דבר תורה לשבועות: מה בין רות והשתלבות?

מאת: דנה גריצר-גוטליב

הימים האחרונים אינם קלים, מצד אחד חדשות מישראל הקרובה ללבנו ומאידך לוח השנה מזכיר ששבועות עכשיו, אני לוקחת נשימה עמוקה ועוד אחת והנה מתחילה.

חג השבועות, הוא חג של נתינה וקבלה, של מסירוּת, קִרְבַה והַקְרבַה, זה גם חג המציין זהות מתחדשת והשתלבות, שיוך וקהילה ואני מסתמכת על סיפוריהםן של אבותינו ואמותינו.

רוּת, בחורה בעלת דיעה ומנהיגה מבטן ולידה, בוחרת להיפרד ממעמד וזהות מכובדים כמואביה שאינה יהודיה ודובקת בחמותה נעמי בדרך לארץ בית לחם יהודה, לרות זו ארץ חדשה.

Photo by iStock images

חג השבועות נחגג בתום ספירת העומר שאותו מתחילים בפסח ולא ניתן להתעלם מהקשר בין השניים. מצד אחד בפסח עַם של עבדים בורח מעבדות לחירות, נודד בדרכו הארוכה במדבר לארץ המובטחת אליה יוכל להכנס רק לאחר שיתכסה בזהות מתחדשת ונקייה, חפה משאריות של שעבוד ומאידך ב״שבועות״ אנחנו חוגגים אדמה, התיישבות, צמיחה, זהות מתחדשת ורעננה. איך זה קשור אלינו אתם שואלים? הנה אני עונה.

על רקע פנטסטי ואידילי של אביב ופריחה מתחדשת בזרועות ארוכות וצבעוניות הנמתחות לשמיים – דברים קורים מתחת לפני השטח. שתי נשים, רות ונעמי, דבקות זו בזו בגורל משותף ומהגרות דרכן חזרה ממואב לבית לחם יהודה. במשחק תפקידים מתהפך של זרה ושייכת, שתי נשים מתנהלות בעולם גברי, יש הרבה מה ללמוד על עצמאות, תעוזה, חדשנות והמשכיות (דוד המלך הוא הנין של רות), קוראים לזה גאולה.

אז מה בין חופש, הגירה וזהות, ומה עושים איתם?

זו שאלה חשובה ונוגעת לנו, הישראלים החיים בעמק הנכר. הרי כמו אברהם אבינו ״לך לך״, הלכנו ועזבנו, נדדנו והִגַרנוּ, התיישבנו בארץ שאינה מולדתנו, בנינו בית וגידלנו ילדים לתפארת מדינה שאינה מולדתנו? ילדינו כבר לא לגמרי ישראלים, הארץ בה אנו חיים עכשיו היא ארצם, אך אינה ארצנו, כך לא השפה והזהות שידענו.

גם בחיינו, היהודים והישראליים שנדודים והגירה משולבים זה בזה, לא בכדי חגי ישראל מאוחרים יותר, כמו יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות של מדינת ישראל מצויינים בלוח השנה על אותו הרצץ שבין פסח, המסמל יציאה לחירות, ושבועות שרוחו התיישבות, עבודת אדמה, המשכיות וגאולה מסמלת.

רות הולכת יחד עם נעמי לבית שמעולם לא ראתה, החלטתה והעשייה האקטיבית, ההליכה, העבודה בשדה לפרנסתן, ותכנון העתיד של שתיהן יחד היא חלק בהשתלבות לא פשוטה.

בין סיפור יציאת מצריים ורות ונעמי יש נקודות השקה רבות של מסע והשתלבות ומה שביניהן.

רוּת מהגרת וגם אני, נרטיב של הגירה קיים בפלטפורמה היהודית והיא מאפשרת לי להזדהות ובעיקר ללמוד. כישראלית שחיה בעמק – אני גֵרַה אך גם שייכת. מחבקת את העבר, את השורשים – אך נמצאת במרחב שלא נולדתי בו והופכת אותו לבית. ואיך אני עושה זאת? בעבודה קשה של חיפוש זהות משותפת לזו שהבאתי איתה ולזו שהתיישבתי בה, אני מזמינה אתכםן למסע.

*הכותבת דנה גריצר גוטליב, היא סטודנטית לרבנות ועובדת בהסתדרות הציונית העולמית המחלקה לקשר עם ישראלים בתפוצות.

A story of immigration and integration

(Translated by Michelle Kushner Shabtai)

These days we are celebrating Shavuot – a holiday of giving, sacrifice, devotion, closeness, family, renewal, abundance, grace חֶסֶד, and redemption גְּאֻלָּה. But most of all it is a holiday of identity, migration, foreignness, settlement, belonging, and community.  How does the holiday of Shavuot relate to us, the Israelis who chose to live here in California, and what can we learn from Ruth about integration and our evolving identity?

The festival of ״Hag Habikurim” is celebrated seven weeks after Pessach. The weeks in between these dates are called the Counting of the Omer סְפִירַת הָעֹמֶר  to which Israel later added three National holidays to commemorate Holocaust Remembrance Day, Memorial Day for the Fallen Soldiers of Israel and Victims of Terrorism, and Independence Day.  In our world — the Israeli Jewish world — these holidays are on the same continuum. What is the connection between these special days?

 ״שִׂמְחָה רַבָּה אָבִיב הִגִּיעַ פֶּסַח בָּא – Against the dreamy idyllic backdrop of Spring, rekindled blooms, and arms outstretched towards color-splashed skies, something is happening below the surface — a movement.

The Jewish slaves, who fled ancient Egypt and took flight towards freedom, found themselves engrossed in issues relating to their identity, self-realization, and transformation. During this very time, a few generations later, two women named Ruth and Naomi made their own the Exodus. They shared a similar destiny and clung to one another as they migrated back from Moab to Bethlehem-Judah, obtaining their redemption. Through their wanderings, we can re-examine the meaning of new and integrated identities.

The Egyptian exodus brings about a twofold transformation — physical and mental. As the Jews flee slavery, they experience a collective consciousness shift that will enable them to enter and settle in their new country as consciously free people. Whereas in the story of Ruth, tables turn when there is a role reversal between the women, where one goes from feeling a sense of belonging to being a stranger in a strange land, and visa-versa.

Common to both the story of Pesach (the exodus from Egypt) and the story of Ruth (the exodus from Moab) is their exploration of the relationship between estrangement and freedom, and peoplehood and redemption. No wonder that Israelis view these holidays, as well as the notable days in between that commemorates the rise of a Jewish nation in Israel and the independence of the State of Israel, on the same continuum.

These biblical narratives of migration, and processes of integration in a new land, lead me to ask meaningful questions, like how does the Egyptian exodus manifest in each of us within our own private selves? What transformation must we undergo to fit in here, in the place where we have chosen to live? The answers lie within us, our ability to integrate our old, historical identity with a new, current one.