בית תחת כיפת השמיים: הצצה לבית אולטרה מודרני באתרתון

ארכיטקטורה ועיצוב פנים: מרי מידן, מידן אדריכלים Maydan Architects

מיקום הבית: אתרטון

גודל הבית: sq ft5,000

גודל המגרש: sq ft26,000

תקציב השיפוץ: כ-1.5 מיליון דולר

הדיירים: הזוג מיטל ודן וארבע בנותיהם שהיו אז בגילאי 7 עד 17.

מיטל ודן שהגיעו לעמק הסיליקון מצרפת, הם זוג חברותי ומלא חיים ומהווים ציר מרכזי של הקהילה הצרפתית בעמק הסיליקון. כשפנו אל המעצבת מרי שגיא-מידן לגבי שיפוץ ביתם, היו להם מספר דרישות מרכזיות. היה להם חשוב שהבית יהיה נוח ומרווח עבור משפחתם, שיהיה נעים לארח בו אירועים של עד 100 איש, ובנוסף, רצו ליהנות משקיפות מוחלטת בין הפנים לחוץ, שהטבע הקסום שמקיף את הבית והשמיים הכחולים של קליפורניה ישתקפו מכל פינה בבית.

הבית בסגנון אייכלר שרכשו באתרטון השתרע על קומה אחת והיו בו 3 חדרי שינה ו-2.5 אמבטיות. הוא לא ענה על צרכי המשפחה ולא תאם את סגנון העיצוב המודרני האהוב עליהם. מטרות השיפוץ היו להוסיף קומה שנייה שתכלול את סוויטת ההורים וכן שני חדרי שינה נוספים שיחלקו אמבטיה ובנוסף לשנות את התכנון בקומה הראשונה וליצור חלל מרכזי גדול שפונה כולו לגינה.

"השיפוץ למעשה כלל בנייה כמעט מחדש של הבית" מספרת מרי, "הצלחנו לשמור את היסודות ואת רצפת הבטון המוחלק וכן על כמה אמבטיות, אבל התקציב היה בבחינת הישג גדול עבור בית שלמעשה נבנה כמעט מן היסוד ועוד ברמת גימור כזאת גבוהה. בנינו סלון בגובה 16 פיט עם חלונות מרצפה עד תקרה, חדר קולנוע, חנייה לשתי מכוניות, 6 חדרי שינה ו-4.5 חדרי אמבטיה, כמו כן הוספנו בריכה שחיה ותכנון אדריכלות נוף חדש".

בביקורי הראשון בבית, שהיה במצב לא רע בכלל, חשבתי שהפרוייקט לא יתאים לנו, נזכרת מרי, אמרתי למיטל שאנחנו מתכננים שיפוץ רק אם אנחנו יכולים ליצור ביחד בית מרהיב, הן מבחינת עיצוב הפנים והן מבחינת הארכיטקטורה. המשרד שלנו לא מתעסק בשיפוץ של אמבטיה, הוספת 1,000 סקוור פיט, או הזזה של כמה קירות. מיטל השיבה שזה בדיוק החלום שלהם, שיפוץ מאסיבי שבסיומו הבית יהיה מושלם. חלקנו את אותה אסתטיקה עיצובית, אבל הדבר שבאמת משך אותי לפרוייקט היתה האישיות המיוחדת של מיטל ודן, הם אנשים נהדרים, שופעי חום ושמחת חיים, ובעלי סטייל טבעי. צרפתים כנראה נולדים עם זה".

חלל הכניסה

בחלל הכניסה המקורי היה ריבוע גדול שקוע ברצפת הבטון שנועד לשתילת צמחייה ולא היה בשימוש. מיטל ודן החליטו להשתמש באלמנט הזה כדרך נוספת להכניס את החוץ פנימה, ולשתול בתוכו עץ דקל. המדרגות המרחפות תוכננו סביב הדקל, ובמקביל הוחלט להוסיף סקיילייט עצום מימדים (18X9 פיט) מעל חלל המדרגות שיכניס אור ושמש למרכז הבית.

נתנו לבית את השם 'בית תחת כיפת השמיים' כיוון שהחלום של דן ומיטל היה לראות את השמיים מכל פינה בבית. לשם כך הוספנו סקיילייטים בפינות רבות, כולל המטבח וחדרי השינה.

המטבח

במקור רצו מיטל ודן להשאיר את המטבח כמות שהוא. המקרר והתנור היו כמעט חדשים ומאחר שכבר גרו בבית כמה חודשים והיו רגילים למטבח שלהם, לא ראו צורך בשינוי. התקדמנו עם התכנון לשלבים די סופיים עד שהבינו שההמלצה הראשונית שלי היתה נכונה. שברנו את הקיר שהפריד בין המטבח לחדר האורחים ויצרנו חלל גדול אחד שכולו פונה לגינה המרהיבה עם אי רחב ידיים. בדיעבד זו היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלנו במהלך התכנון – החלטה ששינתה לחלוטין את האופן בו מתנהלת המשפחה בבית, חיה ומארחת.

יחידת ההורים

מיטל ודן רצו שהשירותים יהיו בחדר נפרד בתוך חדר האמבטיה ויכללו גם כיור קטן, כפי שנהוג בצרפת. בסוף, למרות שהקצנו לכך מספיק שטח, החליטו להסתפק בשירותים ״אמריקאיים״ וויתרו על הכיור הנוסף. שני אלמנטים מעניינים בחדר האמבטיה היו במה מעץ עליה הונחה אמבטיה (כדי להימנע מטרדות של בלאי, השתמשנו באריחי קרמיקה מאורכים דמויי עץ). רעיון נוסף היה תכנון של מלבן ארוך על הרצפה מתחת לכיורים, עם טחב  (moss) צמח ירוק שמתאים לאקלים לח.

באילו מגבלות או אתגרים נתקלתם במהלך השיפוץ?

היו אתגרים רבים בנסיון לשמר כל שניתן מן הבית המקורי. הקבלן שיתף פעולה ועשה מאמצים אדירים לשמר אפילו את החימום התת רצפתי מתחת לרצפת הבטון המוחלק, משימה שכל היועצים הגדירו כבלתי אפשרית. אתגר נוסף היה להפוך את הריבוע בכניסה לבית לשימושי עבור צמחייה וליצור ניקוז מתחת לרצפה הגמורה. צריך היה למצוא דרך לנתב את המים הרחק מהבניין מבלי לשבור את הרצפה. ללא ספק היה יותר קל לתכנן בית מן היסוד על המגרש הזה אבל בהחלט יש סיפוק כשמצליחים לנצל חלקים בעלי ערך בבית המקורי.

איזה טיפ את יכולה לתת למי שמתכנן לשפץ את ביתו?

אני קוראת לטיפ שלי אפקט ה-25%. כשמתחילים פרוייקט, חייבים לקחת בחשבון שהוא בהכרח יעלה יותר מכפי שחשבתם ויארך יותר זמן מכפי שתיכננתם. אני אופטימית ניצחית ותמיד בטוחה שהפעם הבנייה תהיה מהירה, הכל יתנהל בצורה מושלמת, וגם התקציב יהיה בשליטה, אבל בבנייה לצערי האופטימיות בדרך כלל לא הופכת לנבואה שמגשימה את עצמה. בעשרות הפרוייקטים אליהם הייתי קשורה, נוכחתי שוב ושוב שגם השקולים שבלקוחות מתפתים להרחיב את היקף הפרוייקט או לחרוג מהתקציב. כשכבר מתחילים רוצים שהכל יהיה מושלם. ומשום מה חוק טבע הוא שדבר מה שלא בשליטתנו יגרום לפרוייקט להתארך, בין אם בגלל הרחבת היקפו, תנאי מזג האוויר או סיבות רבות אחרות שיצוצו. עצתי היא לקחת את זה בחשבון. להיות מוכנים מראש לחריגה מסויימת בתקציב ולכך שמועד הסיום יידחה, ולהיערך בהתאם. זו ערובה לחיים הרבה יותר שלווים בזמן הבנייה ולפרוייקט מהנה ומוצלח יותר. אם תיקחו בחשבון שיעלה לכם 25% יותר מכפי שרציתם ויימשך 25% יותר זמן מכפי שחזיתם, תוכלו אולי להיות מופתעים לטובה.

איך הגעת לעולם האדריכלות?

את הקריירה שלי בכלל התחלתי בעיתונות. בגיל 23 הגעתי לניו יורק כשליחת עיתון גלובס, התמחיתי בכתבות מגזיניות וראיינתי כמה מהדמויות הבולטות ביותר בימינו כמו מיכאיל גורבצ׳וב, ברברה וולטרס, לארי קינג, ג׳רי סיינפלד ודונאלד טראמפ. בשנת 98 נשלחתי לראיין את ד״ר דן מידן, שהיה אז הישראלי בעמדה הבכירה ביותר בעמק הסיליקון. דן שידך אותי לבנו וכבר באותה שנה התחתנו ועברתי לעמק הסיליקון.

עמק הסיליקון היה בשבילי הלם. גדלתי בתל אביב וגרתי בניו יורק ופתאום הגעתי לפאלו האלטו היפה והמשעממת. לשמחתי, העבודה שלי עברה יחד איתי ועכשיו במקום לראיין שועי עולם ראיינתי יזמי היי טק. כשהתחלנו לחשוב על הבית הראשון שלנו התאהבתי בארכיטקטורה וברעיון של להטביע את החותם שלי ולא רק לכתוב על אנשים שעשו דברים מדהימים.

ההסבה שלי לארכיטקטורה היתה בלתי צפויה. בעלי ואני החלטנו לבנות בית, ואני אהבתי רק סגנון אולטרה מודרני. לא היתה באיזור אדריכלות מודרנית וחיפושיי הובילו אותי  לאדריכל מפורסם בלוס אנג׳לס. הבעייה היתה שהוא כבר היה מבוגר מאוד ואיטי מאוד ומפאת המרחק הכל נפל עלי: ללכת לעירייה לברר מה מותר ומה אסור לעשות, לתאם עם יועצים וכדומה ובינתיים בצד שלו כלום לא זז. ראיתי מול העיניים את הבית שהייתי רוצה והתחלתי לשרטט ולשלוח לו בפקס. ישבתי שעות בעיריית פאלו אלטו ולמדתי תוכניות של אדריכלים אחרים כדי להבין איך לתרגם את מה שאני רואה בדמיוני לשפה שבה משרטטים ומגישים תוכניות. כך התחיל הרומן שלי עם ארכיטקטורה.

ואיך נראה הנוף הארכיטקטוני בעמק באותה תקופה?

עמק הסיליקון אז כמו היום היה מעוז החדשנות. המקום ממנו יצאו בשורות פורצות דרך לכל העולם, מלבד בתחום של ארכיטקטורה. המקומיים אהבו טירות צרפתיות ואחוזות ספרדיות. קשתות היו ממש סמל סטטוס. הקונסנזוס היה שסגנון מודרני מתאים לבניין משרדים אבל לא לבית פרטי ואף אחד לא מעוניין לגור בבית זכוכית. ״אם אנשים היו אוהבים מודרני״, אמרו לי, ״כל היזמים היו בונים בתים מודרנים״. זה היה בלתי נתפש בעיני. לא הייתי יזמית אבל הייתי משוכנעת ביופי של ארכיטקטורה נקייה ומדוייקת, חפה מקישוטיות יתר, ובכך שזה סגנון שמאוד מתאים לאיזור ולקונטקסט שלנו. רציתי להתרחק מהתבנית של גגות רעפים, קשתות וחלונות אקראיים. רציתי חלונות מרצפה עד תקרה ופתחי ענק שיכניסו את החוץ פנימה, ימלאו את החלל באור טבעי, בשמש ונוף ירוק ופורח. האקלים המושלם של עמק הסיליקון הזמין בעיני טשטוש בין פנים לחוץ. הייתי משוכנעת בכל ליבי שאם ייבנה בית יפה בסגנון מודרני אנשים יאהבו בזה. באותה עת אפילו לא חשבתי שזה מהלך אמיץ ללכת נגד הזרם. פשוט התאהבתי בארכיטקטורה הזו. לא הרגשתי שאני צריכה שמישהו יתן לי גושפנקא שזה סגנון ראוי. בדיעבד אני רואה כמה חצוף היה לצפות שאנשים יעשו תפנית של 180 מעלות וימצאו יופי במה שהיו רגילים לחשוב עליו כקר ומשרדי.

דרור, בעלי, נתן לי גב. הוא שנא את התהליך ומבחינתו כל עוד הוא יכול היה להתעסק במחשבים ולא לגעת בשום דבר שקשור לבנייה, יכולתי לעשות מה שאני רוצה. המתווכת שלנו הזהירה אותנו: ״אין שוק לסגנון מודרני. כשתירצו למכור תצטרכו למכור בהנחה של 10-20 אחוזים. מאחר שלא התכוונו למכור, התעלמנו מהאזהרה. אנקדוטה מעניינת היא שכאשר מכרנו בסוף לפני שלוש שנים, למיליארדר היי טק, הבית נמכר בפרמייה גדולה.

במהלך הבנייה התפרסמה על הבית כתבה ב-Palo Alto Weekly  ואנשים עצרו באתר הבנייה וביקשו ממני לתכנן להם את הבית. החלטתי שזה תחום שמעניין אותי כקריירה, על כל הכרוך בכך- הרבה שנות הסמכה. אבא שלי, יהושע שגיא, שהיה כתב ועורך בכיר בעיתון הארץ, שדר רדיו ואיש תקשורת בכל נשמתו אמר לי: ״את לא יכולה לעזוב את העיתונות. עיתונות זה ייעוד, זה לא מקצוע״.  בשלב הזה כבר היו לנו שני ילדים והיה ברור לי שלא אוכל להיות גם אמא, גם עיתונאית וגם ארכיטקטית ויצאתי לחופשה מהעיתון. לזכות הוריי ייאמר שברגע שהחלטתי הם נתנו לי תמיכה בלתי מסוייגת.

היה לי מזל שהייתי חלוצה של סגנון שהפך למאוד פופולארי והובלנו את הדרך. אני זוכרת שכאשר הבית השני שתכננתי עמד למכירה הגיעו ל״Open House״ הראשון כ-1,000 איש. זה יצא מכלל שליטה. הנעליים שמבקרים מורידים בכניסה לבית כבר הגיעו עד לכביש. המתווכת אמרה שהיא תפסיק לעשות  open houses ותראה אותו רק בתיאום מראש. זו הייתה בעיני הוכחה נוספת לכך שהצמא למשהו אחר, חדש ורענן, הוא גדול. אני חייבת לציין שישראלים דווקא תמיד נטו יותר למודרני מאשר אמריקאיים. אולי מאחר שהאדריכלות בארץ טובה והם רגילים לזה.

מהי העצה שלך לאדריכל המתחיל?

העיצה שאני יכולה לחלוק היא שאי אפשר חצי לשבור מוסכמות. בתחילת הקריירה שלי פנו אלי אנשים רבים שרצו שאתכנן להם בית מודרני בפנים אבל שמרני בחוץ, ״כדי להתאים לשכונה״. למרות שהייתי להוטה לקבל עבודות, לא לקחתי את הפרוייקטים האלו. האמנתי שזו טעות לבנות בית שלא החליט מה הוא רוצה להיות. המודרניסטים ירגישו שהוא לא מספיק מודרני והשמרנים יחשבו שהוא מידי מודרני ואף אחד לא ימצא בו יופי. העיצה שלי למי שרוצה לפרוץ מוסכמות היא להאמין בחזון שלו וללכת איתו עד הסוף.

*מדור העיצוב של אתר בעניינים נועד לתת במה למעצבים ואדריכלים מן הקהילה ואינו משמש כהמלצה על מעצב זה או אחר. אם אתם מעצבים או אדריכלים הפועלים כאן באיזור ורוצים להשתתף במדור, כתבו לנו- sackerman@paloaltojcc.org