שלושים יום למותה של רות ביידר גינצבורג: זוכרים וממשיכים את דרכה

מאת: יעל יחיאלי

בערב ראש השנה, בזמן שעל פי המסורת היהודית צדיקים נפטרים, הלכה לעולמה רות ביידר גינצבורג. הידיעה הזו, על אף שלא הייתה הפתעה, הכתה בי בבטן והתמלאתי עצבות. בימים שאחרי המשכתי לקרוא עליה, ראיתי שוב את הסרט הנפלא עליה, והרגשתי כמי שמתאבלת על לכתה של אם גדולה.

מה היה בה ברות ביידר גינצבורג שרבים ורבות ראו בה דמות של מנהיגה מעוררת השראה? רות גדלה בברוקלין, במשפחה יהודיה קונסרבטיבית, להורים מהגרים, לא פעם היא סיפרה על החינוך שקיבלה מהוריה – שאין דבר העומד בפני הרצון, החינוך הזה ליווה אותה במהלך השנים בעשייה שלה עד שהגיעה להיות שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית. היא מתארת כי בשנות ילדותה הלכה למחנה קיץ יהודי ובו שימשה לא פעם בתפקיד הרב, כך שנראה שיכולת מנהיגות והובלה של ציבור היו שם כבר מגיל צעיר. היהדות שלה, כפי שהיא תיארה בקבלת פרס בראשית בשנת 2018, היא יהדות של צדק חברתי ושאיפה לשלום, זו היהדות שגדלה עליה, דברי הנביאים אינם רק היסטוריה עבורה אלא גם קריאת כיוון מוסרית. במהלך כל חייה היא התגברה על מכשול אחרי מכשול ולא נתנה לאתגרים של המציאות להפריע לה. בראיונות רבים שנתנה במהלך השנים רות הזכירה שלאורך חייה המקצועיים היו שלושה "מיכשולים" שניצבו בפניה – היותה אישה, היותה יהודיה, והיותה אמא. אני מסתכלת סביבי וחושבת שרבות מאיתנו יכולות גם היום בשנת 2020 להזדהות עם מכשולים כאלו שנתקלנו בהם. אולי לא בהיותנו יהודיות, אך כנשים ואמהות אני חושבת שהמכשולים האלו עדיין שם, החברה שלנו עוד לא הציבה את השוויון כערך עליון. כמעט בכל מרחב עדיין ניתן לראות את האי שוויון המגדרי, באיך שנראים כנסים, איך שנראות ממשלות, בתי משפט, ועדי מנהל ועוד. נשים צריכות להיות במוקדי קבלת ההחלטות, כך ביידר אמרה, ובימים האלו, ימי קורונה ומגיפה עולמית אני חושבת שהדברים עוד יותר מובהקים. נראה שבמדינות עם מנהיגות נשית הן עושות עבודה טובה יותר בהתמודדות עם המגיפה ויש התחשבות בכלל האוכלוסייה וקבלת החלטות טובות יותר. איך ניתן להגיע לכך שנשים יהיו בעמדות הכוח וקבלת ההחלטות? הלוואי והייתה לנו תשובה פשוטה, זה כמובן עוד תהליך ארוך. באחד הראיונות היא מספרת "לפעמים, כשאני נשאלת מתי תהיינה מספיק נשים בבית המשפט העליון, אני עונה 'כשתהיינה תשע'. אנשים נדהמים. אבל כשהיו תשעה גברים, אף אחד אף פעם לא חשב שזה מוזר." התרגלנו לעולם שבו רואים רק גברים, זה לא נראה לנו מוזר.

באופן אישי, בעשורים האחרונים אני חלק מתנועה גדולה של נשים שנאבקות למען שוויון, יש גם גברים שותפים למאבק, לצערי לא מספיק. חלק מהמאבק נמצא בבתי המשפט ורות ביידר גינצבורג תרמה ככל יכולתה במישור זה. חלק מן המאבק נמצא בעיוורון המגדרי שנמצא כמעט בכל מרחב. כדי ליצור עולם שוויוני יותר יש להבנתי לעסוק גם במישור המשפטי וגם במישור החברתי. כמו הרבה תיקונים גם התיקון הזה ייעשה כאשר כל אחד ואחת מאיתנו נשאל מה אני יכול/ה לעשות יותר בשביל להגיע לעולם שוויוני יותר. כדי שלבנים ולבנות שלנו יהיה עולם טוב יותר, כי תיקון כזה יהיה טוב לכולםן לא רק לנשים. דמותה של רות ביידר גינצבורג יכולה ללוות אותנו בהמשך העשייה והתיקון של העולם. דרך חייה יכולה להיות לנו כמו צוואה להיאבק על הטוב, על השוויון ועל הצדק בכל מרחב שאנחנו נמצאים/ות בו.

ביום רביעי הקרוב 14 באוקטובר במסגרת תוכנית חמישים גוונים נקיים אזכרה במלאת שלושים יום למותה של רות ביידר גינצבורג. תשתתפנה נשים שהן בעצמן מובילות במאבק על שוויון, כל אחת תספר מהכיוון שלה על רות ביידר גינצבורג, נערוך טקס אזכרה ונפנה לנו זמן ומקום לדבר על המאבק לשוויון, פמיניזם, יהדות וזהות.

בהשתתפות :

מרב מיכאלי – חברת כנסת ישראל מטעם מפלגת העבודה.

אסתר רוזנפלד – עורכת דין לענייני משפחה, בוגרת גוונים.

אילנה סטוקמן – סגנית יו"ר המפלגה הדמוקרטית בישראל, פעילה חברתית.

ובהשתתפות חברי וחברות קהילה. מוזמנות/ים להצטרף. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן