פרשת בֹּא: השינוי יבוא עם עשייה מתמדת

מאת: חני מבורך

מאז היותי נערה אהבתי את סיפורי התנ"ך. התמזל מזלי ופגשתי בכמה מורות נהדרות לתנ"ך שגרמו לי להתאהב בסיפורים ובעיקר בפרשנות שלהם (ואפילו לעשות חמש יחידות בגרות בתנ"ך. כן יש דבר כזה). כשהתיישבתי לקרוא את פרשת בֹּא, פרשה יפה על סיפור יציאת מצרים, נתקפתי זעזוע נוכח תיאורי השחיטה וההרג. הפרשה מלאה בתיאורים מזוויעים של הקרבת קורבנות, שחיטה, מריחת הדם (הטבעונית שבי הזדעקה) שלא לדבר על מכת הבכורות האכזרית שהקפיצה את היצר האימהי שלי.

כל אלה לא איפשרו לי לשבת לכתוב וכבר כמעט ובקשתי מיעל יחיאלי להזדכות על הפרשה. יעל מצידה דחתה את בקשתי בנימוס, אבל הציעה לי להביא את הביקורת לתוך הפרשנות. אז ניסיתי שוב והפעם הצלחתי לראות מימד אחר של הסיפור שמסתתר בתוך פרשה מרתקת זו, פרשה שבה כל סיפורי המכות, השחיטה והפירוטכניקה עלולים בטעות להסוות את הרעיון המרכזי. יש כאן סיפור מרתק על טרנספורמציה, התהוות וגאולה.

אז מוכנים? בואו נצלול לפרשת בֹּא והסיפור המכונן של יציאת מצרים. 

פרשת בֹּא היא הפרשה השלישית בספר שמות, שמספרת על שלוש המכות האחרונות (והאכזריות ביותר) שהטיל אלוהים על המצרים וכן על ההכנות הנדרשות לקראת יציאה למסע ארוך ולא ידוע, שמוכר לכולנו כיציאת מצרים. מסע כזה דורש מנהיג, גיבוש ומוכנות נפשית. זהו לא אירוע של יום אחד אלא תהליך, ואת התהליך הזה עובר קודם כל משה. וגם העם. כל אחד את התהליך שלו כפי שנראה מיד. 

הפרשה נפתחת במילים "ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה". אלוהים מצווה על משה לבוא (שוב) אל פרעה כדי שזה ישלח את בני ישראל מארץ מצרים. אם פרעה יסרב, זה יעלה למצרים בעוד שלוש מכות כואבות.

אלוהים גם אומר למשה (באגביות): "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ." כלומר, מצד אחד, אלוהים מצפה שפרעה יתקפל תחת כל המכות ומצד שני, אלוהים הוא זה ש"מקשיח את ליבו" של פרעה, ופרעה לא ניכנע. אלוהים שולח את משה לשכנע ולבצע משימות רבות, וכִּשְׁמָהּ של הפרשה, משה בא והולך, הולך ובא.

אז למה לשגע את משה, אני שואלת?

משה הוא מנהיג בהתהוות, שאמור עכשיו לצאת למסע חייו ולהוביל את בני ישראל במדבר (הוא עדיין לא יודע שזה יקח ארבעים שנה). אלוהים מכשיר אותו לתפקיד, ומעמיד בפניו התמודדויות לא פשוטות בהם משה צריך להשחיז את יכולות ההנהגה שלו ולחזק את האמונה העצמית. 

אלוהים לא מקל על משה (מקשיח את לב פרעה, כבר אמרנו) כי משה צריך לעבור תהליך. משה צריך להרגיש בלב (וברגליים) שהוא ראוי להיות מנהיג. וכשבטחונו של משה עולה, כך גם קרנו עולה בקרב בני ישראל: "וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם". 

ואז עוברים לשלב הבא. כאשר יש מנהיג, הגיע העת להכשיר את המונהגים.

הפרשה ממשיכה כשמשה מספר לזקני ישראל על מה שצפוי לקרות לאחר המכה האחרונה, מכת בכורות. בני ישראל, כולל ילדים, בעלי החיים, יארזו הכל (כולל הסרוויסים מהחתונה) וינוסו מארץ מצרים. משה מפרט להם את כל המטלות וההערכויות שעליהם לבצע טרום היציאה. 

וכך בני ישראל מוצאים את עצמם עמלים ללא הפסקה באריזות והכנות לקראת המסע. 

הם נדרשים לשחוט שה צעיר "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ." לשחוט אותו, ולמרוח את הדם על המשקופים. (ואני שואלת למה דווקא שה ולמה דווקא דם? למה לא בוץ?). וההכנות ממשיכות, הם נדרשים לצלות את הבשר, ולאכול אותו, בחופזה, כשחגורתם על מותניהם ונעליהם על רגליהם (למה שיהיה נוח?) ועוד ועוד משימות אינסופיות לקראת היציאה.

אני קוראת את הפרשה, ומרגישה שגם אני נכנסת לאיזה טראנס. לפסוקים יש טמפו מהיר, מלא בפעלים ובמילות של עשייה: 'לקחתם', 'טבלתם', 'עשיתם' ועוד ועוד. 

מדוע בעצם בני ישראל נדרשים לבצע כל כך הרבה הכנות? 

בפרשה הזו קורה תהליך נוסף, גדול יותר. לידה של עם.

בני ישראל אמורים להפוך בן לילה מעבדים לבני חורין, מנתינים לאדונים לגורלם, מפרטים לקבוצה. לעם, שיוצא למסע עצמאי להצלתו וגאולתו.

ממש כמו בלידה, בה התינוק דוחף את דרכו החוצה, גם בני ישראל נדרשים לחלץ את עצמם, להתאמץ בקושי, בלחץ ובעשייה על מנת שיעברו טרנספורמציה, יעריכו את הפיכתם לבני-חורין, ויתהוו בעתיד לעם.

שוב אני נפעמת מכמה המסרים הם מדויקים ועל-זמניים. כל שינוי דורש תהליך של התנסות ולימוד. וכל הסתגלות לשינוי לוקחת זמן. אין קיצורי דרך. צעדים צעדים. 

לסיכום, משה עובר תהליך תוך עשיה רצופה ולא קלה כדי להפוך למנהיג החשוב שהוא. בני ישראל עוברים תהליך, שמתחיל בטירונות המזורזת הזו שמשה מעביר אותם ומכין אותם לקראת הקשיים הרבים שהם עוד יצטרכו להתמודד איתם במדבר. התהליך הזה עוד ימשך ויקח זמן עד שיושלם. עוד צפויים למשה מבחני מנהיגות בהמשך, וגם לבני ישראל עוד יהיו מעידות עד שיהיו ראויים לקבל את התואר עם, אבל כאן זה מתחיל. הכנה לשינוי שמבוססת על עשייה מתמדת. 

גם היום, בתקופה מטורפת זו, אנו נאלצים להסתגל לשינויים עצומים. ואיך אנחנו מסתגלים? בעשייה! יש כאלה שאופים לחמים, יש כאלה שמטפחים גינות, ויש כאלה שכותבות על פרשת השבוע.

שבת שלום.