עידוד לבידוד: הסדרות והספרים שיהפכו את הייאוש ליותר נוח
אחרי שבועיים בהם הקורונה טרפה לה את המילים, הצליחה סוף סוף דלית גבירצמן להביא את עצמה לכתוב. בשהות הארוכה בבית, הקורונה הזכירה לה מה ומי חשוב באמת, גרמה לה להאט ולחשוב מה היא כבר יכולה לעשות כדי לעזור והיא הבינה שמה שהיא יודעת לעשות זה להתבונן, לראות את הטוב (או לפחות מה שעושה לה טוב) ולכתוב עליו. ולכן השבוע, היא חולקת איתכם דברים קטנים, שמחות קטנות, בעיקר ספרים וסדרות שעזרו לה להתנתק ולהפליג למחוזות טובים ורגועים יותר
מאת: דלית גבירצמן
מזה שבועיים שלא הצלחתי לכתוב. פשוט לא מצאתי את המילים. הקורונה הגיעה וטרפה לי את המילים. הכתיבה שתמיד שימשה לי ככלי לניקוי וסידור המחשבות, כדרך להתחבר אל עצמי ולבטא את תחושותי ומחשבותי, חמקה ממני, כאילו משחקת איתי מחבואים. דווקא בימים טרופים אלו, בהם המציאות הזויה והפחד מרחיק ומפריד, ימים בהם השקט כמעט מחריש אוזניים, לא הצלחתי לשמוע את הקול של עצמי. בדיוק עכשיו, כשעיתותי בידי ויש לי זמן לכתוב מהבוקר ועד הערב, הכול/הקול נשמע לי מיותר וקלישאי.
הקורונה הגיעה והפרידה בינינו. הפכה אותנו לחשדניים, למבודדים. שינויים וחוסר וודאות מקיפים אותנו. הפחד מוציא מאיתנו דברים לא טובים, חושף צדדים פחות חינניים בנפש האדם. הפחד משתק ומרתיע. הוא הצליח לגרום לי לרצות להשתבלל, להיכנס למיטה ולא לצאת עד יעבור זעם או הוירוס. מה שיבוא קודם. מרוב פחד, לא שמתי לב לשמש שמנסה לפייס אותנו בקרניה החמימות ולפריחה המרהיבה, שבדרך כלל מזכירה לנו שהאביב עוד רגע כאן. רובנו מסוגרים בבתים ונמנעים ממגע. אחרים מתנחמים בהומור, שחור או לא. יש את אלו שמתנבאים נבואות זעם או נתלים בסטטיסטיקות, וכולנו כמו מטפסי הרים לא מנוסים, מגששים את דרכנו בחשש ונאחזים במה שנקרה בדרכנו, בתקווה לעבור את התקופה הזאת בשלום. לא ברור לנו מה נמצא מעבר להר, אך מה שחשוב כרגע זה לנוע קדימה, עקב בצד אגודל.
אני לא רופאה או מדענית, אין לי שום הבנה בוירולוגיה מולקולרית, ואפילו בסטטיסטיקה נכשלתי כישלון חרוץ. חוש ההומור שלי לא כזה מדהים, וזה השחור אפילו לא קיים. במצבי לחץ אני נלחצת, ובתנאי חוסר ודאות אני מתקשה לתפקד. אז מה יהיה? חשבתי לעצמי. אחרי לבטים רבים ושיחות נפש בזום עם חברות טובות (אלא מה?) משהו פתאום נפרץ בי. איזו תובנה חדשה חילחלה וסדקה את חומת המגן שבניתי לעצמי בשבועות האחרונים. החלטתי לא לפחד מהפחד ולהסתכל לו ישר בעיניים. במקום לרוץ אחרי המילים החמקמקות, פשוט לשבת בשקט, להקשיב ולהתבונן פנימה. להשקיט מנועים ולא להיבהל. צללתי אל עצמי ואל המקומות בהם אין לי לאן לברוח, ושם מצאתי את התשובה. גיליתי שבתוך כל הפחד וחוסר הודאות, ישנה גם כל כך הרבה אהבה, תמיכה ונתינה. נתקלתי השבוע בגילויי נדיבות, בדאגה והתעניינות מצד חברים, קרובים ורחוקים. ראיתי אינספור דרכים יצירתיות שבהן אנשים מושיטים יד לעזרה. מי בהקשבה, מי בתרומה ומי בנסיון לחבר או פשוט להעלות את המורל, למרות הכול. כולם נרתמים לתת את מה שהם יכולים ויודעים, וכל זה יוצר מעגל שלם של תמיכה, מן חיבוק וירטואלי שעוטף אותנו וגורם לנו להרגיש שאנחנו לא לגמרי לבד. וכמו תמיד, הבחירה על מה להאיר היא שלנו ובידינו.
כן, הקורונה טרפה לנו את הקלפים, אבל היא גם הרעיפה עלינו זמן; זמן אישי, זוגי ומשפחתי. היא החזירה אותנו פנימה אל הליבה של עצמנו, אל הקרובים לליבנו ואל השורשים שנמצאים עמוק בתוכנו. הקורונה הזכירה לנו מה ומי חשוב באמת, והיא גרמה לי להאט ולא לפחד להביט פנימה. חשבתי לעצמי, מה אני כבר יכולה לעשות כדי לעזור? כל מה שאני יודעת לעשות זה להתבונן, לראות את הטוב (או לפחות מה שעושה לי טוב) ולכתוב עליו. ולכן השבוע, אני חולקת איתכם דברים קטנים, שמחות קטנות שעזרו לי להעביר את הימים והשבועות האחרונים. הם הצליחו להעלות חיוך על שפתי ולהרחיב את ליבי.
סדרות, סדרות, סדרות
Poldark
כל מה שרציתי לעשות השבוע זה לצפות בסדרות טלוויזיה שיקחו אותי הכי רחוק מהמציאות העכשווית. הכי רחוק שרק אפשר. כשהמצב היה ממש קשה, נדדתי עד אנגליה של המאה ה-18 ואל העולם של רוס פולדארק. סדרת הדרמה הבריטית של שנות ה-70 זכתה להפקה מחודשת, והפנים האפלות והיפות והכריזמה המטורפת של השחקן האירי איידן טרנר תרמו ללא ספק לפופולריות של הסדרה. אז הכנתי לי כוס תה עם חלב והפלגתי לי עם רוס פולדארק אל עבר הנופים הקסומים של קורנוול.
השומרים – Watchmen
אני חייבת להודות שבימים כתיקונם אני לא ממש בקטע של הז׳אנר, אבל איך אומרים? זמנים קשים קוראים לצעדים נואשים. הסדרה החדשה של HBO מבוססת על רומן גרפי מאת אלן מור ודייב גיבונס, שעל אף שלא קראתי אותו, היא שאבה אותי לעולם מסתורי, אפל ומרתק. הגרסה הטלוויזיונית עוסקת אמנם בגיבורי-על אך העלילה שלה סוחפת, שונה, מרעננת ורלבנטית באופן מפתיע.
אני חייבת להוסיף לרשימה סדרות נוספות שכבר כתבתי עליהן בעבר אך הן בהחלט שוות איזכור נוסף: Better Things, His Dark Materials, Mrs. Wilson, The Crown, Chef’s Table, Dr. Foster.
סדרות ישראליות
פרט לסדרות הישראליות המצליחות כמו פאודה, סרוגים ושטיסל שבהן ניתן לצפות בנטפליקס ובאמזון, ישנו האתר המצוין של תאגיד השידור הישראלי – כאן 11, שהוא בבחינת תיבת אוצרות. באתר תמצאו שפע של תוכניות טלוויזיה מעולות, סדרות מצוינות, פודקאסטים (הסכּתים) מעניינים, תוכניות ילדים בכאן חינוכית ואפילו אוצרות מהארכיון כמו ״רגע עם דודלי״, ״הבית של פיסטוק״ ו״מה פתאום״. השבוע התענגתי בכאן ספיישלים על הופעה מדהימה של דודו טסה בבארבי, הקשבתי להסכת ״שיר אחד״ על השיר ״צל עץ תמר״ ולהסכת של ״קרן עושה סדר״ על ציצים עם יערה קידר הנפלאה. ולמי שעדיין לא ראה, זה בדיוק הזמן לצפות בסדרה המשובחת של יאיר קדר ״העברים״. סרטי התעודה הביוגרפיים על משוררים וסופרים בולטים בתרבות העברית והיהודית מוצעים כעת לצפייה חינמית באתר. אל תחמיצו!
החיים אונליין
השבוע עברנו כולנו לחיות אונליין. למדתי אונליין, לימדתי אונליין, עשיתי מדיטציה ואפילו רקדתי גאגא אונליין. מה שיפה זה, שלאור המצב אפילו אוניברסיטאות מליגת הקיסוס מציעות כעת 450 קורסים אונליין בחינם. כן כן, מה ששמעתם. ממדעי המחשב למנהל עסקים, ממדעים ומתמטיקה ועד לתקשורת וחינוך, כל מה שתמיד רציתם וחלמתם ללמוד ולא מצאתם לזה זמן. הנה רשימה של עוד קישורים לפעילויות ולימודים אונליין שהכנו בבעניינים.
ספרים גבירותי ורבותי, ספרים
״תגידו מה שתגידו על נפלאות הטכנולוגיה אבל מסך למסך זה כמו שקולגה שלי אמרה ״כמו לעשות תרפיה עם קונדום״… יותר מתמיד הזדהיתי השבוע עם המשפט הזה מתוך ספרה המקסים של לורי גוטליב ״אולי כדאי לך לדבר עם מישהו״. הספר משלב בהומור ובתבונה את עולמה האישי כפסיכולוגית המתמודדת בעצמה עם משבר אישי בעקבות פרידה עם סיפורים על מטופלים שלה. היא בוחנת את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים על עצמנו, נותנת לנו הצצה אל עולמם של המטפל והמטופל, ובכך היא מאפשרת לנו לתת הצצה אל חיינו שלנו.
ספר אחר שנשאבתי אליו השבוע היה ״אשתו של מגדל התה״ מאת דיינה ג׳פריס. חברה השאירה לי אותו לפני שחזרה לארץ, ורק השבוע הרמתי אותו מהמדף. זהו רומן הסטורי שמתרחש בציילון הקולוניאלית (הכי רחוק, כבר אמרתי), ויש בו רומנטיקה, סודות, חשדות וכל מה שצריך כדי לסחוף אותנו.
ספר נוסף שקיבלתי במתנה וחיכה לימי הקורונה כדי להתאהב בו היה הספר ״המידות הקטנות״ של נטליה גינצבורג. זהו ספר הכולל 11 מסות שתורגמו מאיטלקית לעברית העוסק ביחסים בין הורים לילדים, בין נשים לגברים ובקשרים אנושיים בכלל. כל מי שאהבה את סדרת הרומנים של אלנה פרנטה תתענג גם על הספר הזה.
עד כאן, להפעם. מקווה שהצלחתי להביא ולו מעט עידוד גם בימים של בידוד. בשבוע הבא, מתכונים מומלצים ממה שיש בבית ועוד הפתעות. ובינתיים, רק בריאות!
שלכם תמיד,
דלית
