פרשת בהר: מדריך "עשה ואל תעשה" לחברה שיוויונית ומוסרית יותר

מאת: חגית שקל

ל״ג בעומר מסמל זמן של שינוי, זמן של סיום מגיפה (זהו היום שמציין את סיום המגיפה הקשה של 24,000 תלמידי רבי-עקיבא), זמן של חזרה לחיים, לשמחה והילולה.

לצערינו, בל״ג בעומר האחרון זכינו לראות מחזה הפוך. מראות קשים, של נפילה, חוסר חיים, ומצוקה קשה ובדיוק ממקום כואב ונמוך זה הסיפור שלנו מתחיל – במקומות הנמוכים והמאתגרים ששם אנחנו כעם הכי אצילים ומלוכדים.

דווקא ברגעים אלו כל אדם הוא שווה ערך בלי קשר לרמה הדתית, הכלכלית או הרקע האתני שלו.

הנטייה שלנו לתמוך באחר בשעת צרה היא חלק מה-DNA של האומה היהודית והמוסר בזיהוי סבלו של האחר וההשקעה מעצמינו כדי לסייע, חקוקים בנו מימים ימימה.

מקריאת הפרשה ניתן לראות כיצד היהדות מגלה רגישות, מוסר, הומניטריות והדגשת ערך הקהילה עוד מראשיתה.

בואו ונצלול לפרשה שלנו, פרשת בהר, ונזהה מספר ערכים מרגשים ומוערכים. נראה כיצד היהדות מתייחסת לכל פרט בכבוד מופתי בלי קשר למעמדו או לרקע שלו ואולי דווקא להיפך, שומרת על החלשים ומגנה עליהם ועל צאצאיהם:

פרשת בהר, הנאמרת בהר סיני, כוללת חוקים רבים של עשה (7) ואל תעשה (17) הקשורים בעיקר לשנת השמיטה (כל שנה שביעית) ולשנת היובל (כל שנה 50) ומלמדת כיצד לנהל חברה מתוקנת וערכית.

יחס התורה לעבד עברי

עקרונית, התורה מתנגדת לעבדות יהודי, אך במצבים מסויימים כאשר האדם במצוקה קשה ואין לו אפילו צרכים בסיסיים, הוא יכול להפוך לעבד. עדיין ברגישות רבה מדגישה התורה שלא גופו של העבד נקנה, אלא רק עבודתו נקנית ושייכת לאדון. בניגוד לעבדות בעידן המודרני, כלומר עד המאה ה-20 (ויש מקומות בעולם שעדיין גם בימינו אנו יש עבדות) מדהים לראות כי כבר בתקופה העתיקה התורה רשמה תנאים סוציאלים מפורטים ורגישים שלא היו מביישים משרד רווחה היום בישראל –

איסור להשפיל את העבד, לרדות בו, לקרוא לו "עבד", לתת לו עבודות בזויות ועוד. על האדון לדאוג לו לכל מחסורו.

בפרשה שלנו מתואר שבשנת היובל על האדון לשחרר את העבד ואת כל משפחתו. לחופשי. בניגוד לעולם המודרני, בו העבד הוא כלי בידי האדון, מאפשרת התורה ואף מעודדת את העבד להזדמנות נוספת והתחלה מחודשת בחייו.

התורה כל כך מגוננת על העבד, שחז״ל אמרו "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

יחס התורה לנדל"ן

בהמשך, הפרשה מתארת את מה שקורה בשנת היובל לקרקעות של יהודי בארץ ישראל.

נדל״ן הוא נושא רגיש הקשור לכסף ומעמד גם בימינו וגם בתקופת המקרא.

התורה שוב באה להגן על אדם שירד מנכסיו ועליו למכור את הקרקע שלו. במצב זה התורה מחייבת את הקונה האמיד, בעל האמצעים, לשוב ולמכור את הנכס בחזרה לבעליו המקוריים. פעולה זו נקראית ״גאולת הקרקע״. גאולת הקרקע אפשרית ב-3 מצבים שונים: כשהאדם שוב מסוגל לקנות את הנכס, או ע״י סיוע כלכלי מהמשפחה (זוהי מצווה בתורה שעל פיה על המשפחה לקנות עבור האדם העני את הנכס שלו בחזרה) או שהנכס חוזר לבעליו בשנת היובל (שנת ה50) – בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ.

מנקודת מבט עכשווית בחברה קפיטליסטית, חוקים אלו עשויים לעורר התנגדות, או לפחות תהייה והרמת גבה. "האם עבדתי קשה, קניתי נכסים באטלנטה ואוקלאומה, הרגשתי את החזה מתרחב בתחושת סיפוק, ואז באו ולקחו ממני את הנכסים והחזירו אותם לבעליהם המקוריים?? גוועלד!! איך זה הגיוני? זה מנוגד לאני מאמין שלי מבחינת גדילה והצלחה כלכלית.

אם כך, מהי הנפקא מינה? והתשובה היא שזו בדיוק הנקודה, התורה באה במטרה לבנות חברה מתוקנת, חברה שמקטינה את ערך הגשמיות ומעצימה את ערך האחדות והשיוויון. היהדות באה במטרה להגן על החלש, לתת לו הזדמנויות להתחלות חדשות ושוות. ברור שבימינו חוק זה קשה ועד בלתי אפשרי, אך בהחלט מעורר מחשבה ומעודד לערכים של סיוע ותמיכה.

יחס התורה לאדמה ולשדות

בתחילת הפרשה מופיעה מצוות השמיטה- דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ…

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה…

התורה מכבדת את האדמה ונותנת לה שבת מנוחה כל שנה שביעית, שנת השמיטה. כפי שהאדם עובד במשך השבוע, ונח ביום השביעי, כך גם האדמה. בשנה זו האדמה ותבואתה הם הפקר. לא עובדים את האדמה בכל צורה שהיא. שנת שמיטה זו דוגמה נוספת שחוזרת שוב ומדגישה את הערך של שיוויון על ידי התנתקות מהגשמיות.

גם בימינו אנו וגם בעבר הרחוק חיי החקלאי היו קשים ומפרכים. כבר מחטא אדם בגן העדן הקשר בין האדם והאדמה היה מאתגר "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך".  המחשבה על הפסקת העבודה, והפקרת השדה לשנה שלמה היא מאתגרת הן מבחינת העבודה שנהרסת כליל לאחר שנה של הפקר והן מבחינת הרווחים הכלכלים שמושגים בקושי רב. כדי לפתור קושי זה מעשית, ישנן הקלות שונות המאפשרות לחוק זה להתקיים, דוגמה אחת היא "היתר מכירה" המאפשר את מכירת הקרקעות לגוי בשנת השמיטה, ובכך מתיר את העבודה בשדה. המחלוקת על ההקלות לשנת השמיטה היו קשות ומורכבות מאז ועד היום. יש הרואים בשמיטה את השבת של האומה כולה, של העם ושל הארץ ומייחסים לכך חשיבות רבה, לעומתם יש המקלים בכך יותר. הוויכוח העמוק סביב נושא זה נקרא "פולמוס השמיטה".

כיום ניתן למצוא מקבילה לשנת השמיטה במערכת החינוך בישראל, כאשר המורים יוצאים לשנת שבתון במטרה לצבור כוחות, להתחדש, ללמוד ולשוב ל-6 השנים הבאות. מערכת החינוך כולה בנויה במטרה להכיל ולאפשר כלכלית את הצורך הנ"ל.

יחס התורה לאדם במצוקה כלכלית

דוגמה אחרונה לערכים הסוציאלים המתוארים בפרשה. על פי התורה אסור ליהודי להלוות כסף ליהודי אחר ולקחת ממנו ריבית (הנקראת בתורה "נֶשֶׁך" או "מרבית").

התורה רוצה לחנך אותנו לעזור לאדם שנמצא במצוקה, :וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"

חשוב לציין שכיום ההלכה יודעת להתמודד גם עם הכלכלה המודרנית שמושתתת על אשראי וריבית ולא על חקלאות, ומבינה שאיסור הריבית העקרוני בתורה הוא בין אנשים ולא כאשר מדובר במוסד כמו בנק.

התורה מתייחסת לכלכלה באופן מורכב. מצד אחד מאפשרת קפיטליזם ויוזמה אישית, אך יחד עם זאת דואגת לחלשים בכל זמן ויוצרת שוויון הזדמנויות אחת ליובל.

התורה מדגישה בפרשת בהר את כוח החברה והקהילה היהודית לדאוג לחבריה שנמצאים בצרה כלכלית. שאיפת התורה היא לצמצום פערים, לתמיכה, וחוקים ברורים ורגישים ביותר של החזק למען החלש.

הערכים והמוסר של היהדות מודגשים בפרשת בהר בכל מימד בחיינו – האדם, הבית, האדמה ועוד. התורה מתייחסת לכל תחום בחכמה ורגישות שמאפשרים לנו כאומה להמשיך צורת חשיבה חיובית זו ולסייע זה לזו לאורך הדורות.