פרשת תרומה: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

כשקראה דנה גוטליב את פרשת תרומה, העוסקת בַצִיווּי האלוהי להכנת המשכן וכליו, נזכרה בתהליך המייגע שעברה כשבנתה את ביתה ובקושי בניצוח על התזמורת על כל בעלי המקצוע השונים. בפרשה, מעביר אלוהים משולחן השרטוט שלו תכנון מדוקדק לפרטי פרטים של בניית המשכן לקבלן הזוכה במכרז - משה. מהר מאוד מבין משה שכדי שהבית יהיה מקודש לכולם, אז כולם צריכים לתרום ולקחת חלק בבנייתו. התרומה מרימה ומגביהה אותנו ולא משנה אם אנחנו אדריכלים, מעצבי גינות, או בנאים, אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו לשים את האגו בצד, לעבוד יחד עד להקמה שהרי בשביל לבנות בית פיזי ורוחני לקהילה, צריך שהקהילה תרצה בית

מאת: דנה גריצר גוטליב

״אלוהים נמצא בפרטים הקטנים״ אמרתי למנהל העבודה שבנה את הבית שלנו לפני כמה שנים. רציתי שיבין כמה חשובה לי תשומת הלב וההתייחסות בשטח לכל פרט ופרט. שמחשבה ועבודה רבה הושקעו בכל שלב. שיידע. מסרתי את השרטוט לידיו וחזרתי על דבריי, למקרה שלא שמע. אתה יודע, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. מנהל הבנייה פקח וכיווץ את עיניו בחופזה, נגע בכיפה שלראשו וענה כמעט בצעקה: ״מה פתאום, איזה שטויות את מדברת, אלוהים נמצא בכל מקום״.

iStock/qsqback

מי שבנה בית יודע שהמסע הוא מאוד ארוך עד לקבלת התוצאה הבנויה. כבר בהתחלה מצטרפים למשפחה הגרעינית המצומצמת והדינמית גם ככה, ״קרובי משפחה״ שמוסיפים עוד רעש למצב הקיים.

יש את הדודה האדריכלית, בן הדוד מדרגה שניה המהנדס,  אח׳שלי (לא באמת) הקבלן והאחיין מעצב הפנים. יש גם אנשי מקצוע מזדמנים- עיריה ופקחים. מה שמאפיין את כ-ו-ל-ם הוא נקודת מבט סובייקטיבית על העולם והאינטרסים שלהם בהכרח מתנגשים באינטרסים של יתר בעלי המקצוע. יש את זה שמספר סיפור מסגרת ודורש שיצמדו לקונספט ויש את זו שרוצה לעשות בפשטות רק מה שהיא יודעת, מבלי לשבור את הראש. יש את זה שרוצה בזול כי החור בכיס הפך לחור שחור, ואת זו שרוצה להבין איך אפשר להתקדם ומה לעשות.

ועכשיו, נשאלת שאלת השאלות, איך עם כזה מגוון של קולות ואינטרסים נוכל לבנות ביחד את הבית שלנו?

הנושא העיקרי בפרשת תרומה שבספר שמות הוא הַצִיווּי האלוהי להכנת המשכן וכליו. הקבלן הזוכה במכרז הוא משה בֵּעַם. אלוהים מעביר למשה משולחן השרטוט שלו, תכנון מדוקדק לפרטי פרטים של בניית המשכן, הבית. הוראות ההפעלה נכתבות כציוויים: ״ודבר״, ״וציפית״, ״ועשית״, ״ויצקת״, ״ונתת״, ״והבאת״ ובהרבה פעמים. זו לא גחמה ספונטנית שניתנת לפירוש. משה חייב לשים את האגו שלו בצד ולבצע ואין מקום ליצירתיות, פרשנות וביטוי עצמי. ככה זה כשיש מערכת יחסים מושתת אמון וכבוד בין שניים. אתה עושה מה שצריך לעשות כדי לגרום לזה לקרות. בנייה משותפת של משהו שהוא גדול מאיתנו הוא תהליך שיש בו חזון, קשר ומשמעות, תקראו לזה קודש.

תכירו, משה רבינו, מנהיג רוחני, מנהיג צבאי, גדול הנביאים בישראל, מנהל כוח האדם מספר אחד של כדור הארץ וקבלן העל חסר האגו בכל הזמנים והכתובים. בפרשה, אלוהים מצווה על משה לבנות את משכן אוהל מועד, שמכונה בהמשך גם מקדש. "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח).

אַ-מַ-מַ-ה, בשביל זה צריך מזומנים ולכן מוסיף האלוהים ואומר, משה, "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי (ב).  רגע!!! קראתי נכון??? אלוהים צריך שמשה ייקח תרומה (דבר והיפוכו) מבני העם הרצוצים בשביל לבנות עבורו מקדש? אלוהים שבשמיים, מה קרה לניסים? נגמרו האותות? אזלו הקסמים? מדוע בחר היזם, לא להשתמש בנכסיו הפרטיים? בכוחות וכשפים?

אז נאמר שבנתינת תרומה גשמית, נגיד כסף לבנייה, מתקיים תהליך רוחני של הגבהה וקשירת קשר הדדי. זה לא שחלילה הבורא (אתם יכולים להחליף את המילה בורא ביזם) עומד בקרן רחובות ומבקש תרומה – נדבה עבור עצמו, הוא מבקש בשביל הקהילה.

מי יבנה יבנה לי בית בתל אביב, שרו החלוצים שהאמינו באלוהי הציונות החילונית. לא מקדש יחיד בירושלים שבו שוכן האלוהים, אלא עיר שלמה של אנשים ובתים הנושקים לאוקיינוס. הרעיון החלוצי התמקד בבנייה משותפת של מדינה צעירה, החלוצים עושים לכולם והקדושה נמצאת בבניית העיר והמדינה.

בשביל לבנות בית פיזי ורוחני לקהילה, צריך שהקהילה תרצה בית. הבית הוא דינמי, מתפתח ומשתנה. כדי שיהיה מקודש לנו אנחנו צריכים שניקח בו חלק, כל חלק. התרומה מרימה ומגביהה אותנו ולא משנה אם אנחנו אדריכלים, מעצבי גינות, או בנאים. אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו לשים את האגו בצד, לעבוד יחד עד להקמה. כי כמו שלמדנו בפרשת תרומה, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ועוד איך…

בהצלחה ונתראה בחנוכת הבית.

שבת של שלום,

דנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button