הייטק ביום, מוזיקה בלילה: הכירו את להקת The Thursdays

מאת: איתי שמי

זה היה ערב אוגוסט נעים, יום חמישי. באחד הרחובות המנומנמים של סאניוויל מוציאה חבורת הייטקיסטים ציוד הגברה, מערכת תופים, קלידים, גיטרות חשמליות, בס ומתחילה לתת בראש. שכנים, עוברי אורח וחברים עוצרים להקשיב לקונצרט רוק חינמי ברחוב ככה סתם באמצע סברביה. לא עובר זמן רב וארבע ניידות משטרה מגיעות לאירוע, השוטרים מחכים בצד בנימוס לסוף השיר, מתנצלים ואומרים שאחד השכנים התקשר כי לא בא לו בטוב כל הרעש הזה ובעקבות התלונה הלהקה חייבת להתקפל.

למחרת חוזר לזירת הפשע אחד השוטרים שהיה שם ערב קודם, דופק בדלת, מציג את עצמו ואומר שהוא מאוד אהב את העובדה שהם נותנים גוד טיים בתקופה הזו ושהוא ישמח לגשר בין הלהקה לשכן, כדי שהחבורה תוכל להמשיך להופיע. סיפור פרברים שכזה לא היה יכול לקרות בשום תקופה אחרת…

מזה כחודשיים-שלושה כמעט בכל יום חמישי אנחנו נפגשים עם חברים ברחוב פלמינגו מול ביתו של איתי בן צבי, בק״ק סאניוויל לצפות בהופעה שבועית של להקה העונה לשם, תחזיקו חזק, The Thursdays. מצויידים בכיסאות מתקפלים, גבינות ויין, אנחנו פותחים שולחן ורואים הופעה חיה הכוללת קאברים של להיטי רוק שכולם מכירים. האווירה היא של גיאם סשן ומדי פעם עולה לשיר שכן אמיץ. יש למשל אחד שעושה ביצוע מעולה ל-Creep של רדיוהד. הבחור ממש נכנס לזה ואי אפשר שלא להידבק בהתלהבות. גם יערה, אשתו של איתי, עולה מדי פעם לשיר את Linger של הקרנבריז. ביום חמישי האחרון, בסוף ההופעה לקח מיגו, קלידן הלהקה, גיטרה ויחד עם יערה ביצעו את "שקט" של בלאגן ואילתרו עוד מספר שירים ישראלים כולל פאמלה שהוקדש לפאמלה, זמרת הלהקה… היה שווה להישאר עד הסוף.

אחרי שהכניסו את מערכת התופים, המיקרופונים וציוד ההגברה לגראז׳, נשארתי עם שלושה מחברי הלהקה: פאמלה, איתי ומיגו לשיחה בחצר האחורית.

ערב טוב, בואו תציגו את חברי הלהקה

פאם: זאן פאולו, איתי וג'ראד מנגנים גיטרה, ג'ראד ואני שרים, מיגו על הקלידים, תומר מתופף ואדוארדו הוא הבסיסט.

איתי: יש גם את ליאנה ששרה אבל היא עזבה כרגע לפריז. היא עוד תחזור…

פאם: כן, אנחנו שרות ביחד יופי של דואטים.

(כאן איתי סיפר לפאם ומיגו שאני זה שהפגיש בין ליאנה, שהיא אמא של חברה של ביתי הקטנה, לבין חברי הלהקה).

אז איך הכל התחיל?

"אספתי את כולם מכל מיני מקומות", מספר איתי בן צבי, "בהתחלה ארגנתי בגוגל ערבי מיקרופון פתוח. אדוארדו ואני היינו היחידים שהגיעו לכל מפגש ככה שהתחלנו לג'מג'ם ביחד. את תומר פגשתי פה בשכונה. הוא גר כמה בתים ממני, יצא שלקחנו את הילדים ברגל לבית הספר באותו הזמן והתחלנו לדבר. ככה למדתי שהוא מתופף. בהמשך הבאתי את פאם, איתה עבדתי בגוגל על אותו פרויקט (Loon , פרויקט הבלון הענק המרחף שמספק אינטרנט במדינות מתפתחות שאין בהן תשתית תקשורת טובה). את ז'אן פאולו שמעתי מנגן במסיבה והצעתי לו להצטרף. אגב היו עוד נגנים שבאו והלכו במהלך השנים, אבל היינו חמישה במשך תקופה ארוכה. ליאנה הצטרפה מאוחר יותר. הנגינה התקיימה בבניין החזרות של גוגל במאונטיין וויו. אחרון הצטרף מיגו, שגר בבית ממול. זה כבר קרה בתקופת הקורונה".

איך הגעתם לשם The Thursdays? מתי? 

"היינו צריכים לבחור שם לפני ההופעה הראשונה, שנערכה בבניין החזרות בו הופיעו הלהקות השונות שמתאמנות במקום", נזכר איתי, "השם נבחר פשוט כי היינו נפגשים לנגן בימי חמישי".

פאם מוסיפה, "בהמשך גם הופענו בכמה פאבים בהרכב מצומצם, למשל בריטניה ארמז. ממש לפני הקורונה עשינו הופעת רחוב בדאון טאון לוס גאטוס. תומר ואדוארדו לא יכלו להגיע אז עשינו הופעה אקוסטית. המשכנו מהרחוב לתוך אחד הברים ומשם עברנו לעוד בר והיה ממש מגניב.

מה עשיתם כשהתחילה הקורונה?

פאם: בהתחלה כולם פחדו ופשוט הפסקנו להתאמן. אחר כך ניסינו לעשות מפגשים דיגיטליים אבל זה לא עבד כמו שצריך.

איתי: אני הרגשתי מאוד מבודד והתחלתי לצאת לנגן על גיטרה אקוסטית בכניסה לבית סתם לעצמי. מיגו ראה אותי והצטרף. ניגנתי עם פאם אצלה בבית מספר פעמים והיא ארגנה שם כמה הופעות בחוץ. עשינו אצלה הופעה בארבעה ביולי ומאז הרגשנו מספיק בטוח להיפגש והפכנו את החזרות שלנו למופע רחוב שבועי אצלי בדרייבווי. זה היה נהדר לחזור לנגן כולם יחד.

חשבתם לנגן גם חומר מקורי שלכם?

איתי: כן, רצינו. אדוארדו היה זה שדחף הכי חזק בכיוון. הוא גם הקליט כמה דמואים, רצה שנקשיב ונכניס פנימה את הנגינה שלנו. גם אני רציתי לכתוב. אחת הבעיות היא שאנחנו נפגשים רק אחת לשבוע ועוד עושים את זה לפני קהל, ככה שאין לנו בעצם מתי לעבוד על חומר מקורי.

פאם: אני כותבת מילים אבל אף פעם לא עשינו עם זה משהו ביחד.

איך אתם בוחרים איזה שירים לנגן?

פאם: אנחנו עושים רוטציה וכל אחד מביא שיר שהוא בוחר בתורו.

איתי: רגע, זה לא תמיד התחיל ככה, ספרי איך זה התחיל.

פאם: (צוחקת) בראשית היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום… בהתחלה איתי בחר את כל השירים והיתה לו נטייה לשירי דיכאון. אמרתי לו שאם הוא רוצה שאשיר בלהקה חייבים לשנות את הרפרטואר אחרת בסוף אחתוך את הורידים…

איתי: ואז רצינו שכולם יבחרו שירים אבל מה שקרה זה שמישהו אמר: ״הי, בואו נעשה את השיר הזה״, אנשים ענו: בטח, מגניב, אבל אז מישהו אחר אמר: ״למה שלא נעשה את השיר הזה״ וככה נזרקו שירים לחלל האוויר אבל בסוף לא עשינו עם זה שום דבר.

אם לא הייתם בגוגל או בכלל בהיי-טק, מה הייתם רוצים לעשות בגלגול אחר?

איתי: הייתי רוצה לנסות להיות מוזיקאי ולתת לזה צ׳אנס בגיל צעיר. התחלתי לנגן ברצינות בגיל יחסית מאוחר.

מתי התחלת?

התחלתי לנגן גיטרה קצת לפני תיכון כדי להתחיל עם בנות כי לא הייתי אתלטי במיוחד. גם הייתי בלהקת מטאל כמו כולם… בצבא הנחתי את זה בצד ורק בשנים האחרונות עם ה-Thursdays חזרתי להשקיע יותר ואני משתדל לנגן לפחות שעה ביום.

הזכרתי לאיתי שפגשתי אותו ב-Makers fair לפני כמה שנים עם מן גיטרה משונה שהוא יצר. "היתה לי אובססיה להיות מייקר", הוא אומר, "רציתי לחבר את העניין שלי באלקטרוניקה וטכנולוגיה עם האהבה שלי למוזיקה. לקחתי גיטרה חשמלית, הכנסתי פנימה אורות LED ומתגים שעשו תצוגת צבעים בהתאם למוזיקה שהתנגנה. רציתי לנגן עם הגיטרה הזו על הבמה אבל כל האלקטרוניקה יצרה בעיה עם הצליל של הגיטרה והיא לא נשמעה מספיק טוב. הגיטרה הזו היתה בעצם המעבר שלי מעולם המייקר חזרה להתמקדות במוזיקה.

פאם: אני גדלתי בבית מוזיקלי. ההורים שלי הכירו כשהם נגנו במארצ׳ינג בנד ככה שבעצם נועדתי למוסיקה… שרתי במקהלה של הכנסייה והכלי הראשון שלי היה קלרינט. שנאתי את זה. התחלתי להקת ג׳ז בבית הספר ושם לקחתי על עצמי לנגן בבס. אח״כ קצת עזבתי את המוזיקה וחזרתי לשיר בעצם כשהקמנו את הלהקה.

(הפסקה מתודית, תיאודור האופוסום המקומי, שהוא החיה הרשמית של הלהקה, חולף על פנינו על הגדר שמפרידה בין החצר האחורית לבית השכנים והולך לעבר יעד בלתי ידוע).

מיגו: מוזיקה תמיד היתה חלק מהחיים שלי. אפילו גיליתי שסבי היה מוזיקאי, לצערי לא יצא לי להכיר אותו. התחלתי בערך בגיל 12 לנגן בקלידים. כשהביאו לי מורה שנאתי את זה והפסקתי. חזרתי מאוחר יותר לנגן כשאני מלמד את עצמי. בתיכון לימדתי את עצמי לנגן על גיטרה, בין היתר בשביל הבנות… קצת זנחתי את המוזיקה לתקופה ארוכה, ולאחרונה באמצע התקופה הלא קלה הזאת פגשתי את איתי וחזרתי לנגן.

פאם: אז המוטיב החוזר כאן הוא שאם אתה הולך לאיבוד בחשכה איתי יהיה שם לפגוש אותך ויוציא אותך אל האור…

קצת פרטים:

הלהקה מנגנת בכל יום חמישי בין 5:00 ל 7:00 בערב בדרייב ווי לפני הבית בכתובת

1468 Flamingo way, Sunnyvale

(לפני ההגעה כדאי לוודא ב״כבר כאן״ שההופעה אכן מתקיימת ואין שינויים של הרגע האחרון).