פרשת נשא: על בניית קהילה במדבר ובעמק הסיליקון

מאת: יעל יחיאלי

אני קוראת את פרשת השבוע, פרשת נשא, בימים בהם אני אורזת את חיי בברקלי, נפרדת ממקום שהיה לי בית שלוש שנים, תקופה שלוותה בתחושת זרות. בחודש הקרוב אני עוזבת את תפקידי ב-ICC, מקום שהיה לי הרבה יותר ממקום עבודה.

אני עדיין מרוגשת מהאירוע האחרון של תיקון שבועות שהיה כולו קהילה, א/נשים מתוך הקהילה פתחו את החצרות שלהםן, א/נשים מתוך הקהילה הובילו לימוד מתוך המקורות, וא/נשים מתוך הקהילה נענו ונהנו. אחרי שנה שבה נפגשנו רק בזום, חזרנו פתאום להיפגש פנים אל פנים וקיבלנו תורה וקהילה וביכורים.

תמיד אחרי חג השבועות מגיעה פרשת נשא, פרשה עמוסה בנושאים קהילתיים, פרשה שהיא לגמרי בינוי קהילה.

פרשת נשא מתרחשת באמצע המסע של בני ישראל במדבר, עם שיצא לא מזמן ממצרים, נמצא רחוק מהבית, זה שעזב, וזה שעוד לא הגיע אליו. בני ישראל נמצאים בין לבין ובתוך זה מייצרים משהו חדש, עם כללים חדשים.

הפרשה מתחילה במילים-  "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם". יש עיסוק בתפקידם של משפחות גרשון ומררי שמשרתים את הקהילה, משרתי הציבור. יש להם תפקיד, יש הגדרות מי יכול לשאת את התפקיד, ואיזו אחריות יש עליהם, הם באו לעבוד. הם משרתי ציבור ויש לתפקידים האלו כללים ברורים.

הפרשה ממשיכה בהוצאה מחוץ למחנה של הטמאים, ואחריו בסיפור הקשה של אישה סוטה (שהוא בעצם סיפור על גבר שחושד באשתו, ומה שהוא מעולל לה. נורא. נורא. כמה טוב שהטקס הזה נעלם מההיסטוריה היהודית) ובהמשך מתואר היחס לאיש הנזיר והמקום שלו בקהילה. כל מיני התייחסויות לקצוות של החברה והקהילה, ופתרונות שאפשר לשאול עליהם האם הם פתרונות טובים, אבל יש התייחסויות לנושאים שחשוב שיתייחסו אליהם – מה עושים עם הקצוות של החברה?

מיד אחרי משרתי הציבור מגיעים הקצוות. יש מקום בקהילה לאלו וגם לאלו. אין מי שיותר חשוב/ה מהאחר. קהילה מורכבת מכל אלו יחד.

בסוף הפרשה יש רשימה ארוכה של הקורבנות שמביאים הנשיאים ביום חנוכת המשכן, זו רשימה ארוכה ומשעממת של 12 נשיאים. אחד לכל שבט, וזה חוזר על עצמו שוב ושוב. שם השבט, שם הנציג ואיזה קורבן הוא הביא. הרבה בשר היה שם – פר, כבש, עז וגם סולת לצמחונים.

לכל שבט יש מקום במשכן, כל שבט מביא את קורבנו ובכך בעצם הפרשה חוזרת להתחלה, אלו הקורבנות שמביאים השבטים השונים למשרתי הציבור, אלו שאין להם פרנסה מצד עצמם, הם אוכלים את מה שהציבור מביא להם.

אני קוראת את הפסוקים, את המשק האוטרקי שיצרו שם במשכן. את ההתייחסויות השונות לכל אחד מהמרכיבים של המכלול הזה שנקרא קהילה, עם. חושבת על השנים כאן שפגשתי קהילה מופלאה, של מלא מלא א/נשים שבה כל אחד ואחת מביא/ה את מי שהוא/היא ויוצרים/ות יחד את הדבר הלא מובן מאליו הזה – קהילה בעמק. בשנים שהייתי כאן הצטרפתי לבניית המשכן העדין הזה שנבנה כאן. זו אחת הקהילות הכי מאורגנות שאני מכירה, ויחד ניסינו לראות איפה אפשר עוד להוסיף למשכן הזה. מי הא/נשים בקצוות הקהילה שנרצה לתת להםן מקום, הקמנו את וועדת אבלות למצבים של מוות ואבל. איך אפשר לתת יותר ביטוי לתחום של זהות, גוונים, חמישים גוונים ועוד תוכניות רבות. חיפשנו את החיבור עם הקהילה היהודית האמריקאית והבנה שיש לנו חלק משותף בסיפור. חיפשנו את החיבור בין הזהות שלנו למסורת היהודית ולאוצרות שיש לה להציע לנו, עשרות א/נשים כתבו פרשנויות לפרשת שבוע (מי שרוצה לכתוב בפרשות הקרובות – מבטיחה להמשיך ללוות), ערכנו קבלות שבת וטקסים ייחודיים לקהילה מהגרת. בכל הטקסים, השבתות והחגים למדנו לבחור מתוכם מה נאמץ לחיינו, ומה לא ובעיקר ניקח אחריות, על החיים שלנו, על הזהות שלנו, ונראה איך אפשר לעשות את זה יחד. עם כל חלקי הקהילה.

פרשת נשא מתארת נשיאה, הפעולה של האדם מתוך המציאות למעלה, למציאות טובה יותר. בשביל לעשות את זה צריך קהילה, את כל חלקי הקהילה. אי אפשר לשאת לבד או לבנות לבד. ככה זה עַם במדבר, ככה זה גם קהילה מהגרת. תמיד ביחד.

אני מסיימת בתחושת הודיה גדולה ובחגיגה, ממש כמו חגיגת המשכן המופיעה בפרשה. רואה הרבה דברים שבנינו יחד בשנים האלו ועוזבת בידיעה שיש כאן כל כך הרבה כוחות שימשיכו בבנייה המבורכת הזו.

תודה על שנים נפלאות מלאות בעשיה, באתגרים ובבניית קהילה. אני עוזבת אבל חלק ממני נשאר פה, ואחרי השנה הזו אנחנו יודעים/ות שאפשר לעשות המון גם בזום, מבטיחה לשמור על קשר, וכשאתםן בירושלים- תרימו טלפון וניפגש. תודה על השותפות הזו. זכיתי