והגדת לבתך: מחשבות על סדר נשים

מאת: יעל יחיאלי

זה יכול להשמע כמו התחלה של בדיחה, שלוש נשים, אחת סופרת אמריקאית יהודיה פמיניסטית – אסתר ברונר, אחת עובדת סוציאלית ישראלית, דתל"שית – נעמי נמרוד והשלישית ילידת ארה"ב שעלתה לישראל ונבחרה להיות חברת כנסת מטעם מפלגת רץ – מאשה פרידמן, נפגשות ב 1975 בפעילות פמיניסטית בחיפה. לומדות טקסטים, כותבות הצעות חוק, מפגינות, עושות חוגי בית ומובילות תנועה למאבק על חירותן של נשים. מגיע חג הפסח והן מחליטות יחד לעשות מעשה – סדר נשים. הגברים מכינים את האוכל, הנשים מכינות את ההגדה.

”If Seder is order, that spring of 75 in Haifa we changed the order”, כך כותבת ברונר בספרה, "The Women's Haggadah".

סדר הנשים קם בעקבות שיתוף פעולה של נשים ישראליות ואמריקאיות. כמו הרבה מהמהפכה הפמיניסטית גם כאן זה התחיל מסיסטרהוד, כמה נשים שהחליטו לעשות סדר. האחת הביאה את רוח הפמיניזם ומאבק זכויות האדם של שנות השישים בארה"ב, השניה הביאה את החירות הישראלית לעיצוב טקסים ויחד הם יצרו את סדר הנשים הראשון.

למה דווקא סדר נשים, למה דווקא הגדה של פסח? חג הפסח הוא החג היחיד שבו הטקס המרכזי נעשה במרחב המשפחתי. לא בית כנסת כמו ראש השנה ויום כיפור, לא חג שבועות שלומדים תורה בקהילה כל הלילה. ליל סדר הוא טקס משפחתי. המצווה העיקרית בחג היא "והגדת לבנך" להעביר את הסיפור שלנו לדור הבא. מה יעשו נשים עם תודעה פמיניסטית שקוראות את ההגדה של פסח שכל כולה מתייחסת רק לחצי מהאנושות? יש ארבעה בנים בהגדה, איפה הבנות??, בתחילת הסדר מסתכלים על המצה וקוראים "הא לחמא עניא – זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים" ומה עם האימהות? לא אכלו?? או שמא הן אלו שהכינו את האוכל אז אין צורך להזכיר אותן? לאורך ההיסטוריה היהודית, נכתבו אלפי מדרשים ופרשנויות להגדה של פסח, תמיד על ידי גברים. הם אלה שידעו לכתוב, ולקרוא, הם למדו תורה והם גם פירשו אותה.

ואז הגיעה המהפכה הפמיניסטית והמחשבה הרדיקלית שנשים הן 50% מהאוכלוסיה וגם מעם ישראל ועדיין, הן מודרות מההגדה. הן היו ביציאת מצרים אבל הן מודרות מהסיפור שמסופר על יציאת מצרים. אז מה עושות הנשים האלו? בדיוק מה שעשו הקיבוצים בתחילת המאה – לקחו את ההגדה המסורתית ועיצבו אותה בצורה שתתאים לתפיסת עולמן. הוסיפו את ארבעת הבנות, הוסיפו את כוס מרים, הוסיפו את המיילדות שהצילו את התינוקות במצרים, החזירו את הנשים לסיפור ולהגדה. כדי שנוכל לקיים והגדת לבנך ולבתך, שלא נדיר אף אחת, הבנות, האימהות וכל מי שהייתה שם.

הסיפור של פסח הוא יציאה לחירות, במאתיים שנים האחרונות אנחנו עדות/ים ליציאה לחירות של עוד קבוצות בחברה, הסיפור של יציאת מצרים מהווה השראה למאבקים חברתיים לחירות. בנאומו המפורסם של מרטין לותר קינג באפריל 1963, מה שהסתבר בצער כנאומו האחרון, הוא אומר שלו היו שואלים אותו מה היא הנקודה האחת בהיסטוריה שהיה רוצה לחזור אליה, הוא היה אומר שימו אותי במצרים, ברגע שבו אלוהים לוקח את העם שלו ומוציא אותם לחירות, מאז ועד היום החברה האנושית צועקת – אנחנו רוצים/ות חירות, כך קורא קינג בזמן שהוא נאבק על זכויות האדם לחירות. גם במאבק הפמיניסטי נשים צועקות ונאבקות על החירות שלהן, חירות לבחור ולהיבחר, חירות לעצמאות כלכלית, חירות מאלימות, וחירות לכתוב פרשנות פמיניסטית להגדה של פסח.

ואיך הגיע התפוז לקערת ליל הסדר? הכל החל באגדה אורבנית על מישהי ששאלה רב בארה"ב על מה תעשה אישה לסבית בבית הכנסת שרוצה להיות חלק מהקהילה. התשובה שלו הייתה שאין לה מקום כמו שאין מקום לתפוז על קערת הסדר. מאז קבוצה של נשים החליטו שזו הדרך לעשות מקום, זו הדרך לתקן. כל קערת הסדר מלאה בסמלים המיועדים לגרום לילדים/ות לשאול – מה זה? ואז ההורים יסבירו ויספרו דרך הסמלים האלו את סיפור יציאת מצרים. ברגע שיש תפוז, הילדים/ות ישאלו מה זה התפוז וההורים יוכלו לספר את הסיפור של המאבק הפמיניסטי כסיפור של חירות, יוכלו לדבר על החשיבות של נתינת מקום לכל מי שהודר מהסיפור ההיסטוריה.

חג הפסח יוצא לא פעם בעיצומו של חודש מרץ, שבו מתקיים יום האישה הבין לאומי. סדר נשים הוא ביטוי למהפכה פמיניסטית בתוך המסורת היהודית. אנחנו בתקופה שיש סביבנו רבות ורבניות, מרצות מורות ליהדות, מובילות קהילות, בשנה שעברה זכתה פרופ' נעם ורד בפרס ישראל בתלמוד וגם במרחב המשפחתי – נשים שלוקחות חלק מטקסים משפחתיים – קבלת שבת, קידוש, טקסי חיים, בת מצווה ועוד. חירות שאיתה באה אחריות.

ולאן זה הולך? כמו יציאת מצרים, תמיד יש מה עוד לעשות, עוד מרחבים לתקן, ואולי אף פעם לא נשיר באמת די די דיינו.

גם את השיר הזה כתבו אסתר ברונר ונעמי נמרוד בהגדת נשים הראשונה –

דיינו אילו נבראה חוה בצלם אלוהים ולא עֵזֶר כנגד אדם – דיינו.

אילו נבראה חוה והיא שווה לאדם, ולא נחשבת כמפתה – דיינו.

אילו זכתה חוה, האישה הראשונה שאכלה מפרי עץ הדעת, שיכירו בה כבמי שנתנה לנו דעת – דיינו.

אילו זכתה אשת לוט בכבוד על הרחמים שגילתה, כאשר הביטה לאחור לראות בגורל משפחתה בסדום ולא היתה נענשת על כך – דיינו.

אילו זכו אימותינו בכבוד בעבור בנותיהן כמו בעבור בניהן – דיינו.

אילו לא סכסכו אבותינו את אימותינו זו בזו, כאברהם את שרה והגר או כיעקב את לאה ורחל – דיינו.

אילו היו המיילדות שהצילו את בני עמנו במצרים זוכות להכרה לה הן ראויות – דיינו.

אילו זכתה מרים לאותו מקום אשר לו זכו משה ואהרן במורשתנו – דיינו.

אילו גם נשים היו בין כותבי התנ"ך והיו מפרשות את הבריאה ואת תפקידינו בהיסטוריה – דיינו.

אילו גם נשים היו כותבות את ההגדה והיו נותנות לאימותינו את המקום הראוי להן בתולדותינו – דיינו.

אילו כל דור ודור של נשים וכל דור של גברים יחדיו היו ממשיכים לצאת ממצרים – דיינו ודיינו. דיינו ודיינו ולא דיינו.

לפני חמש שנים הקהילה שלנו הצטרפה לתנועה של נשים וארגונים שיצרו סדר נשים. בשנה שעברה, בתוך הסגר הראשון ראינו שאפשר לעשות אותו גם בזום, ביום רביעי הקרוב, במסגרת התוכנית "חמישים גוונים", נקיים סדר נשים (הפתוח גם לגברים) ונוסיף את התיקונים שלנו למסורת היהודית. נתלבש בלבן, נשתה 4 כוסות, נקרא טקסטים שכתבו נשים, נשתף בתפילות שלנו, בתקוות שלנו עבורנו ועבור הבנות/ים שלנו, נשיר שירים ונסיים במילים לשנה הבאה בירושלים. או שלא.

מזמינות אתכםן להצטרף אלינו, ולצאת יחד ממצרים.