פרשת מקץ: צר היה כל כך הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף

מאת: טובה בירנבאום

נכון שואלים אתכם לא מעט למה עברתם לכאן? למה החלטתם לעזוב את המשפחה בארץ ולהתמקם במקום אחר? מה אתם עונים? ומהי התשובה האמיתית? בהתבוננות פנימה, האם אתם יודעים?

פרשת מקץ היא הפרשה האהובה עלי. היא מספרת סיפור על ילד מוזר עם כישרון גדול בסביבה מסרסת, שגילה את הכוחות הטמונים בו רק כשהיה רחוק רחוק ממקום הולדתו. אם זה מצלצל טיפה מוכר, בואו, תמשיכו לקרוא ונצא למסע של יוסף, שהוא בעצם המסע שלנו.

יוסף בעל החלומות עובר בחייו מסע אישי מרתק. מילד חולמני המועדף ע"י אביו, אך דחוי ע"י אחיו, הוא הופך למשנה למלך מצרים שמנצח על מבצע הישרדות כלכלית עצום מימדים, דרכו הוא מצליח להציל, לא רק את העם המצרי, אלא את האזור כולו מחרפת רעב ואף את עצמו ומשפחתו. איך זה קרה?

יוסף הילד מספר לאחיו על חלומותיו ההזויים, שמרגיזים אותם מאוד. הוא משתף אותם בחלומות על אלומות בשדה שמשתחוות לו, ועל השמש, הירח והכוכבים שמשתחווים לו אף הם, מבלי להבין שהסיפורים המגלומניים הללו מגבירים את הקנאה שגואה בלב אחיו באח המועדף שלובש כתונת פסים שהוכנה במיוחד עבורו.

מעניין לשאול מדוע חולם יוסף על שיבולים, בעוד משלח היד של המשפחה הוא גידול בקר ורעיית צאן. משפחת יעקב לא הייתה משפחה של חקלאים, ואלימת אלומות בשדה לא הייתה חלק משגרת חייהם. למה, אם כן, חולם יוסף על סיטואציה הלקוחה מעולם החקלאות, בה הוא ואחיו אולמים אלומות בשדה ואלומת אחיו משתחוות לאלומה שלו? והנה, החלום השני מתרחק אף עוד יותר מהיום יום של יוסף, ומרחיק עד לממלכת השמש, הירח והכוכבים. גם אימו, שלצערו אינה עוד חלק מחייו, מופיעה בחלום ומוסיפה נופך פנטזיונרי נוסף לתמונה.

יוסף, אולי בניגוד לאחיו, הוא בעל עולם פנימי עשיר; הוא מפליג לעולמות הרחוקים מעולמו המיידי ומשגרת חייו, ומאפשר לדמיונו לסחוף אותו אל מציאויות אחרות; ניכר שאופן החשיבה שלו הוא מקורי, יצירתי או בקיצור: "מחוץ לקופסה". אבל למגינת ליבו, בסביבה בה חי וגדל יוסף, לא היו לו הזדמנויות להביא לידי ביטוי את יכולותיו הנדירות; במקום לקבל עידוד ומתן דרור לפרץ היצירתי שטמון בו, הוא מסורס ומדוכא, ומקבל מסר כי עולמו הפנימי הוא מוזר והרסני. גם אביו, אולי מדאגה כנה כלפי בנו השונה והפגיע, גוער בו על חלומותיו ועל האבסורד שיש במחשבה כי אביו ואימו יבואו להשתחוות לו.

יוסף, על מנת לבטא את הכשרונות שבו, על מנת להוציא מן הכח אל הפועל את החשיבה היצירתית שבו, את תושייתו ואת הכריזמה הרדומה שהיתה בו, היה מוכרח לעזוב את כור מחצבתו, להפרד מן הסביבה המוגבלת והמגבילה בה גדל, ולצאת אל מחוזות חדשים. האחים שרצו להיפטר ממנו לא ידעו זאת כמובן, אך הם גמלו לו טובה גדולה בכך שהרחיקו אותו מהעולם שלא ראה ולא העריך את הכישרונות הטמונים בו, ואפשרו לו לצאת, להרחיק, ולגַלות את עצמו ואת הפן החיובי שבתכונות השונות והייחודיות שבו.

יוסף עצמו לא מודע בתחילה לעוצמות שקיימות בו; הוא מוצא עצמו כעבד נקלה בבית פוטיפר וממלא בהכנעה אחר הפקודות שניתנות לו. מהר מאוד מבין פוטיפר, אדונו, כי אין מדובר בעבד פשוט שאך מבצע מטלות, אלא מדובר באדם בעל תושייה וחשיבה עצמאית – "ראש גדול". הוא מפקיד אותו על כל ענייני ביתו ונותן לו אחריות מלאה על ניהולו השוטף. יוסף מגלה בעצמו שהוא אינו רק נער חולמני עם נפש סוערת ועשירה, אלא הוא אף איש מעשה, שיכול לנהל משק בית ולפקח על צוות עבדים ושפחות.

גם כשיוסף מוצא עצמו בבור הכלא, לאחר שאשת פוטיפר טופלת עליו ניסיון אונס, הוא אינו נותן לרוחו ליפול; היינו מצפים, הרי, מעבד זר שמואשם במעשה חמור כל כך – ניסיון אונס גבירתו – להצטנף בפינתו, לתת לזמן לעבור ולקוות לטוב. אך יוסף, שסוף סוף מזהה את יכולותיו המנהיגותיות ואת הפוטנציאל החיובי שבעולמו הפנימי העשיר, אינו יכול עוד להקטין את עצמו, והנה הוא אחראי על האסירים כולם ועל היום-יום שלהם:

באופן לא צפוי המהפך המשמעותי ביותר שעובר יוסף בחייו הוא דווקא שם, בתחתית המדרגה, בבור הכלא. הוא מגלה בעצמו תכונה חדשה לחלוטין, שלא ידע על קיומה: מעבר למעשיות שנתברך בה, מעבר ליכולת המנהיגות הטבעית שבו והכריזמה המתפרצת, הוא מגלה בעצמו שהמשיכה שלו לחלומות אינה נשארת רק בתחום חלימת חלומות יצירתיים; הוא עובר מלהיות חולם חלומות – לפותר חלומות: כאשר שר המשקים ושר האופים מספרים לו את חלומותיהם הוא פותר אותם על נקלה ומגלה להם מה צופן עתידם.

יוסף, בתושייתו, גם יודע "לגזור קופון" ומבקש משר המשקים, שלו ניבא כי יחזור לתפקידו במהרה וישרת את המלך, לזכור אותו ולהזכיר אותו בפני פרעה. הילד החולמני שאינו מבין בתמימותו כי סיפורי חלומותיו יעוררו את זעמם של אחיו הגדולים, מתחלף באדם בעל תושיה וחזון, היודע לנצל הזדמנויות ולפעול באופן אקטיבי ומחושב על מנת לשפר את מצבו.

כאשר יוסף מובא בפני המלך פרעה על מנת לפתור את החלומות שהדירו שינה מעיניו, הוא מגדיל לעשות ומבצע צעד נוסף, שאומץ רב וסיכון לא קטן בצידו: פרעה חולם על שבע פרות רזות שבולעות שבע פרות שמנות, ועל שבע שיבולים דקות שבולעות שבע שיבולים עבות. יוסף, לא רק שפותר את החלום בכישרון, ומנבא שבע שנות רעב שיבואו על מצריים לאחר שבע שנות שפע, הוא ממשיך את שטף דיבורו ומציע מיד, מבלי שנשאל או נתבקש לכך, תוכנית אופרטיבית להיערכות לקראת השנים המאתגרות שעומדות להגיע. עלינו לזכור כי בשלב זה עדין מדובר בעבד זר שמרצה עונש מאסר על ניסיון אונס; מהיכן שואב יוסף את האומץ לחרוג מהמשימה שהוטלה עליו – לפתור את חלום המלך, ולפני שהוא מקבל תגובה כלשהי בנוגע לטיב הפיתרון ובודק האם דבריו נראים בכלל למלך, הוא עובר לשלב המעשי ומציע למלך למנות אחראי למבצע נרחב של אגירת מזון.

יוסף מפנים היטב את המהפך שחל בו: הוא אינו מסתפק עוד בחלימת חלומות – הוא פותר אותם; ואין הכוונה לפיתרון רק במישור הרעיוני-תיאורתי, אלא פיתרון פרגמטי שמוביל לשינוי מהותי בשטח. כך הופך יוסף בין לילה מעבד נקלה למשנה למלך פרעה, וזוכה ,לא רק לממש את פיתרון חלומות פרעה, אלא אף את פיתרון חלומותיו הוא, אותם חלם כשהיה בסביבה המסרסת והמדכאת של ילדותו. הוא הפליג למחוזות רחוקים על מנת למצוא את הכוחות והכישרונת הטמונים בו, ומימש אותם לכדי מציאות של ממש, בה אחיו אכן משתחווים לו ומקבלים באופן מוחלט את סמכותו.

אם במהלך הקריאה מצאתם את עצמכם שואלים את עצמכם מהו הזרע שהיה טמון בכם שאילץ אתכם להרחיק אל מעבר לאוקיינוס על מנת להשקות אותו, לתת לו לנבוט, לצמוח וללבלב – אתם בחברה טובה. לא צריך ילדות קשה כשל יוסף כדי לחוות תשוקה גדולה לפרוץ גבולות פיזיים ונפשיים, להתרחק כדי ללמוד, לקבל פרספקטיבה ולחגוג את מי שאנחנו בלי שיפוטיות ועם הרבה חופש וגרויים.

ואני כמובן חושבת על הבנות שלי: האם אצליח להעניק להן סביבה עשירה, תומכת, מאפשרת ומעודדת ליצירותיות כדי שהן לא יאלצו לפרוש כנפיים ולהתרחק ממני? מי יודע? מה אתם חושבים?

שבת שלום!