איך לגדל ילדים מאושרים? כתבה שנייה

מאת: עינת בן-דוד

במאמר זה נתמקד בהקניית חשיבה אופטימית ותחושת אונים ככלי מעשי נוסף לגידול ילדים מאושרים. בכדי להשתמש בכלי זה, אני מזמינה אתכם לעשות הכרות עם אפר״ת, ראשי תיבות:

א– אירוע

פ– פירוש

ר-רגש

ת– תגובה.

מודל "אפרת" מבוסס על הגישה הקוגניטיבית הרואה את התנהגות האדם כקשורה לדרכי מחשבה ולביטויי רגש: הדרך בה אנו חושבים, משפיעה על הרגשות שאנו חווים ועל ההתנהגות שאנו מבצעים. בבסיס כל התנהגות עומדת המחשבה, והמחשבה / הפרשנות היא סובייקטיבית. המשמעות של חשיבה סוביקטיבית מתבססת על ההנחה שכל אחד מפרש באופן שונה אירועים. הפרשנות, כפי שאפשר לשים לב, היא המניע של התהליך, ונקבעת על פי תפיסת העולם הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו. לרוב אנחנו נוהגים לפרש את העולם והאירועים בו, באופן דומה בכל פעם וזאת מתוך התפיסה שאימצנו לנו על העולם. לכל אירוע אנו נותנים פירוש המבוסס על אמונותינו, ניסיון חיינו מחשבותינו- ואלו לא תמיד רציונאליים או נכונים. מתוך הפירוש שלנו לאירוע נגזר הרגש שלנו (שני אנשים שונים יכולים להרגיש רגשות סותרים לגבי אותו אירוע כתוצאה מהפרשנות השונה). מתוך הרגש שלנו, תיגזר התגובה שלנו שתקבע במידה רבה גם את התוצאה.

היופי והאתגר של המודל הם ביכולת שלנו להציע פרשנות אחרת לאירוע, שממנה יגזר רגש אחר ובשל כך תגובה אחרת ותוצאה אחרת! כאשר אנו רוצים להקנות לילד חשיבה אופטימית, נתמקד בדרך שהוא מפרש את העולם. ומכאן, כאשר הוא מספר לנו על אירוע מסויים שקרה לו במהלך היום, ואנו סבורים שיש יותר מדרך אחת לפרש את האירוע הנ"ל, ננסה לבדוק איתו איזו פרשנות נוספת ניתן לתת לאותו אירוע. מטרתינו היא לנסות וללמד אותו להרחיב את רפרטואר המחשבות שלו, וכתוצאה מכך גם את רפרטואר הרגשות והתגובות שלו. יש לשים לב שלילדים צעירים קשה יותר לעבור על כל ההרחבות החל מחשיבה דרך רגש ועד לתגובה ולכן ניתן להתמקד איתם בהרחבת התגובה.

דוגמה לשימוש באפר"ת, ויצירת חשיבה אופטימית:

לפני מספר שנים, סיפרה לי אמא אחת שפעמים רבות כשבתה בת ה-8 נפגשת עם קבוצת חברות, בסופו של דבר היא מבקשת ללכת הביתה בטרם הסתיים המפגש, כשהיא מביעה תיסכול גדול, וטוענת שהן לא רוצות לשתף אותה…באחת מהפגישות האחרונות של קבוצת החברות, שבו היתה נוכחת גם האמא, היא דיווחה לי ,שהן שיחקו מאוד יפה, ונהנו ביחד. בשלב מסויים אחרי שהתעייפו מלרוץ ולהשתולל, אחת הבנות הביאה טבלט והשתיים האחרות התיישבו לידה לצפות בתוכנית. הבת שלה התעכבה בשירותים, ומשחזרה ראתה את שלוש החברות יושבות על הספה, החברה האמצעית מחזיקה את הטבלט וכולן צופות. היא התיישבה, אך כנראה שלא הצליחה לראות טוב. מיד ניגשה אליה ואמרה: ״אמא אני רוצה שנלך הביתה, הן לא רוצות שאראה איתן את התוכנית״.

האמא שאלה איך היא יכולה לעזור לבתה להתמודד עם סיטואציות מהסוג הזה, עשיתי לה הכרות עם אפר״ת , וכך היה, האמא חזרה אל בתה ובמהלך השיחה איתה ניתחו ביחד את האירוע על פי אפר״ת:

אירוע: שלוש בנות צופות בתוכנית בטבלט בו מחזיקה הילדה היושבת באמצע, אני מצטרפת ולא רואה טוב.

פרשנות: הן לא רוצות שאראה איתן, לא אכפת להן ממני.

רגש: עלבון

תגובה: אמא אני רוצה הביתה.

הקניית חשיבה אופטימית:

האמא חוזרת עם הילדה לפרשנות ושואלת אותה האם יש אפשרות נוספת מלבד, המחשבות שעברו לה בראש. למשל: הן היו שקועות בתוכנית ולא שמו לב שאת לא רואה. הן היו כל כך עייפות מההשתוללות וישבו כמו זומביות מול המסך …לאחר ההרחבה של הפרשנות, היא בודקת מה הילדה מרגישה כשהיא חושבת שהן לא שמו לב, כי היו שקועות בתוכנית ועייפות והיא ענתה שבעצם גם היא הייתי עייפה. היא ממשיכה ובודקת איתה איך עוד היה אפשר להגיב לאירוע והילדה מיד עונה , פשוט לבקש מהן למצוא מיקום יותר טוב לטבלט כדי שכולן תוכלנה לראות.

אני מציעה לאמא להוסיף שלאחרונה שמה לב שהיו כמה פעמים שהיא נעלבה מהבנות, והאם יכול להיות שהאירועים היו דומים, האם יכול להיות שהיא מסתובבת עם תחושה שהן דוחות אותה ומהמקום הזה גם מנהלת איתן את קשר החברות ובסופו של כל מפגש מוצאת את עצמה מוכיחה לעצמה שוב ושוב שזו האמת. יכול להיות שיש לך איזו טעות בדרך שאת מפרשת אותן ובעצם הן אוהבות להיות איתך, שאלה האם? התשובה היתה שיכול להיות שבאמת יש לה טעות והיא תזכור את זה בפעם הבאה כשתיפגש איתן.

האמא חזרה ובדקה עם בתה כיצד היו המפגשים הבאים לאחר השיחה. שתיהן, הבת והילדה, מצאו שיש שיפור מאוד גדול. אפשר להסכים שהבנות האחרות לא שינו את התנהגותן, אבל הבת כנראה שכן בעקבות ההרחבה של הפרשנות וזה ללא ספק עושה את ההבדל.

אפשר להשתמש באפר"ת גם במטרה להגדיל תחושת וודאות. תחושת חוסר ודאות היא אחת התחושות שמאוד קשה לבני אדם להתמודד איתה ופעמים רבות היא מייצרת חוסר בטחון. אפשר להשתמש באפר"ת על מנת לחשוב מראש על אירועים אפשריים, דרכים לפרש אותם ודרכי תגובה. בכך שאדבר עם הילד ואחסוף אותו לאירועים/ פרשנויות / רגשות ותגובות, כשהוא יהיה בתוך האירוע , האירוע יהיה לו מוכר והוא יהיה מוכן יותר לתגובה.

אפשר להפעיל את אפר"ת גם עם ילדים צעירים אפילו בגילאי שנתיים שלוש, למשל אם אנחנו רואים אירוע שחוזר על עצמו, ילד חוטף לו צעצוע והוא בוכה, אפשר לבדוק איתו מה עוד הוא יכול לעשות ובכך לאפשר לו להרגיש יותר אונים מחוסר אונים. גם עם ילדים בגיל ההתבגרות אפשר וחשוב להשתמש באפר"ת. למשל כשאנחנו מדברים איתם על התמודדות עם לחץ חברתי בנושאים שונים כמו עישון, אלכוהול , יחסי מין ועוד. אם הסיטואציה תהייה להם מוכרת, הם יוכלו לפעול בתוכה בצורה יותר טובה ובטוחה.

אם כן אני ממליצה מאוד לצרף למשפחתכם את אפר״ת

כולם יכולים להנות ממנה 🙂

בהצלחה.

אפשר לפנות אלי בשאלות/ והבהרות.

הכותבת: עינת בן דוד – נשואה ואם לשלושה ילדים, בעלת קליניקה להדרכה וטיפול.

בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, (התמחות בנשים) מנחת קבוצות, מדריכת הורים מוסמכת, ומטפלת פרטנית מזה 16 שנים.