גאווה יהודית בסן פרנסיסקו

מאת: דנה גריצר-גוטליב

כשטובה מנחת קבוצת גוונים הודיעה לנו שנוסעים לבקר בבית הכנסת הגאה ברובע קסטרו בסן-פרנסיסקו, נשמטה לסתי. כישראלית מהגרת בפוסט טראומה, יהדות נתפסה בעיניי כדבר לא מכבד ופתוח. ברחתי ממנה, הכחשתי אותה אבל גם התגעגעתי ליד של אבא שלי כשהלכנו שנינו לבית הכנסת הגדול בבן יהודה בתל אביב. כשישבתי על השטיח בסוף האולם, ביציע של הגברים בלי להבין אף מילה הבנתי, יש לבד, יש יחד ויש את שתי התחושות שזורות תחת קורת גג אחת. קוראים לזה התכנסות במקום לשם חגיגת חַיִּים, קֶשֶׁר, קִרְבָה, קְהִלָּה. החגים הם רק תירוץ.  

אף על פי המוזיקליות בתפילה, גדלתי וקראתי את הטקסטים והיה לי קושי להתחבר לתכנים ולמי שייצג את היהדות בעיניי והתרחקתי. כך שההכרזה על הטיול השנתי לבית כנסת בסן פרנסיסקו ועוד כזה של הקהילה הגאה היתה בלתי נתפסת בעיניי. לא הבנתי את הקשר של אוכלוסיית להט״ב שמוקצית על ידי היהדות החשוכה שאני מכירה ובית כנסת?

אז נסענו…  

וגיליתי סיפורים על אנשים שגדלו והתחנכו בזרמים שונים של יהדות: אורתודוקסית, רפורמית, שאינה יודעת לשאול ומה שבינהם. אנשים שסבלו מדחייה בבית הכנסת ושל המשפחות שלהם לעיתים וחיפשו בבגרותם חוויה יהודית שבה יוכלו לחגוג חַיים, קֶשֶׁר, קִרְבָה לבד וביחד בקהילה, כמו שהם. החגים הם רק תירוץ.  

הם חברו ואספו יחד מילים, לחנים ושירה מקומית, מחקו טקסטים שאינם שוויונים, אמנים עיטרו את המילים וכך נולד הסידור הגאה הראשון. 

הקהילה נוסדה ב-1977 על ידי שלושה חברים. השייכות לדת היתה מובנת להם בלי כאב הראש של דת ומדינה שאנחנו מכירים מישראל. הם הגיעו ממשפחות אורתודוכסיות ובחרו שלא לוותר על מה שהם הרגישו שהוא שלהם לא-פחות. הדרך הלא-פשוטה שעשו אותם גאים ביהדותם בסן פרנסיסקו, הובילה בסופו של דבר את הממסד היהודי כולו להכיר בהם כשווים בין שווים. גם כשמדובר על יהדות, מסורת, בית כנסת ותפילה. הם חוללו מהפכה תפיסתית שהפכה אותם לשווים ומקובלים בכל מקום. 

הרווי מילק נמנה בין חברי הקהילה ויש האומרים שאת הרוח החברתית אקטיביסטית שאב מהיהדות, טקס האשכבה לאחר הירצחו נערך בשערי זהב.

בשנות ה-80 ידעה הקהילה את אחד מרגעיה הקשים, כשהאיידס השתולל והפך למכת מוות. בית הכנסת הפך לכתובת ועמוד תמיכה. הקהילה התגייסה וסייעה בעזרה פיננסית, ביקורים בבתים ובבתי החולים, ייעוץ ותמיכה. הדלתות היו פתוחות גם לאלו שלא נמנו בין חבריה. עד היום, מציינת הקהילה בטקס זיכרון שנתי את הסולידריות שלה במאבק נגד ה-HIV.

את רבי מייקל קופלנד המובילה את הקהילה בימינו נפגוש ביום רביעי במסגרת התוכנית חמישים גוונים. קירוב והכלה הם מרכיבים מרכזיים בחייה. בין הישגיה נמנים, עריכה משותפת של הספר״  Struggling in Good Faith: LGBTQI Inclusion from 13 American Religious Perspectives. מייקל ניהלה את התחום ב– InterfaithFamily Bay Area בו סייעה לזוגות לנווט את חייהם על רקע דתי ותרבותי. היא כיהנה כרבה אוניברסיטאית כ-13 שנה, באוניברסיטאות UCLA ובהלל סטנפורד. יש לה תואר שני בלימודי תיאולוגיה, הסמכת הוראה מאוניברסיטת הרווארד ותואר רבני ממכללת הרבנות הרקונסטרוקציוניסטית. בשנת 2005 הוכרה כדוגמא למופת על ידי המרכז הבינלאומי של הלל ושימשה כמתמחה לרבה קופרברג-ריטמאסטר בקהילת בית שמחת תורה בעיר ניו יורק, קהילת הלהט"ב הגדולה בעולם, והביאה את העבודה לקריירה שלה עם סטודנטים. בשנים האחרונות העתיקה עם בת זוגתה את מגוריה לעיר והיא מכהנת כרבי של קהילת שער זהב.

רוצים/ות לשמוע יותר על הסידור המיוחד שסידר את גאוותם של אנשיה והוביל את הממסד היהודי כולו להכיר בהם כשווים בין שווים ועל פועלה ועשייתה של רבי מייקל? אני כבר נרשמתי, תבואו גם?