מאתנו לחשוב קדימה איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים שהזמן הזה מציב- מה התפקיד של כל מרכז חיים יהודי, מה יש לו לתרום לסיפור המתגלגל הזה שנקרא העם היהודי, התרבות, הדת היהודית, ומהי בכלל זהות יהודית?
נושא הכנס השנה הוא "עם אחד, שני מרכזים, שלוש דיעות" הדוברים שאנו מביאים, וביניהם ציפי לבני, רות גביזון, רחל עזריה, דני גורדיס, יוסי קליין הלוי, כולם יתנו את החזון שלהם לאן הדברים האלה צריכים ללכת. בישראל יש תהליך ישראליזציה של היהדות, בה הדת מתחפלת בלאומיות- והתהליך שווה בין בעולם החילוני ובין בעולם הדתי- הישראליות תופסת חלק גדול יותר במרכיב הזהותי. וכאן, לעומת זאת, התהליך הוא הפוך, היהדות הופכת לדת שמנותקת מזהות לאומית שבטית, אלו שני קצוות של הספקטרום של הזהות היהודית ואותי מעניין לגשר ביניהן.
בתור רב אורתודוכסי מודרני מאוד משמח אותי לראות אנשים שלוקחים בעלות על הזהות היהודית שלהם, שהם מבינים שאין רק דרך אחת להיות יהודי. אני אמנם חי על פי ההלכה ויודע שזה מה שנכון בשבילי, אבל אין בי את הרצון להחזיר אנשים בתשובה ולגרום להם להיות כמוני, ומשמח אותי לראות שהם מתחברים לסיפור של תרבות, זהות, משפחה וקהילה בדרכים שהן משמעותיות בשבילם. כאן ב-ICC אני שמח לתת כתובת לאלו שרוצים ליווי רוחני כזה או אחר ורוצים להגדיר את זהותם היהודית עם ליווי מקצועי.
ניו יורק או קליפורניה? "כרגע? קליפורניה. אי אפשר לקחת לניו יורק את הקסם שלה, אבל זה לא מקום פשוט לגור בו לאורך זמן ולגדל משפחה. עם המעבר לקליפורניה עשינו קפיצה מטורפת באיכות החיים שלנו. בניו יורק התהתניידות בעיר משוגעת לגמרי, לעבודה וללימודים היינו נוסעים מעל לשעה לכל כיוון. כאן, שנינו עובדים מה-OFJCC במרחק של 10 דקות מהבית ושתי הבנות הן בגן בקמפוס. האיזור יפה, קהילה ישראלית מדהימה, מזג אויר מושלם. אבל בתור משפחה שומרת שבת וכשרות יש הרעה מטורפת בתנאים. באזור ניו יורק יש מליון וחצי יהודים, רק בשכונה שלנו היו שבעה בתי כנסת אורתודוכסים כך שאתה יכול לבחור בדיוק את המסגרת שמתאימה לך, ושמונה מסעדות כשרות, כאן יש רק מסעדה כשרה אחת בכל האיזור. לא קל למצוא פה למצוא מגוון של בשר כשר וזה גם מאוד מאוד יקר. אין ספק שמבחינת שומרי הכשרות, החיים כאן הרבה יותר מאתגרים".
טיפ לחדשים בעמק- "לא לפחד מהקהילה היהודית אמריקאית. בתור ישראלים יש לנו הרבה מה ללמוד, וגם מה לתת, וזה קורה רק על ידי אינטראקציה בין הקהילות. יש לנו נטייה לחפש את המוכר והידוע וזה יפה וחשוב שתהיה קהילה ישראלית חזקה, אבל זה גם חשוב לפתוח את הראש, לצאת מד' אמותינו וליצור חוויה יותר מעניינת גם לנו וגם לילדים. זה פספוס אם לא עושים את זה כי יכולה להיות הפרייה הדדית לשני הצדדים, גם לאמריקאים שיכולים ללמוד על השפה, על העושר התרבותי של ישראל, וגם לישראלים שיכולים להכיר יהדות אחרת- רפורמית או קונסרבטיבית שפחות פופולרית בישראל".
איפה אתם בעוד חמש שנים? "אלוהים גדול. הגענו לניו יורק רק לשלוש שנים, ושש שנים אחרי אנחנו כאן בקליפורניה אז אין לדעת מה יהיה. המחשבה לחזור לישראל תמיד קיימת ומעסיקה אותנו כל הזמן. יש קושי נפשי-פסיכולוגי לחיות בתחושת הארעיות הזאת. חיינו ככה תקופה, אמרנו לעצמנו שלא צריך להשקיע בחברים, בדירה, בקהילה כי גם ככה עוד מעט נחזור, אבל אז אחרי שנתיים התעוררנו וגילינו שחסרה לנו קהילה ושאנחנו חיים בדירה שנראית כמו סניף של Goodwill. זה יוצר הרגשה של תלישות. לכן החלטנו שלכל מקום שאנחנו מגיעים, אנחנו חיים את ההווה, מבססים את חיינו, בלי מזוודות שממתינות ליד הדלת".