רואים 20/20: סיכום העשור שלי
קשה להאמין שלפני שבע שנים (!) התחילה דלית גבירצמן לכתוב ב״בעניינים״. שבע שנים שבהן, מידי שבוע, שיתפה אתכם במתכונים, בהמלצות על מסעדות טובות, ספרים וסרטים מעניינים, מקומות מעניינים שטיילה בהם, ושיחות שהיו לה עם אנשים מעניינים. השבוע, לכבוד השנה החדשה, ערכה רשימת סיכום קצרה לדברים שהסבו לי הנאה בעשור החולף, מהמסעדות והסרטים ועד לפודקסטים והספרים שהיוו עבורה מזון לנשמה
מאת: דלית גבירצמן
זה היה שבוע של סיכומים. עבורי, זאת היתה עוד שנה של התחלות חדשות. בכלל, זה היה עשור של שינויים גדולים ושני עשורים של מעברים רבים. לפני עשרים שנה ארזנו שני פעוטות ושמונה מזוודות וחצינו את האוקינוס אל עבר הלא נודע. וכשאני אומרת לא נודע, אני באמת מתכוונת לזה. זה היה עולם ללא Waze, ללא ICC וללא קבוצות פייסבוק כמו ״כבר כאן – סיליקון ואדי״ ואחרות. תארו לכם. אמנם היו כאן כבר ״חלוצים״, אבל בהחלט שלא היתה כאן קהילה.
בדיוק שלושה חודשים אחרי שהגענו, התחלפה לה מאה וכל העולם היה בפאניקה. לא ידענו לאיזה בוקר נתעורר אחרי ה-31 בדצמבר 1999. אימת הטכנולוגיה הילכה אימים על כולם, ואנחנו נסענו עם סבא וסבתא לטיול בסן דייגו. לקחנו מלון מפנק ב- La Jolla, כי אם כבר הגיע סוף העולם, אז שיהיה בנעימים. התעוררנו למחרת בבוקר והשמש זרחה, הציפורים צייצו, וכידוע החיים המשיכו כהרגלם. רק אימת ההשתלטות של הטכנולוגיה על חיינו נותרה כשהייתה.
מטבעי אני לא בן אדם נוסטלגי, אך תאריכים משמעותיים בכל זאת עושים לי את זה. שנת 2020 הגיעה, ואיתה הבליחה בי ההכרה, שעם כל שנה שחלפה מאז, הראייה שלי רק הלכה והתחדדה, וזה לא רק בגלל המשקפיים. כל שנה הביאה איתה תובנות חדשות שהובילו לדיוק רב יותר של הבחירות שלי. הרצונות, התוכניות והמטרות שלי הלכו והתבהרו, וכולם הובילו אותי אל המקום שבו אני רוצה להיות, ואל האופן שבו אני בוחרת לבלות את זמני. ישנם אנשים שחיים בפחד מפני העתיד ובצער על הזמן שחולף. אני מוצאת שהזמן הוא הדבר הכי יקר שיש לנו, ולכן חשוב לבחור היטב את האופן שבו אנחנו בוחרים להעביר אותו, ועם מי. יותר מתמיד, אנחנו חיים היום במצב של הצפה, ולכן חשוב לעשות בחירות נכונות.
קשה להאמין שלפני שבע שנים התחלתי לכתוב ב״בעניינים״, אבל עם תאריכים הרי אי אפשר להתווכח. שבע שנים שבהן, מידי שבוע, שיתפתי אתכם במתכונים שאני הכי אוהבת, בהמלצות על מסעדות טובות, ספרים וסרטים מעניינים, מקומות מעניינים שטיילתי בהם, הגיגים ושיחות שהיו לי עם אנשים מעניינים. השבוע, לכבוד השנה החדשה, ערכתי רשימת סיכום קצרה לדברים שהסבו לי הנאה בעשור החולף.
הספרים שהשפיעו עלי
כאמור, אלו היו שנים של שינויים והתחלות חדשות. הספרים ששימשו לי אבני דרך במסע היו רבים אך אציין שלושה מהם. הספר הראשון היה על דפוס החשיבה המתפתח מאת קרול דואק (Mindset by Carol Dweck). זה היה חומר קריאה מקצועי, ששינה את חיי. אחריו הגיעו ספריה של ברנה בראון, הכוהנת הגדולה של העוצמה שבפגיעות והקריאה לאומץ ששתיתי בצמא (The Gifts of Imperfection, Daring Greatly ואחרים). אך הספר שהכי השפיע עלי בעשור האחרון היה ספרה של שונדה ריימס Year of Yes. הספר הזה לימד אותי להעז לצאת מאזור הנוחות שלי ועודד אותי לנסות דברים חדשים, לא להתבלבל בין הציפיות של אחרים ממני לאלו של עצמי, ובעיקר, לא לפחד משינוי.
מבחינת ספרי קריאה מומלצים, מצאתי את עצמי מרותקת השנה לביוגרפיות כמו Educated by Tara Westover, ו-Becoming by Michelle Obama. נשאבתי כמו מליוני קוראים ברחבי העולם לסדרת הרומנים הנפוליטניים של אלנה אלנה פרנטה. ספרה החדש של אליזבט גילברט (״לאכול, להתפלל, לאהוב״) שנקרא ״עיר של בנות״ אף הוא היה מענג, אך יותר מכולם נשארו איתי הספרים ״טירת הזכוכית״ מאת ג׳אנט וולס ו״אמריקנה״ מאת הסופרת הניגרית צ׳יממנדה נגוזו אדיצ׳יה.
המסעדות שאהבתי
בעשור האחרון ביקרתי בעשרות אם לא מאות מסעדות. חלקן מתהדרות בכוכבי מישלן ואחרות עממיות, ואפילו הגעתי לחורים בקיר, הידועים רק לבודדים. מעטות המסעדות שאני חוזרת לבקר בהן שוב ושוב, אך חלקן הפכו לי למשרד וכמעט לבית שני. בשנה האחרונה בלטה מסעדה מהסוג הראשון, כזאת שפוקדים בעיקר באירועים חגיגיים, ושהחוויה הקולינארית בה היא בלתי נשכחת. Saison נחשבת לאחת המסעדות הכי שוות בעיר. מדובר במסעדה שזכתה בשנת 2014 בשלושה כוכבי מישלן, ועל אף שב-2019 איבדה כוכב אחד, עדיין מדובר פה בחוויה קולינרית יוצאת מן הכלל. העיצוב המרהיב של החלל והמטבח הפתוח של השף ג׳ושוע סקנס גרמו לנו לרצות לעבור ולהשתקע במקום. האסתטיקה של המנות והשירות האישי הזכירו לי שוב מדוע וכיצד מסעדות מסוימות זוכות לתהילה והופכות להיות משאת נפש למקומיים ולמבקרים. הארוחה שלנו כללה מנות מהממות ביופין ובטעמן. מדובר במסעדה חלומית ומומלצת ביותר לאירועים מיוחדים ביותר!
מסעדה נפלאה נוספת שביקרנו בה השנה היא Angler, אחותה הקטנה, הצנועה והפחות מהודרת של Saison, אך מצוינת לא פחות. Angler היא מסעדת דגים ומאכלי ים, המגישה מנות מהעדינות והאנינות שאכלתי בהן מימי. פרט לאנינות הטעם וההקפדה, יש בה גם את הנוף הכי יפה שנשקף אל האמברקדרו.
אך אם אנחנו בעניין של סיכומי העשור, אני חייבת להודות עם היד על הבטן, שהמקום ששינה את חיי מבחינה קולינארית היה ונשאר המאפייה החדשה של צ׳אד רוברטסון, או כמו שאני נוהגת לכנות אותה: כנסיית הלחם. כיכר הלחם של טרטין, Tartine Manufactory, היתה ונשארה בעיני יצירת מופת, ועד היום אני נרגשת בכל פעם שאני מגיעה לשם, שזה בערך פעם בשבוע.
סרטים וסדרות מומלצות
אני חייבת להודות ששנת 2019 לא הפילה אותי מהכיסא מבחינה קולנועית. היו אלו דווקא הסרטים התיעודיים שהותירו בי רושם עז. מ״חווה קטנה גדולה״ ״מריאן ולאונרד: מילים של אהבה״, ״טוני מוריסון: חלקי חיי״, ״דיוויד קרוסבי: זכרו את שמי״, וכמובן – ״תמונת חייו״. יותר מכל, מצאתי את עצמי השנה צופה בשקיקה בסדרות מעולות כמו צ׳רנוביל, הכתר, יורשים, כשהם רואים אותנו, הנערים, בלש אמיתי ועוד. אהבתי גם את הסדרה ״החברה הגאונה״ המבוססת על הספר הראשון בסדרת ״הרומנים הנפוליטניים״ מאת אלנה פרנטה. אחד הסרטים המרגשים והאותנטיים שראיתי לאחרונה בנטפליקס נקרא ״סיפור נישואין״ ובו מככבים סקרלט ג׳והנסון ואדם דרייבר הנפלאים. זהו סרט דרמה שבוים על ידי נוח באומבך, ויש בו רגעים מדויקים, שכאמור, לא ניצפו רבים מהם השנה בקולנוע. אך יותר מכל, הפליאו לעשות סדרות ישראליות מצוינות כמו "רק להיום", "פאודה", "המדובב", וכמובן, הסדרות הנפלאות של כאן 11- "העברים", "אנחנו על המפית", "פגישה עם רוני קובן", "סליחה על השאלה" ועוד.
הפודקסטים שאהבתי
בעשור האחרון פרצו לחיינו הפודקסטים (או הסכּתים, בעברית) ושינו לנו את הרגלי ההאזנה והצריכה. בשל כך, איכות הפודקסטים רק הולכת ומשתפרת, ויש פודקאסטים בכל נושא, איש, איש וטעמו או טעמה. אחד הפודקסטים הראשונים שהאזנתי להם היה חושבים טוב עם יהודית כץ המשוחחת עם חוקרים או מיישמים של פסיכולוגיה חיובית ופרקטיקות שינוי הרגלים. אחריו עברתי לפודקסטים המצוינים של NPR כמו How I Built This ו-Master Class של OWN. לאחרונה, בעקבות המלצה חמה, התחלתי להאזין לתוכנית ותיקה ומרתקת בשם Desert Island Discs, שבה מתארחים אנשים מעניינים מתחומי דעת שונים והם בוחרים מוסיקה וספרים אותם היו לוקחים לאי בודד. כאן 11 שוב מככבים עם רשימה מכובדת משלהם עם פודקאסטים. הבולטים הם- שיר אחד העוסק בכל פרק בסיפור שמאחורי שיר מסויים. היוצרים, המבצעים וכל מי שבאמצע, חושפים את הסיפור של השיר מרגע ההשראה ועד שיצא לאוויר העולם ונכנס אל הלב שלנו. מ״צעצוע״ של נטע, ״שירת הסטיקר״ של הדג נחש ועד ל״ליבי ער״ של יובל דיין ו״שיר אהבה אינדיאני״ של עלמה זוהר ועוד. עוד פודקאסט משובח של כאן 11 הוא גיבור תרבות בו משוחחים ד״ר דוד גורביץ׳ וד״ר דן ערב עם יונתן גת על הדמויות האייקוניות שעיצבו את הדרך שבה אנחנו צורכים, יוצרים וחיים תרבות.
שנת 2019 היתה עבורי שנה של מיקוד וצמצום. פחות הרגשתי צורך לצרוך חפצים ויותר לאסוף חוויות. השתדלתי להיות נוכחת יותר בחיי ופחות מוסחת מרעשי רקע, אם כי אני מרגישה שעדיין יש לי עוד דרך ארוכה לעשות בעניין הזה. חשוב לי להמשיך ולדייק בבחירות שלי, לשים לב מה אני עושה, ולהיכן אני מפנה את המשאבים שלי. החיים שלנו, אחרי הכול, הם סך כל הבחירות וההחלטות שאנחנו מקבלים בכל רגע נתון. וכפי שתמיד אני אומרת, האושר הוא בפרטים הקטנים, וכל זמן שאנחנו הם אלו השולטים בבחירות שלנו ובכיוון של חיינו – אין מאושרים מאיתנו.
שלכם, באיחולים לשנה אזרחית טובה, משמעותית ומהנה,
דלית גבירצמן
שאלות? תגובות? מחשבות?
