פרשת עקב: מה לעבודת אלילים ולנגיף הקורונה?

מאת: אילן ויטמברג

פרשת השבוע פרשת עקב מתחילה במילים "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.

הפסוקים ממשיכים על מה יקרה אם בני ישראל יהיו בסדר (יהיה להם טוב) ומה יקרה אם לא (יהיה להם רע).

אני קורא את הפרשה ובהתחלה אני אשכרה מתחרפן: עוד פעם הקטע של שכר ועונש? מה, אלוהים לא יכול לתת מתנה מבלי לבקש משהו בתמורה? בני ישראל עוד מעט נכנסים לארץ ישראל, הם עייפים, מודאגים, הולכים אל הלא נודע, אז למה אלוהים מאיים עליהם? למה הוא לא בא אליהם בטוב, למה באיומים?

בזמן האחרון, בעיקר סביב נושא הקורונה אנו שומעים לעיתים תכופות את המושג "We're all in this together" יש מסר באוויר – אנחנו נהיה בזה יחד, ויש משהו מיוחד בוירוס הזה שבאמת אינו מבחין בין גזע, דת, השכלה, מעמדות.  

אני חושב על המושג הזה כשאני קורא את פרשת עקב. בפרשה, משה מכין את בני ישראל לכניסה לארץ ישראל.  הוא מנסה להכניס התלהבות ורוח קרב בבני ישראל לפני הכניסה לטריטוריה חדשה, למקום לא מוכר ומפחיד. ומי הם האנשים שהוא מדבר אליהם? אנשים עייפים, נודדי מדבר, שבעי תלאות. אני בטוח שהם אומרים לעצמם: "נו, די כבר!" משה מבטיח להם שאם הם יעשו מה שאלוהים מבקש הם יצליחו בזה ובזה. ואם לא, אז יהיה להם רע.

אחת הדרישות של אלוהים מהם היא להיות מוכנים לחסל את עבודת האלילים בארץ כנען.

אני לא מצליח להבין למה נועדה הדרישה של אלוהים לבני ישראל לחסל את עבודת האלילים, אי אפשר לחיות ביחד בדו קיום? אולי באותה התקופה זה לא היה אפשרי. עבודת האלילים אכן הייתה האויב, וכמה טוב שזה השתנה, שהיום אנחנו יכולים לחיות, בני הדתות השונות, זה לצד זו. ויותר מזה, בימים אלו נגיף הקורונה הוא ההוכחה הטובה ביותר (למי שהיה צריך הוכחה) שאנחנו יכולים אולי להאמין שיש אלוהים שונים אבל בתכלס כולנו קשורים אחד לשני. בשביל חילוני כמוני זו משמעות האמונה באל אחד.

כאשר אני קורא שוב את הפרשה, והפעם בהקשר של נגיף הקורונה, אני חושב על משה כמין דוקטור פאוצ'י. כבר כמה חודשים שפעם בכמה ימים הוא מוציא הודעה עם אזהרות חדשות, הנחיות חדשות. ואל מי הוא ומדבר? אלינו. והאמת שאנחנו גם עייפים כבר, כל העסק היה אמור לקחת מקסימום חודש וכמה זמן אפשר להישאר עם הילדים בבית? ומה יהיה עם בתי ספר בשנה הבאה? ולמה השמש לא מחסלת את הנגיף וזהו? גם אנחנו, כמו בני ישראל, נכנסים לטריטוריה חדשה, לא מוכרת ומפחידה. 

ואני חושב האם גם בהקשר של הקורונה אפשר לדבר במושגים של שכר ועונש? עכשיו זה ברור- השכר, היציאה מהמגיפה הזו, לא יבוא בלי עבודה קשה מצידנו. אנחנו צריכים להתייחס אל הוירוס הזה כאויב משותף של כולנו. השמש לא תחסל את הנגיף והסוף לא יגיע פתאום בלי סיבה (כמו שטוענים כמה נביאי שקר שלצערי עומדים בעמדות מפתח ושילטון). אם אנחנו רוצים את השכר, קרי: לחסל את הנגיף, אנחנו צריכים להשקיע עבודה. אנחנו צריכים להיות מוכנים למלחמה הזו, זה אמנם לא הולך להיות קל, אבל אם נילחם, כך מלמדת אותנו הפרשה, אז נוכל לנגיף. בפרשה, אלוהים אומר לעם- אתם תתנהגו בסדר, אני אעזור לכם, אך נראה שלגבי הקורונה, אין לנו אלוהים כזה, אנחנו צריכים לומר את זה לעצמנו.

ומה הקטע של המלחמה בעובדי אלילים? האם אי אפשר לחיות דת מונותאיסטית צד לצד עובדי אלילים? ושוב אני שומע את קולו של פאוצ'י: לא. אנחנו חייבים להבין שכולנו בתוך זה ביחד. האנשים שמסרבים לשים מסכה, השכן שלא שומר מרחק, המנהיגים שמפיצים אינפורמציה שקרית, כל אלה מסכנים את כולנו. כיום אנו גם מבינים שעוני, הבדלי גדולים בשכר, אי היכולת של אנשים לגור במגורים נורמלים (שלא לדבר על הצפיפות בבתי הכלא ובמחוסרי הבית) כל אלו הם גורמים שתורמים להתפשטות המגיפה. כל עוד היא כאן אז היא כאן עם כולנו.

נכון, אחרי כמעט 5 חודשים, אנחנו עייפים כבר בלהילחם בקורונה, כמה כבר אפשר? אבל אז אני נזכר בבני ישראל, הם נדדו ארבעים שנה ויכלו, אז מה זה כבר כמה חודשים?

שבת שלום