פרשת ראה: שנת הלימודים החדשה- ברכה או קללה?

מאת: שולי זילברפרב-סלע

פרשת השבוע, פרשת "ראה", מגיעה עבורי בתזמון מדויק ובהתאמה למצב. הפרשה נפתחת כך: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". בני ישראל נמצאים רגע לפני סיום המסע במדבר והכניסה לארץ ישראל. אל הארץ המובטחת שהחיים בה הם מציאות בלתי מוכרת מלאה באי וודאות עבורם. הפרשה פותחת בדרישה של אלוהים מהעם לקבל החלטה לקראת כניסה למסגרת, לעולם שיש בו ברכה וגם קללה. הפרשה ממשיכה בהסברים – ברכה אם הלכתם בדרך אלוהים ומצוותיו. קללה אם תסורו מדרך אלוהים ותלכו אחרי אלוהים אחרים. 

כמו בני ישראל, למרות שלא באמת נשווה חמישה חודשי קורונה לארבעים שנה במדבר, גם אנחנו עומדים היום על סף חציית הנהר. נמצאים רגע לפני כניסה למסגרת לימודית חדשה ולא ברורה. מסגרת שנראית כמעט בלתי אפשרית ולה מצוות וחוקים חדשים ומחייבים. האם נקבל אותה כברכה או קללה. והאם יש לנו בכלל בחירה? אנחנו למדים מהפרשה שבראייה אלוהית הבחירה בידי כל אחד ואחת מבני עמו. אלוהים אומר לבני ישראל שיש להם בחירה – ברכה או קללה – תלוי בכם. 

ברכה או קללה – תלוי בנו… גם אני סבורה שלא רק שיש לנו בחירה, אלא יש לנו מחויבות. מחויבות לבחור לאמץ את הכללים החדשים ולראות בהם את הברכה – הם שומרים על הבריאות שלנו. שלנו ושל ילדינו. נכון, יש לנו הרבה תסכול כלפי המערכת, ורצינו יותר וודאות, ויותר גמישות ויותר נכונות. כעת, בסיום הקיץ (הצלחנו לעבור אותו!) אנחנו עומדים על סף הכניסה לארץ ישראל שהיא שנת הקורונה המסודרת שלנו. אם נבחר להיכנס אליה ברוח חיובית, להשאיר בחוץ את התסכול הגדול (מהחרדה לא ניפטר בכזו קלות) ואת הרצון להאשים, נוכל להוביל את הדרך עבור משפחתינו ועבור הקהילה שלנו. 

כל כך חשוב שרגע לפני שהם חוזרים לבית הספר הווירטואלי, נבחר אנחנו ההורים לאמץ יחד איתם את המצוות והחוקים בענווה ובהשלמה כדי שתחל שנה וברכותיה. 

הבדל משמעותי בסיטואציה הוא שלנו אין "משה רבנו". המצוות והחוקים מגיעים אלינו מפי גורמים זרים ולא מפי מנהיג שהלכנו אחריו מעבדות לחירות. זה קשה. יש אפילו משבר אמון. בני ישראל עמדו בפני בחירה אבל נקודת המוצא שלהם טובה משלנו בהרבה. יש להם אמון בהנהגה, היכרות, תרבות, היסטוריה וזיכרון משותפים. הם גם עומדים בפני הגשמת חלום, סיום של מסע ארוך לעבר המטרה הנכספת ארץ ישראל. הדרך הייתה קשה, וגם עכשיו משה מכין אותם לקראת האתגרים שיבואו, הם לא יוצאים לחופש, הם בדרך להילחם על הארץ החדשה, לבנות בתים, כלכלה. הכל הולך להיות שונה. אבל יש להם מנהיגים, משה משאיר אותם עם יהושע בן נון הממשיך שלו. ומה אצלנו? אצלנו זה יותר מורכב, יש לנו פחות אמון בהנהגה. למרות זאת, אני חושבת שגם אם אין לנו נציגות בהנהגה, וגם אם החיבור שלנו לתרבות והפוליטיקה המקומיים אינו טבעי, יש לנו את הקהילה שלנו. קהילה מדהימה עם עשייה, איכפתיות וחיוביות שמושכת קדימה בכל כך הרבה מישורים של עשייה ונתינה. ברכה גדולה. 

בהמשך הפרשה משה נותן לבני ישראל כמה הוראות, מצוות, מצייד אותם בכלים לקראת האתגר החדש שיעמוד בפניהם. בפעם הראשונה יהיו להם אדמות, יהיה להם רכוש, ובאופן טבעי יהיו כאלו שיהיו להם יותר וכאלה שפחות. אחת המצוות שמשה מתאר בפרשה היא מצוות הדאגה לעניים, ללויים, למי שאין להם נחלה ופרנסה בארץ ישראל: "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ". כשם שאלוהים הודיע שיש ברכה ויש קללה הוא מודיע כאן שיהיו עניים. זו עובדה קיימת שיש עניים, בכל חברה אנושית. בחודשים האחרונים הוכיחה הקהילה שלנו שהעם שלנו קיבל על עצמו את המצווה, גם אלפי שנים בפאסט פורוורד קדימה. 

יותר מתמיד, צצו יוזמות שמטרתן לדאוג למי שקשה להם בתקופה המורכבת הזאת. לסייע למי שבבידוד, לשמור על קשר עם מי שזקוק לכך, לדאוג לשכנים, לתמוך נפשית, לזכור להתקשר, ללכת בפארק ולהשתחרר, להסתגר ביחד בערוץ ולעבור את זה ביחד. הקהילה שלנו כמו תמיד מיישמת ודואגת ועוד נבין בהמשך מה צריך עוד או יותר.  

פרשת השבוע מתחילה במילה ראה, ואני רוצה להרחיב ולאחל לכולנו לראות, "ראה", "ראי" "ראו", "נראה". ניקח את התזכורת שיש לנו בחירה. לראות את האפשרויות ולהצליח לבחור בברכה. זו לא בחירה חד פעמית, זו בחירה כמעט יום יומית שלא נעשית יותר קלה עם הזמן ואי הוודאות. אבל, אני מאחלת שנוכל לבחור בה ולהצליח לעמוד בה. כדי לשלוח את הילדים למסגרת (הווירטואלית) עם חיוך, סבלנות ואהבה. נזכור שהילדים המדהימים האלה, רחוקים מסבא וסבתא ושאר משפחה מורחבת, עוברים בעצמם את הקורונה ובוחרים מדי יום בברכה או בקללה. נבחר אנחנו בטוב ונדגמ"ש אותו עבורם. נשדר אמון במערכת, השתתפות ואחריות, וזה יחלחל אליהם. 

בברכה "ראו" לכולנו ושנת לימודים, עבודה וחברות וכמובן בריאות מוצלחת ככל שאפשר!