חוזרים לארץ! נפרדים ממשפחות יקרות ששבות לישראל

מאת: שלומית סאם-אקרמן

הקיץ הגיע ועוד גל של פרידות מלווה אותו. לא ברור אם זו הקורונה או גל געגועים ששטף את קהילתינו אבל נראה שהקיץ נאלץ להיפרד מהרבה משפחות יקרות מהקהילה. אז דיברנו עם ארבע מהן – משפחת לנד, משפחת לכיש, משפחת צ'צ'יק-שריר ומשפחת נח, שמספרות על הסיבות לחזרה, על הדברים שאהבו ולא אהבו בארה"ב, על הדברים שיקחו איתם מכאן ועל המקום שבחרו לגור בו בארץ.

משפחת לכיש

מי אנחנו? זיו (44), נטע (43), אור (11), קורן (8), תמיר (6).

כמה שנים אתם גרים בארה״ב? אנחנו חיים באיזור המפרץ כ-5 שנים. בשנה הראשונה גרנו בבלמונט, ובארבע השנים האחרונות גרים בפוסטר סיטי.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? זיו עובד כסניור פרודקט מנג'ר בחברת Imperva, ושם גם ימשיך לעבוד בישראל. נטע עובדת כמורה לעברית ודרמה בעברית בבית הספר וורניק שבפוסטר סיטי, וכמנחת קבוצת תיאטרון הפלייבק "הינשופים". בישראל נטע חוזרת לקבוצת תיאטרון הפלייבק "קרטושקס" אותה עזבה לפני חמש שנים, והשאר עוד לא ידוע…

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? למרות ששנינו מגבעתיים במקור ושם גם גרנו לפני המעבר לארה"ב, החלטנו לגור אחרי החזרה לארץ בשכונת "פסגת אונו" שבקרית אונו. בחרנו את היעד הזה כיון שהשכונה בנויה באופן קהילתי, רחוב בצורת U סביב פארק גדול, עם בית ספר טוב וקאנטרי קלאב עשיר בפעילויות בתוך השכונה. אנחנו מקווים ומצפים להתערות בחיי החברה והתרבות של השכונה.

מה למדתם או מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? למדנו הרבה בשהייתנו כאן. הדבר העיקרי הוא שהעולם הוא גדול, רב תרבויות ורבדים. למדנו שאפשר תמיד להתחיל מחדש ולהמציא הכל מהתחלה, ושכל מה שעשית בעבר הופך לחלק ממי שאתה בלי קשר להיכן תהיה ומה תעשה. למדנו שהחיים דינאמיים, ולמדנו איך להיות דינאמיים בעצמינו יחד עם הנוף והתרבות המשתנים.

למדנו להתגעגע למשפחה ולדבר בסקייפ וזום. למדנו לטייל ולנסוע על פני שעות ומרחבים. למדנו מה זה להיות מהגרים, מה זה להבין את המילים, אבל לא להבין מה עומד מאחורי המילים ולאט לאט למדנו לדבר ולחשוב בתרבות אחרת. למדנו לקנות אונליין ולחיות עם גראז' וחצר. למדנו לשתות מים מהברז, לאכול סושי טוב, למדנו על כל סוגי הפרפוצ'ינו ושאין דבר כזה יותר מידי סוכר. למדנו לא לדעת. למדנו ללמוד. למדנו להרגיש חופשיים ולהינות מהחיים. למדנו על חברים טובים שלא רוצים לעזוב. למדנו אחד על השני, על עצמינו, על החלטות. למדנו על playdate ו- sleepover, ועל טרמוס לארוחת צהריים.

הכל אנחנו לוקחים איתנו, גם מה שנשאר מאחור. ואם נהיה מנומסים יותר? ימים יגידו…

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? ה-Structure כאן הוא מעורר השתאות ומושרש בכל תחומי החיים. לפעמים זה הדבר שהכי אהבנו והערכנו, ולפעמים חוסר הגמישות, חוסר החשיבה העצמאית וחוסר הראייה האישית היו הדבר שהכי לא אהבנו. אהבנו את הטבע ואת המרחב, אהבנו את החברים שרכשנו ואת הקהילה הישראלית החמה.

מדוע אתם חוזרים לארץ? מראש תכננו רילוקיישן לכמה שנים, כך שהחזרה תמיד הייתה אופציה שמחכה לקרות. היו כמה שיקולים לחזור בתזמון הזה והגיל היה אחד השיקולים העיקריים. הבנים שלנו עדיין צעירים מספיק כדי לחוות את השינוי העצום בחזרה לישראל יחסית בקלות, הבת שלנו תיכנס לכיתה ו', כך שתהיה לה שנה של הסתגלות לפני הקפיצה הגדולה לחטיבת הביניים, ההורים שלנו ממש לא נהיים צעירים יותר ואנחנו בעצמינו, אם אנחנו רוצים שוב להתחיל מחדש בישראל אז עדיף לחזור לישראל כשאנחנו עדיין רלוונטיים ופעילים בשוק העבודה.

משפחת נח

מי אנחנו? משה (45) ליאת (43) איתי (15.5) אופיר (10.5) שחר (8.5)

כמה שנים בארה"ב? הגענו לעמק לפני כ-6 שנים ובחרנו להתמקם בסאניוויל בלב ״הקיבוץ״ ואנו שמחים על כך. יש לנו פה קהילה מדהימה, הכרנו חברים שהפכו למשפחה, חלקם עדיין כאן וחלקם כבר חזרו לישראל,החוויות המשותפות, ערבי שישי, החגים והדאגה הדדית הפכו את הקשר לעמוק, אמיתי ומשפחתי ואנחנו יודעים שזכינו בחברים לחיים.

העיסוקים שלנו- ההגעה לפה היתה בעקבות רכישת הסטארט אפ Wilocity שמשה עבד בו. החברה נרכשה ע״י Qualcomm ומשה הגיע לנהל את קבוצת הפיתוח.

לאחר 4 שנים בחברה עזב משה את Qualcomm והצטרף לסטארט אפ שנקרא Skylo, שם הוא משמש כ-VP Engineering בשנתיים האחרונות.

עם החזרה לישראל יפתח משה את מרכז הפיתוח של Skylo כחלק מאסטרטגיה לחזק את הזיקה לישראל וגיוס טאלנטים בישראל.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? אנו חוזרים לגור ביקנעם עלית, העיר שהתגוררנו בה לפני המעבר לפה. החזרה למוכר והידוע היא חלק ממכלול השיקולים שלקחנו בחשבון על מנת לרכך את הנחיתה וההתאקלמות ולא לעשות שינוי כפול של חזרה למקום חדש לחלוטין.

אנחנו מודעים למצב שלא הכל נשאר אותו הדבר, לא המקום ולא אנחנו :), אך יש לנו שם משפחה וחברים שמתרגשים כמונו מהחזרה ומקיפים אותנו ודואגים לנו כבר מעכשיו.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, חווינו המון חוויות, טיילנו, למדנו, נחשפנו, הכרנו, נקשרנו ונהננו מכל רגע. במיוחד למדנו להעריך את הזמן הפנוי, את זמן המשפחה והחברים וההזדמנויות הרבות לטיולים. הילדים נחשפו לתרבויות שונות, יצרו חברויות מגוונות וזכו בשפת אם נוספת. אנו ניקח איתנו את הזכרונות, החוויות, החברויות, ומהו איזון נכון בין פנאי לעבודה.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה"ב? המקום פה מלא באנשים נפלאים ואכן זכינו בחברויות שימשיכו איתנו הלאה. אהבנו פה את הזמינות של כל דבר (Amazon, Costco) וכמובן את רמת את רמת השירות. מה שיותר הקשה עלינו זו תחושת חוסר השייכות והידיעה שהמקום הוא לא ״שלנו״, המרחק מהמשפחה המורחבת והתחלופה הגבוהה של החברים יצרה תחושת חוסר יציבות והשפיעה על הרגשת השייכות למקום. בנוסף, חוסר היכולת לצאת מהקופסא בכול הקשור לבקשה מיוחדת שהיא מחוץ לנוהל היא גם משהו שפחות התחברנו אליו כאן.

מדוע אתם חוזרים לארץ? עם ההגעה לכאן תמיד היה ברור לנו ולילדים שהשהייה פה היא זמנית, שאנחנו באים לחוויה של כמה שנים ובסופה חוזרים הביתה לישראל. ואכן, הרגע הנכון מבחינתנו הגיע, איתי בננו הבכור יעלה לכיתה י׳ וחשוב לנו שהוא ילמד בתיכון בישראל ומשם ימשיך לשרת בצבא.

תודה על הזכות שניתנה לנו להיות חלק מקהילה כה נפלאה, מיוחדת ומגובשת, עם ערבות הדדית ודאגה תמידית לאחר. פרק מיוחד בחיינו הסתיים ופנינו לפרק חדש בחיי המשפחה.

משפחת לנד

מי אנחנו? יואב, עינת, ליה (18), רומי (14) ועילאי (9)

כמה שנים גרתם בארה״ב? בסך הכל 15 שנה, מתוכן 8 שנים ברדמונד וושינגטון (ליד סיאטל) ו-7 שנים בעמק הסילקון, קליפורניה.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? עברנו לארה"ב בעקבות עבודתו של יואב במייקרוסופט, שם עבד כ-17 שנים. בארץ, התחיל לעבוד ב-AWS (הקלאוד של אמזון). עינת עבדה במשך 3 שנים ב-Wondermall וכ-3.5 שנים כמנהלת משאבי אנוש ב-JFrog בסניף בסאניוול. בארץ, אחרי ההתאקלמות של כולם תתחיל לחפש עבודה.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? נחתנו בישראל לפני כשלושה שבועות ושכרנו דירה במגדל מעל TLV לתקופה הראשונה מתוך כוונה ליהנות מתל אביב עד שנתמקם. לאחר מכן נעבור לרמת השרון.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? למדנו להיות משפחה שהיא יחידה אחת, בה דואגים אחד לשני כי אין את המשפחה המורחבת שעוזרת. למדנו שכדי שהילדים ידברו עברית טובה זה תלוי רק בנו, ממש הכרחנו את הילדים לדבר בבית רק עברית, ובזכות זה יש להם היום עברית מצויינת.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? אהבנו שהכל היה קל ורגוע, שמבחינה כלכלית יש אפשרויות לחיות חיים שלווים, לטייל וליהנות. האנשים בעמק הסילקון זה משהו מיוחד שאין כמותו. בזכות כל הפעילויות והאירועים יצא לנו להכיר המון אנשים ובזכות העשייה של כולם יש רצון לתת ולתרום לקהילה. יואב התנדב וניהל את כוכב נולד ועינת הקימה את ארגון מעגלים ICC שעוזר בדסקרטיות לאנשים בקהילה וכרגע מנוהל על ידי צוות נפלא.

מה שלא אהבנו זה שלקבוע פליידייט לילד זו משימה בלתי אפשרית, פעם כתבה לי אמא אמריקאית טקסט מתפתל שבעצם אמר שקשה לה עם הספונטניות שלי;) בגלל זה הקמנו ״חבורה״ של בנים ישראלים באיזור והיינו נפגשים אחת לשבועיים.

מהי סיבת החזרה? ליה שלנו בחרה ללכת למכינה קדם צבאית ולמרות שלא חשבנו על חזרה קודם, פתאום הבנו שזו הזדמנות לעשות שינוי. במשך כל השהות שלנו בארה"ב היא הלכה לצופים ורכשה שם חוויות וחברים לחיים ולצופים יש חלק גדול באהבה שלה לארץ ובבחירה שלה ללכת למכינה. גם העובדה שרומי סיימה חטיבה ותתחיל תיכון התאימה מבחינת תזמון החזרה וכמובן המשפחה בארץ שמתבגרת וקשה שאנחנו לא לידם.

מן הרגע הראשון שהחלטנו לחזור, הכל התגלגל מהר. מזל שהתחושה הזו, שהגיע הזמן לחזור הביתה, היתה לשנינו ביחד באותו הזמן. לבנות מאוד קשה עם העזיבה, אבל אנחנו מקווים שהחברים החדשים יקלו קצת על הגעגועים לחיים שהשאירו מאחור.

משפחת צ'צ'יק-שריר

מי אנחנו? אמנון, מאיה, רונה (14.5), איתי (13), טליה (10) ולונה הכלבה בת שנה וחצי.

כמה שנים אתם גרים בארה״ב? אנחנו 8 שנים כאן. הגענו לברלינגיים ואחרי שנתיים עברנו לפוסטר סיטי.

במה עסקתם כאן ואיפה תעבדו בישראל? הגענו לפוסט דוקטרט של אמנון ב-UCSF ומאיה יועצת ארגונית עצמאית.

אמנון יעבוד במחקר בהדסה עין-כרם ומאיה תמשיך לעסוק בחלק מתהליכי הייעוץ ובטווח הארוך יותר מחכה להפתעות שבדרך.

היכן תגורו בישראל ולמה זה היעד הנבחר? לפני המעבר לארה"ב גרנו ברמת חן (רמת גן), שכונה קהילתית נעימה שאמנון גם גדל בה ואליה אנחנו גם רוצים לחזור. אולם, עדיין ישנה התלבטות לאור הנסיעה של אמנון לירושלים מידי יום.

מה אתם לוקחים אתכם מהשהות כאן? לוקחים אתנו קהילה תומכת ומוערבת (גם אמריקאית), נהננו מוורניק, בית ספר מיוחד עם חינוך אחר ממה שהכרנו וחווינו יהדות כתרבות שעצבה את הזהות שלנו.

מה אהבתם ומה לא אהבתם בארה״ב? נהננו מאוד מסופי השבוע הארוכים, ממזג האויר, מהאפשרויות האין סופיות לטיולים, מקשרים מיוחדים עם אנשים שונים, ממעורבות קהילתית ומהזדמנות להתפתחות מקצועית. ומה לא אהבנו? שאלה קשה. המרחק מהמשפחה, חגים בלי משפחה ותחושת הבדידות שמדי פעם הפציעה.

מהי סיבת החזרה? הגיע הזמן! ההורים לא נעשים צעירים יותר, לא רואים את עצמנו כאן לעד, הילדים עוד יכולים להנות מילדות ישראלית, ולמרות המורכבות, על הטוב ועל הרע, אין כמו בארץ!