היכונו לפסטיבל ה-Sound Summit: נוף מרהיב, היסטוריה מפוארת ומוזיקה טובה

באמפי פתוח, על פיסגתו של הר טמלפיאס המרהיב שבמחוז מרין ייערך בקרוב פסטיבל המוזיקה Sound Summit שיארח אמנים רבים ומגוונים וביניהם לוקאס נלסון עם להקתו Promise Of The Real, ג'וש טילמן, להקת Allah-Las ועוד. איתי שמי עדיין לא זכה לראות הופעה באמפי זה והוא מתרגש במיוחד, לא רק בגלל הליין אפ והנוף מסביב אלא גם בגלל ההיסטוריה של הפסטיבל – בדיוק באותו מקום נערך לפני קצת יותר מ-54 שנה פסטיבל הרוק הראשון בארה"ב. בכתבה הבאה צולל איתי כמה וכמה שנים אחורה ומביא את סיפורו של הפסטיבל האייקוני

מאת: איתי שמי

מאונט טמלפיאס המזדקר צפונית לסן פרנסיסקו במרין קאונטי הוא אחד המקומות הכי יפים שאני מכיר באזורנו. הר שראשו טובל בעננים ורגליו משכשכות במי האוקינוס. מצידו האחד גשר הזהב ורבי הקומות של דאון טאון סן פרנסיסקו ומתחתיו שוכנת העיירה השלווה Stinson Beach. אני ממליץ לכל מי שנקלע לאזור, לקחת תרמיל, מימיה, נעלי הליכה, מצב רוח טוב (הי), ולצעוד בתוך יערות הגשם,לצד הנחלים והמפלים שבשמורה. אוותר על תיאור הנוף הנגלה מפסגתו כדי לחסוך מעצמי דביקות יתר (האצבעות כבר עכשיו מתחילות להידבק למקלדת). קחו למשל את חברי My Morning Jacket שהגיעו למקום לפני כמה שנים כדי לקבל השראה לשיר או שניים, וכל כך התלהבו שנשארו תקופה ארוכה בסטינסון ביץ' והקליטו חומר שהספיק לשני אלבומים. אבל לא באתי לדבר על מעיל הבוקר שלי וגם לא לקחת אתכם בשביל המטיילים, אלא לספר על פסטיבל בשם Sound Summit שייערך בקרוב על פיסגתו באמפי פתוח.  הפסטיבל ייערך בשבת, 9/11 משעות הבוקר המאוחרות ועד השקיעה. אני יודע, ספטמבר 11 הוא לא ממש תאריך לחגיגות. בטח שלא כשהשנה מציינים עשרים שנה לאותו אסון נורא, אבל כשסופסוף העולם נפתח מחדש להופעות, ואין לדעת לכמה זמן זה יימשך, אני לא יכול להרשות לעצמי לפספס.

מי מופיע? לוקאס נלסון (כן, הבן של ווילי, האיש, הג'ויינט והאגדה) יחד עם להקתו Promise Of The Real. יופיע גם ג'וש טילמן הידוע יותר כ-Father John Misty. תהיה הפסיכדליה של להקת Allah-Las שמגיעה אלינו מלוס אנג'לס (אגב, ערב קודם היא עושה עצירה להופעה בסנטה קרוז). יהיה Fאנק ניו אורלינסי עם להקת Cha Wa וגם נציגה מקומית, ילידת מיל וואלי, Teal Collins, זמרת שהופיעה לצד טדשי-טראקס בנד, נורה ג'ונס, פיל לש ובוב וויר מהגרייטפול דד, ווילי נלסון ועוד.

האמת שמעולם לא ראיתי הופעה באמפי הזה ואני בהחלט נרגש כי זה מקום עם חתיכת היסטוריה. בדיוק באותו מקום נערך לפני קצת יותר מ 54 שנה פסטיבל הרוק הראשון בארה"ב. אז ברשותכם אצלול 54 שנה אחורה, ואספר את סיפורו של אותו פסטיבל אייקוני.

לפני כמה שנים דירג מגזין הרולינג סטון את פסטיבלי הרוק הטובים בעולם. וודסטוק הגיע למקום השני. הפסטיבל שהעפיל עליו והגיע למקום הראשון היה פסטיבל מונטריי-פופ שנערך ביוני 67 ונחשב ליריית הפתיחה של ה Summer of love. מונטריי-פופ נכנס לדפי ההיסטוריה עם ההופעות הבלתי נשכחות של הנדריקס, ג׳ופלין, המי, סיימון וגרפונקל, אוטיס רדינג, הבלוז פרוג׳קט ועוד רבים וטובים. אבל יש לי הרגשה שפחות אנשים שמעו על פסטיבל שנערך רק שבוע לפני כן ומשום מה לא זכה לתהילה לה זכה אחיו הגדול מדרום. למרות שזה היה ככל הנראה פסטיבל הרוק הראשון בארה"ב. אני מדבר על ה-Fantasy Fair and Magic Mountain Music Festival.

זה קרה בסוף השבוע של ה 10 וה 11 של יוני 67. התכנית המקורית היתה לערוך אותו שבוע קודם אבל תנאי מזג האויר אילצו את המארגנים לדחות הכל ממש ברגע האחרון. השינוי הפתאומי גרם לכך שחלק מהאמנים המתוכננים, למשל מעליות הקומה ה-13, נאלצו לבטל. אבל הסירו דאגה, הליין-אפ היה מצויין ומגוון להפליא. הדלתות, שכבר הספיקו להוציא אלבום בכורה בתחילת השנה חישמלו את הקהל, הבירדז הופיעו יחד עם נגן כלי הנשיפה האפריקאי הנפלא Hugh Masekela, קפטן ביפהארט עם המג'ק בנד שלו היו שם. גם קאנטרי ג'ו אנד דה פיש, ה Seeds, ג'פרסון איירפליין וה Blues Magoos השתתפו בחגיגה. יכולת לראות שם מיינסטרים דוגמת Dionne Warwick  לצד ה Chocolate Watchband, לשמוע פולק מפי טים באקלי, לעבור לבלוז רוק של Canned Heat ומשם להמשיך לרוק של ה Sparrows (שכעבור זמן קצר יהפכו ל Steppenwolf ויעשו את Born to be wild). סטיב מילר בנד שאז עוד נקראו סטיב מילר בלוז בנד היו בראשית דרכם

במקור תוכננו מקומות ישיבה ל 4000 איש אבל לא פחות מ 36,000 איש שילמו $2 ובילו יומיים על ההר. תחנת הרדיו המקומית הפופולרית KFRC הפיקה וקידמה את האירוע. הכסף נתרם כולו למטרה ראויה: עזרה למרכז טיפולי לילדים בסן פרנסיסקו הסמוכה, והאמנים הופיעו בהתנדבות. בודהה מתנפח ענק קיבל את באי הפסטיבל ודוכנים לממכר פוסטרים אוכל ושתייה היו פזורים בין העצים שבפאתי האמפי. הסעות של קו ה Trans-Love Bus Lines הובילו את הקהל ממרכזי איסוף בשבילים הצרים המתפתלים על ההר והיו אפילו כמה שהגיעו לשם בצניחה.

חבורת האופנוענים האנרכיסטית הקשוחה, מלאכי הגהינום, החליטו להגיע. למרות שהכבישים נחסמו לכלי רכב (מלבד האוטובוסים של הפסטיבל), המארגנים הסדירו אתם אפשרות גישה. כשאתה מתעסק עם מלאכי הגהינום, עדיף להיות בצד שלהם ולא אויב. ג'ניס ג'ופלין, שלא הופיעה בפסטיבל, הגיע כצופה. היא תפסה טרמפ עם אחד האופנוענים הקשוחים וכמוה עשו עוד כמה נערות פרחים צעירות. אגב, זו היתה הפעם הראשונה בה הרכבים מאזור סן פרנסיסקו שנחשבו ילדי פרחים אידיאליסטים, הופיעו לצד אחיהם ה"קפיטליסטים" מעיר המלאכים. הוליווד רצתה לייצר כוכבים ולעשות כסף בעוד החבר'ה מהייאט-אשבורי רצו לשנות את העולם. המארגנים הימרו נכון וההר בעל המזג ההפכפך קיבל את הבאים בשמיים כחולים ובסבר פנים יפות. נראה לי שהפסטיבל אכן הצדיק את שמו.

מדוע האירוע הנהדר הזה נשאר בצל ולא נכנס כמו אחיו הצעיר לדברי ימי ההיסטוריה? ייתכן והעדר תיעוד ראוי תרמו לעניין. הפסטיבל הסתיים ללא שום תקריות אלימות והקהל הקפיד לאסוף אחריו את האשפה ולהשאיר את המקום נקי ומסודר. תיעוד חלקי שמעביר מעט מהוויב באותו סופשבוע אפשר למצוא בסרטון זה.

חזרה לפסטיבל של 2021 ולמציאות של ימי קורונה… בכניסה לפסטיבל יש להציג תעודת חיסון או בדיקת קורונה שלילית מ 48 השעות האחרונות. החניה במקום מוגבלת והיא כבר סולד אאוט לכן יש להגיע למקום באוטובוסים אשר יוצאים מהעיירה Mill valley. מותר להכניס אוכל אבל לא אלכוהול ורצוי להביא כריות לריפוד הישבן (המושבים לא נראים נוחים במיוחד) ושמיכות. יש לי הרגשה שהיות ומדובר במרין קאונטי ובמקום שיש לו כזאת הסטוריה, הוייב הולך להיות היפי ומחוייך.

קישור לאתר הפסטיבל כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button