פרשת שמות: על שפרה, פועה ולידה בארץ זרה

מאת: גלי בק

כששמעתי שבפרשת השבוע מופיע הסיפור על המיילדות שפרה ופועה ראיתי זאת כהזדמנות לחבר את העשיה היומית שלי לטקסט עתיק ומוכר. בעצם מצאתי קשר הדוק למה שנשים ואמהות חוו פעם למה שאמהות ומשפחות חוות גם עכשיו. הריון, לידה והורות הן תקופות שבירות ורגישות כמו גם מעצבות ועוצמתיות וחוצות זמנים ותרבויות.

בתחילת פרשת שמות אני פוגשת את גדלות הנפש של המיילדות העבריות -פועה ושפרה. בסיפור המסופר יעקב ובניו ירדו מצרימה, העם השתקע שם, וכשיוסף נפטר והתחלפה המנהיגות, הם הפכו לעבדים. המיילדות מתבקשות להמית כל בן זכר והן מפרות את הצו ומשאירות את הזכרים בחיים. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.

פרעה יודע מדוע הוא מבקש להמית כל בן זכר שנולד. פגיעה בתינוקות היא פגיעה בבטן הרכה, תרתי משמע, של כל אם, משפחה, קהילה, עם.

אני מתרגשת כל פעם מחדש מכל תינוק ותינוקת שאני פוגשת וחושבת איך כל לידה היא נס בריאה, על כמה חכם הטבע ועל מה צריך לקרות כדי שתינוק יוולד לעולם. כמה ניסים טבעיים קטנים כגדולים צריכים לחבור יחד כדי שאמהות יחזיקו את פרי בטנן בידן. כולנו יודעים כיצד הריון מתחיל (גם כשיש קושי) ועד כמה מהלך ההריון מלווה במתח וציפיה כי יסתיים בבריאות ובחיים והתפילה שהלידה תעבור בשלום ללא סיבוכים מיותרים. שפרה ופועה, כמו מיילדות לאורך הדורות, מקדשות את החיים ומאפשרות לנשים לממש את זכותן ללדת תינוקות.

אני קוראת וישר חושבת על בלהה, דודה שלי, המיילדת המופלאה שעזרה לי ללדת את בני הצעיר עומר. בלהה היתה שם בשבילי, עשתה עימי חסד כשחדר ניתוח היה מוכן לקראת ניתוח והיא ידעה כי משאלת ליבי וגופי היא ללדת ויב״ק (לידה נרתיקית אחרי לידה קיסרית).

במהלך השנים פגשתי מאות אמהות אחרי לידה ולכל אחת סיפור לידה משלה, סיפור מיוחד שמלווה תמיד בהתרגשות, פחד,כאב, שמחה, שליטה (או חוסר שליטה), תמיכה ומה לא. ההריון גם כך מלווה בחרדות ופחדים מיום הלידה, מסופו ואני גם יודעת ומכירה איך זה כשלא הכל הולך כמו שחלמנו ופיללנו. אך משאלת הלב והגוף של כולן היא ללדת תינוק בריא חי ונושם.

אני חושבת על הנשים והזוגות היהודים במצרים וחשה את המתח והלחץ בעקבות הגזירה של פרעה.  החרדה ללדת בן זכר כשאת יודעת שיש גזירה שכזו עם החשש שתינוקך ידון למוות ולא לחיים ורק בגלל שבן זכר הוא. התקווה ללדת בנות מתוך פחד שמחליפה את ההתרגשות וציפיה הטבעית ללדת פרי בטן ולא משנה מינו.

ופועה ושפרה, כמו בלהה שלי, היו שם בשביל האמהות, באומץ רב, כשהן מסכנות את עצמן, אך נאמנות לתפקידן ולשליחות שלהן לעזור לנשים ללדת ולקדש את החיים.

בסיפור הזה ישנם מספר אלמנטים חזקים ומורכבים שמהדהדים גם לחוויה שלנו כאן. אני חושבת על הנשים במצרים, שיולדות בארץ זרה, על הקושי ללדת ולגדל ילדים בתרבות שונה, שפה אחרת ומרחק פיזי ורגשי מהמשפחה והחברות.

לפני עשר שנים כשרק הגענו לעמק ואני אמא צעירה בארץ זרה, יצא ליבי לנשים שזה אך הפכו לאמהות, רציתי להיות כאן בשבילן. הקמתי את קבוצת אמהות מדברות ב-ICC ששם לו למטרה להוות בית רחוק מהבית. האמהות אז וגם היום רחוקות מהבית, מהמשפחה, ממקורות התמיכה והשייכות. בהמשך הקמנו את "ליבי – בית לגדול בו" כשמו כן הוא בית. בית שעוטף, מלווה ותומך נשים, אמהות ומשפחות כבר בהריון, דרך הלידה וההורות הראשונית. היום בליבי אנו מציעים פעילויות, הרצאות, סדנאות ומפגשים שמטרתם להעשיר, לתמוך ולהעצים זוגות ומשפחות צעירות הן ברמה האישית, הזוגית, המשפחתית והקהילתית. והכל נולד מתוך צורך אמיתי בקהילה שלנו.

מוזמנים להצטרף ולהרגיש בבית:https://www.paloaltojcc.org/Libi

השנה אף חדשנו במנוי שנתי משתלם במיוחד, עליו תוכלו להתרשם ולהרשם פה

לשנה החדשה אני מאחלת בשמי ובשם כל צוות ליבי שנה פוריה ולידות בריאות.