פרשת שמיני: יאללה קרחנה!

פרשת השבוע, פרשת שמיני הזכירה לדנה גוטליב את סצינת המועדונים התל אביבית אליה נשאבה לפני 25 שנה. מידי שבוע, היתה קורעת את הישבן ב״סגר סחי״ של מי שבונה לה עתיד וביום השמיני, היום שנמצא מחוץ לשבוע ומחוץ לזמן, שמתקיים במימד אחר, הייתה יוצאת לרקוד ולחגוג. גם לבני ישראל היה את היום השמיני שלהם. זהו היום בו התרחשה המסיבה המאורגנת הראשונה של עם ישראל, אחרי שבעה ימים מפרכים של מילואים (=הכשרה) של אהרון ובניו לכהנים נערכה במועדון ה״משכן״ במדבר ה-מסיבה עם דיג׳י משה ודיג'יי ואהרון. אולם, בניגוד לתל אביב המסיבה של בני ישראל לא נגמרה בטוב

מאת: דנה גריצר-גוטליב

כשהייתי קצת יותר צעירה, לפני 25 שנה בערך. גיליתי את עולם הלילה של העיר בה נולדתי. עד אז הייתי סחי, סחי, ילדה טובה תל-אביב.

קרה לא פעם ששאלו אותי אם אני דתיה לייט, כיפה סרוגה. כנראה בגלל הסגנון הסמי זרוק שאימצתי אחרי שהשתחררתי מהצבא. המראה כלל, חצאיות ארוכות, חולצות מסוגננות וסנדלים בקו נקי. מפתיע?

כילדה, תל אביב שלי של שנות ה-70, הייתה צבועה בגוונים של חומים, כתומים, ירוקים וים. אל שנות ה-80 התווספו כמה נגיעות של צבע מאופקות.

מסעדות, ברים ומועדונים? תל-אביב הייתה יותר בקטע של בתי קפה קטנים, שמגישים לצד העיתון היומי העובר משולחן לשולחן, קפה ועוגה או כריך. אלה הוגשו בכוסות וצלחות זכוכית פשוטות. בבתי הקפה המעטים היו יושבים פנסיונרים לרוב.

Photo by iStock

תרשו לי לדפדף כמה שנים קדימה. השתחררתי מהשירות הצבאי, מצאתי עבודה, הייתי בזוגיות עם אופק טוב, התחלתי ללמוד באוניברסיטה לתואר ראשון, ואז – בום!!!

תל-אביב השתנתה וגם אני. ערימות של צבע נשפכו לתוכה של העיר, את החצאיות הארוכות החלפתי בקצרות ומכנסונים ,החברות המגניבות שלי, שנולדו ברמת גן הצחיחה, קילפו ממני מהר מאוד שכבות של שמרנות, פחדים וקיבעון.

במשך השבוע, קרעתי את הישבן ב״סגר סחי״ של מי שבונה לה עתיד. וביום השמיני, יצאנו לרקוד ולחגוג. כמה חיכיתי ליום השמיני שהיה ללא ספק ה״הדובדבן בפירה״.

אני אדם רגיש בכל רמ״ח אברייי. אני לא יודעת לשתות אלכוהול, לא מסתדרת עם זה כל כך. הנה עשיתי לזה אאוטינג. וויסקי יוצא דופן, אבל למי היה אז כסף?

קריירת המועדונים אופיינה בתחילה בניסיונות להשתלב בגרוב. כולם שותים כדי לתפוס ראש, אז גם אני. וכך יצא שאחרי שבוע ארוך של עבודה ולימודים אינטנסיביים, ביליתי את עצמי ביום השמיני עד-לא-ידעה! היה דיי קשה להתאושש, אבל היה נ-פ-ל-א.

מה זה יום שמיני אתם בטח שואלים? בפעם האחרונה שבדקתי (וזה די קשה בימים אלה) יש רק שבעה ימים בשבוע. היום השמיני הוא יום מחוץ לשבוע ומחוץ לזמן. זה יום שמתקיים במימד אחר ושבו אני הייתי אחרת – לכן לא ספרתי אותו בימי השבוע.

את המסיבה המאורגנת הראשונה של עם ישראל, במועדון ה״משכן״ במדבר, שחלה ביום ה״שמיני״, פיספסתי. זאת הפרשת שבוע שלנו. פרשת שמיני. ההזמנות נשלחו לכולם:

עם יקר,

אנחנו מתרגשים להזמין אתכם למסיבת ״היום השמיני״.

במסיבה נחנוך את המועדון היהודי הראשון בעולם ״המשכן״!

אחרי שבעה ימים מפרכים של מילואים (=הכשרה) של אהרון ובניו לכהנים, אנחנו מוכנים!

בעמדת התקליטן, דיג׳י משה ודיג'יי ואהרון. יהייה אקסטטי.

תגיעו!

והיום השמיני הגיע, טם  דה דה דם!

אחרי שבפרשה הקודמת, שבעה ימים התכוננו הכוהנים עם לו״ז צפוף ומלא הוראות של מותר ואסור, הצופר הופעל והמסיבה התחילה. פ-א-מ-מ-מ-ם!

ראשונים עלו דיג׳יי משה ודיג'יי אהרון וברכו את העם בסט אווירתי. נדב ואביהוא שני בני אהרון, ערבבו והקפיצו מאחורי הבר, משקאות וקוקטיילים. קצת לימון, כמה חתכים של פלחי תפוז וקש עם מטריה.

דיג׳י הבית אהרון, עלה הפעם לבד ונתן סט לגבות, הקרבת קורבנות. לזה התווסף אפקט אלוהי ו…ק-ר-ח-נ-ה!!!.  "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם”. (פס' א-כב)

נדב ואביהוא כבר בפצצות. הם עוזבים את הבר, צועדים לעבר העמדה ומוסיפים במיקסר של אבא כמה סיבובים בכפתורים, אך אבוי איזה אסון: וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם (י:א). "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (י:ב)״

ככה? מול משה, אבא אהרון והעם החוגג יצאה אש אלוהית ושרפה את שני הבנים למוות על המקום ללא קבורה ובלי התאבלות.

קראתי והייתי המומה. מה כבר הם עשו? מרחו כמה טיפות של זבח בקרנות? הדליקו קטורת ושתו טיפה יין לשכרה? אחרי שבוע קשה של הכשרה אינטנסיבית, מותר קצת לשחרר וטיפה לחרוג מהכללים, לא? ותגובת האלוהים, משה ואהרון הכצעקתה?

מה היה חטאם של הברמנים והאם הם חצו גבול שאסור היה להם לחצות?

אז פשפשתי בכתובים ובפירושים, ומסתבר שעל כהנים נאסר לשתות יין ושכר בעת עבודתם במקדש. השתייה תוצאתה בשכרות והיא משבשת את יכולת השיפוט וההנהגה. היכולת להבדיל בין קודש לחול, ובין טמא לטהור. על הכוהנים מוטלת משימה. הם שמלמדים את בני ישראל תורה וחוקים. מי שדעתו משובשת לא יוכל לבצע את מלאכת ההוראה כראוי וכנדרש. כדי להדגיש את החומרה, חייב מיתה בידי שמים, ועבודתו פסולה. (רמב"ם הל' ביאת המקדש, א, א-ב). וואו!

ובנוסף לשתייה הם הוסיפו משלהם לטקס, קטורת בקטנה. שד"ל טען לגבולות פרוצים ויוהרה: "שהיה חטאם מפני הגאווה". שתיית יין לשכרה גורמת לתדמית עצמית מנופחת וטשטוש הגבולות עם התפקיד שנועד לכהן הגדול בלבד.

יש חוק אחד למנהיגים וחוק אחר לעם וחוקי המנהיגים אמורים להיות מחמירים יותר.

לפני כמה ימים קראתי שראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן הודיעה כי היא וכל שרי הממשלה יקצצו 20% משכרם, ״זה עניין של מנהיגות״ אמרה. הלוואי וכל מנהיגי העולם היו לוקחים ממנה דוגמא.

אז עלה לנדב ואביהו היין לראש, וטשטש אצלם את הגבולות בין מה שראו כמסיבה אקסטטית למה שאמור היה להיות טקס מוקפד עם פרוטוקול ברור. מה שמותר לחוגגים אסור בתכלית האיסור לדיגי ולעוזרים, אחרת – הלכה המסיבה.

פייואו – איזה הקלה בשבילי שיכולתי לחגוג את היום השמיני שלי כמו שצריך ובעיקר ללא כוויות.

שבת שלום,

בשמחות בחגיגות וגם בגבולות.

דנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Back to top button