פרשת בהעלותך: על מסע ומתן

מאת: אפרת אנגל

השבוע התיישבתי לכתוב נאום פרידה משכבת השמיניסטים בצופים שהבת שלי היא חלק ממנה. באותו זמן בדיוק התחלתי לכתוב את ההתייחסות האישית שלי לפרשת השבוע, פרשת בהעלותך.

עבדתי על שני הדברים במקביל ומהר מאד גיליתי שהשניים הם למעשה אחד. גיליתי שבאותו סופשבוע בו אנו עומדים לציין את הפרידה משכבת השמיניסטים העומדת לפני מסע חדש, פרשת השבוע היא פרשה העוסקת במסע! המסע שבני ישראל עוברים במדבר בדרכם לארץ ישראל. 

התרגשתי וגם מצאתי נחמה. עבור רבים מאיתנו התקופה הזו של סוף חודש מאי הוא תקופה של מעבר, סיום ויציאה לפרק חדש בחיים. סיום תיכון, קולג׳, סיום גן, שינוי מקום המגורים. כל מעבר כזה כרוך בהרבה הכנות והרבה שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו. תקוות לצד חששות. 

כהורה, כאמא, אני מרגישה לעיתים קרובות שהליווי שלי את המעבר שעושה הילד/ה שגדל/ה, מרגיש כאילו אני עצמי עושה את המעבר. גם אני שואלת את עצמי את השאלות, מזדהה עם התקוות והחששות. כאילו גם אני יוצאת למסע חדש. 

פרשת בהעלותך מתרחשת עמוק במדבר. משה צועד בראש העם שיצא ממצרים בדרכו לארץ ישראל, ואנו למדים שהמסע הזה (למרות שהוא מכוון לעברה של הארץ המובטחת) אינו מסע קל. זהו מסע עם בעיות וקשיים ועם הרבה חוסר שביעות רצון. איך זה יכול להיות? איך זה שבני ישראל שסבלו כעבדים במצרים, התלוננו בדרכם במדבר ואמרו שהם מתגעגעים למצרים?! 

מה כבר יכול להיות קשה כל כך לעזוב מקום שהכרת מאד טוב? מה כל כך קשה ללכת למקום שאתה לא מכיר, בדרך שאתה לא מכיר, עם הרבה אנשים שלא הכרת קודם, עם אוכל שאתה לא רגיל אליו, עם הרבה חוקים חדשים, עם הרבה צעידה ברגל? וגם חם נורא. במחשבה שנייה, אפשר אולי להבין אותם. היה קשה במצרים אבל גם במדבר לא להיט. 

תקופת המסע במדבר לא היתה תקופת קלה לבני ישראל, בתקופה זו התעצב העם, גדל והתפתח, ובתוך זה פרשת בהעלותך מלמדת אותנו כמה ערכים חשובים על דרך ועל מסע. 

בדומה למגילת רות בה קראנו לאחרונה על החסד שעשתה רות עם נעמי ועל החסד שבועז עשה עם רות, גם בפרשת בהעלותך אנו לומדים על חמלה ועל סובלנות. על מתן מקום למי שאחר מאיתנו, על מתן הזדמנות שנייה למי שנגרעה ממנו ההזדמנות הראשונה, על היכולת לסלוח. 

גם בארץ ישראל של ימינו, לרבים מאיתנו ישנה הרגשה שהדברים ראויים לעבור דרך חדשה, שהיינו רוצים להיות בפתחו של מסע, שאולי יש כאן או צריכה להיות כאן הזדמנות לבסס כללים חדשים, נורמות חדשות.

שני נושאים עולים בפרשה הזו, 

הפרשה מתחילה בנושא המנורה ועבודת המשכן, ומיד אחר כך מופיע סיפור מעניין המלמד אותנו כיצד נוצר פסח שני. "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

חלק מבני ישראל לא יכלו  לחגוג את חג הפסח במועדו. הם פונים אל משה ואומרים לו שהם רוצים לחגוג את חג הפסח כמו כולם, אך אינם יכולים בתאריך הזה. משה פונה לאלוהים, ואלוהים משיב, שאם מישהו לא הספיק לחגוג את הפסח, בין אם משום שהוא גר רחוק מאד, ובין אם משום שהיה "טמא" בזמן החג, הוא צריך לחגוג את חג הפסח כהלכתו במועד אחרֿ. זה פתרון מהפכני, אפשר לחגוג פסח גם חודש אחרי. 

מאז ועד היום מציינים את פסח שני, המדגיש את החשיבות שבמתן הזדמנות שנייה עבור אלו שלא יכלו או שנגרעה מהם הפעם הראשונה. בישראל נודע בשנים האחרונות פסח שני כיום הסבלנות הדתית למען הכרה באלו הדחויים מצד ההלכה, תהליך שהתחילו להט"בים דתיים/ות שלא רצו לעזוב את הקהילה שלהםן בגלל נטייה מינית ואמרו כמו בפסח שני – למה נגרע. שהרי מה הוא פסח שני אם לא דרך נהדרת למצוא מקום גם למיעוט. יחס זה כלפי מיעוט, והמאמץ למצוא לו פתרון הוא המשמעות של ערך "הסובלנות וקבלת האחר". 

בהמשך הפרשה מסופר כיצד משה מפנה מקום לחותן שלו, ליתרו, אביה של ציפורה. יתרו, חותנו של משה לא היה יהודי אלא מדייני. לאחר יציאת מצרים יתרו בא לבקר את משה, וכשבני ישראל עומדים לנסוע לארץ ישראל, משה מבקש מיתרו להצטרף למסע ולא לחזור למדיין. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

הוא מזמין אותו להישאר עם עם ישראל ולהיכנס איתו לארץ ישראל למרות שהוא נוכרי. וגר. יש שיגידו שהוא טעה. להכניס לארץ ישראל אדם שאינו מעם ישראל?! ועוד לתת לו מקום, אדמה. האם הוא טעה? האם הוא צדק? גם כאן, אפשר ללמוד הרבה מהיחס של משה ליתרו בהקשר של היחס לזר ולשונה. 

אני כותבת את הנאום לשכבת השמיניסטים וחושבת כל הזמן על עצמי כאמא. במה עלי לצייד את הבת שלי לקראת המסע העומד לפניה, מה לאחל לה? מה לתת שעוד לא נתתי?

היתה הרבה נחמה במסרים ובערכים שמשה העביר לנו בפרשה, שהרי כולנו זקוקים לחסד. כולנו זקוקים להתחשבות ולהזדמנות שנייה. 

נושא האמונה הוא מרכזי בפרשה. במהלך המסע, אלוהים מתוסכל מכך שבני ישראל מפקפקים בו ואמונתם אינה שלמה.

מה גדול הוא כוחה של האמונה. להבדיל מהזמן העתיק, בעידן המודרני אנו מגלים שאנו זקוקים לאמונה חזקה גם בעצמנו. אחד הדברים שאשמח לשים בטנא ולצייד בהם את בתי ושאר חבריה העומדים לקראת המסע האישי שלהם הוא האמונה בעצמם. האמונה ביכולת שלהם לצלוח את המסע ולהתמודד עם האתגרים הצפויים להם. כן, אתם יכולים!

פרשת בהעלותך היא פרשה של מסע, בני ישראל נמצאים בתוך המסע הזה, ומקבלים כלים להמשך. כך גם אנחנו ההורים נתנו במשך השנים את הכלים שהיו נראים לנו נכונים, ואנחנו מתכוונים להמשיך להיות שם בשביל הילדים/ות שלנו גם בהמשך. אבל הימים האלו הם ימים של סגירת פרק אחד והתחלה של פרק חדש, להםן ולנו. 

אני רוצה להזכיר את הכלים החשובים האלו דרך פרשת השבוע – סבלנות למסע, יכולת לראות את האחר, את הזר, ולדעת שתמיד יש עוד הזדמנות, זה חלק מהסיפור.