ספא של הנפש: יש דבר כזה רוחניות חילונית

מאת: טובה בירנבאום

למה המורה שלי לפילאטיס נתפסת בעיני כסוג של גורו? למה יש אנשים שמבקשים ממדריכת הספינינג שלהם לערוך את טקס החתונה שלהם? איך זה שלעיתים משתתפים בקבוצות Soul-Cycle מבקשים להשמיע שיר מסוים וניגשים לקדמת החדר לספר על אדם קרוב שהלך לעולמו?

במחקר שנערך ב-Harvard Divinity School אנשים התייחסו לקבוצת ה-CrossFit שלהם ככנסייה או כבית כנסת לכל דבר. עורכי המחקר ניסו להתחקות אחר התנהגות דתית אלטרנטיבית בקרב צעירים עירוניים של ימינו והבינו שכנראה רוחניות אינה קשורה בהכרח לדת. נכון שחוויתם לא פעם חוויה "דתית" או "רוחנית" בהופעה חיה עם ים של אנשים סביבכם? מה קורה לנו ברגעים הללו והאם אנו יכולים לייצר יותר מהם ביום-יום שלנו?

הקהילה שגדלתי בה היתה דתית מאוד, הלכתית מאוד, אבל לא רוחנית; הקהילה שאני מרגישה בה בבית היא כזו ששמה בצד (או במרחב הפרטי), את אלוהים ואת המצוות, ושמה במרכז את הרוח, התרבות והקהילתיות.

אפשר בכלל לעשות את זה? האם אפשר לשיר בדבקות, ברגש וביחד את "אבינו מלכנו" ולנתק את החווייה הרוחנית שבשירה מהמילים עצמן, שמביעות כניעה מוחלטת לאלוהים? האם אפשר להתחבר לנכסי תרבות חשובים כגון "כל נדרי", "אשמנו בגדנו" (הוידוי), או "מי במים ומי באש" (נתנה תוקף) ולהתעלם מהתוכן הדתי שמרוכז כולו באלוהות?

כמובן שהתשובה אינדיבידואלית; והשאלה היא מה חשוב לכם: המוסיקה? הטקסט? האנשים שסביבכם? האידאולוגיה? ושוב עולה השאלה האם ניתן להפריד טקס רוחני למרכיביו.

תקופת הקורונה לימדה אותנו טוב יותר מהם הצרכים שלנו: מה הכי חשוב, ומה בעצם לא כ"כ חשוב. מפגש פיזי עם אנשים שאיתם זה מרגיש בית- מסתבר לחלקנו כצורך מהותי יותר משחשבנו; אומנות, יצירה, הם משב רוח לנפש, ואפילו לא ידענו עד כמה; להרגיש חלק ממשהו גדול מאיתנו, גם בהווה וגם בעבר- נהיה עבור חלקנו יותר ויותר משמעותי.

האם סבא שלי האמין שהוא מתוודה ביום כיפור מול אלוהים כזה גדול ומפחיד ויודע הכול? האם סבתא שלי באמת התכוונה להתיר את הנדרים שלה בכל נדרי? פתאום זה לא ממש משנה. משנה להרגיש קרובה אליהם לרגע; כי שניהם הזילו דמעות בדיוק באותן מילים עם המנגינה, שאני שרה כעת עם הקהילה שלי.

עבורי זוהי רוחניות חילונית; לציין את יום כיפור, את שבת, את חנוכה, ביחד עם מילים עתיקות ומנגינות פותחות לבבות. זהו הספא לנפש עבורי. וגם לעשות פילאטיס ולהרגיש כל שריר בגוף. רוחניות חילונית.

ומה אצלכם? מתי אתם חווים רגע של התעלות מעבר לכאן ועכשיו? האם תוכלו לייצר יותר מאלה בשנה החדשה?

יום כיפור ישראלי הוא הזמנה לחיבור של המסורתי עם המודרני, היהודי עם החילוני, הרוחני עם הקהילתי. לומר את המילים ולמצוא בהם משמעות חדשה, רלוונטית לכאן ועכשיו. או שלא; אבל העיקר שנתרגש יחד.

אתם אף מוזמנים בחום להצטרף לשיחה על אלוהים לקראת יום כיפור, ב-”Return: Can Yom Kippur be God-Optional?” ביום ראשון הקרוב.

מאחלת לכולנו שנה בריאה של הרבה רגעי התעלות, ביחד ולחוד.