פרשת בהעלותך: ככל שנחלוק יותר מהאור שיש לנו, כך נגדיל את האור בשביל כולם

מאת: אמתי פריימן

זה אולי אחד השבועות המטורפים שחוויתי מאז המעבר לארה"ב. אנחנו פה כמעט שבע שנים – ואין לי ספק שהרצח של ג'ורג' פלויד, גל ההפגנות וביטויי הסולידריות שחווינו (בצל מגפת הקורונה) ישאירו את חותמם. אני אודה ואתוודה שבהתחלה, הייתי מאוד סקפטי לגבי גל ההפגנות ששטף את ארה"ב. לא בגלל שהמוות של פלויד עבר לידי, אלא בגלל שהפוקוס, באופן טיפוסי, ניתן למתפרעים ולבוזזים. התמונות היו מזעזעות. ולא היה מדובר במשהו נקודתי ומרוחק שקורה במיניאפוליס, אלא ממש פה. באוקלנד, בברקלי ואפילו בצד שלנו של הפנינסולה ב-101 בדרך לסן חוזה.

אבל מהר מאוד חלה תפנית, עם היפוך מגמות ברור. ככל שהיקף ההפגנות גדל, כך גם ירדה האלימות. לנגד עיננו מתפתחת אחת מתצוגות הסולידריות, חמלה והדדיות הגדולות בעשור האחרון (לפחות). כבר ראינו הפגנות של הקהילה השחורה כנגד אלימות משטרתית וגזענות מערכתית, אבל משהו במקרה הזה שונה. אני לא יודע אם זה בגלל שכולנו כבר תקופה מצויים בהסגר בגלל הקורונה וכולנו הרגשנו צורך לקום ולעשות משהו, או שמא שהמגיפה הזו, שלא פסחה על אף אחד, יצרה תחושת חיבור אוניברסלית, חוצה הבדלים וקטגוריות שאנחנו רגילים להשתייך אליהם. מה שזה לא יהיה, זה מהר מאוד הוציא מאיתנו ביטויי סולידריות מרחיקי לכת. שוטרים ומפגינים שהולכים יד ביד,  נאסקאר שאסרה על הנפת דגלי קונפדרציה במרוצים ואפילו השתתפות של בכירים מהמפלגה הרפובליקנית בצעדות, בניהם מיט רומני בכיר במפלגה, שנוא נפשו של המחנה הפרוגרסיבי. ונראה שזו רק ההתחלה. 

אבל מעבר למפגני הסולידריות, אנו עדים לסימנים של שינוי אמיתי (ואני מקווה שקבוע) במרקם החברתי ותפיסת העולם של רבים. הצעדים של תקצוב מחדש של המשטרה והפניית תקציבים לארגונים ומחלקות עירוניות אשר מתמחות בתעסוקה, בריאות הנפש וחינוך, מייצגות בעיניי הבנה שככל שייטב ליותר אנשים, כך המצב ישתפר עבור כולנו. ההבנה שכשהגאות נכנסת ומפלס הים עולה, כל הספינות עולות יחד, היא הבנה שיש להשקיע בצורה רוחבית ככל שניתן בכדי לצמצם פערים וליצור מציאות טובה יותר בשביל כולנו. 

בפרשה שלנו יש רעיון יפה שמבטא את זה. אנו עוסקים השבוע בפרשת בהעלותך. פרשה שעוסקת במגוון נושאים- הדלקת המנורה, פרשת מי מרה, חטא מרים ומינוי של שוטרים ושופטים (סגנים למשה), הם רק חלק מהרשימה. 

בסיפור המתאר את מעמד מינוי השוטרים והשופטים יש פסוק יפהפה שמתאר את התהליך שבו אלוקים מאציל מהרוח שהוא נתן למשה אל שאר שדרת המנהיגות שעובדת איתו. 

וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ. 

רש"י, בתגובה לקו המחשבה שעלול היה לגרום לנו לחשוב שהתהליך הזה גרע מכחו ונבואתו של משה, מסביר לנו שבמקום הזה, משה היה דומה לנר. כשמעבירים אש מנר לנר, גובה הלהבה המקורית איננו נפגם. ההיפך הוא הנכון, האור רק הולך וגדל בצורה אקספוננציאלית. רש"י נוגע כאן בנקודה כל כך נכונה- הן כשמסתכלים על מנהיגות וגם כשמסתכלים על החברה שלנו באופן כללי. 

ככל שנשכיל לשפר את המצב של יותר אנשים, ככל שנדע לחלוק את מה שיש לנו עם אלו שאין להם, כך נוכל לשפר את המצב לכולנו. ככל שנשכיל לפרק מכשלות וגדרות בין אנשים, כך נוכל לשפר ולתקן את החברה כולה. כשהעולם ילמד להתנער מרחשים גזעניים ואנשים יקבלו הזדמנות שווה לחיים מלאים של תרומה ועשייה, כך ייטב לכולנו. ככל שנחלוק יותר מהאור שיש לנו, כך נגדיל את האור בשביל כולם.