פרשת בראשית: האדם מתכנן ואלוהים צוחק

מאת: אביב זיגל

דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט (האדם מתכנן ואלוהים צוחק) – משפט נכון עבור כולם!

למה התנ"ך שלנו מתחיל פעמיים? למה לפתוח "ספר ספרים" בשני סיפורי בריאה שונים לאותו העולם?

סיפור הבריאה הראשון מתאר בריאה בשישה ימים המתחילה ב"תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם" ומתקדמת באופן מדורג בכל יום ב-"כִּי־טוֹב" עד לבריאת האדם בצלם אלהים – זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם – ביום השישי. אדם וחווה הם נזר הבריאה ושיאה לפי סיפור זה. סיפור הבריאה השני הוא סיפור שונה לגמרי. הבריאה מתחילה ביצירת האדם ובנטיעת גן בעדן, וממשיכה ביצירה בה לאדם יש תפקיד – הוא שותף – למשל במתן שמות לחיות ולעופות "וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ". אלוהים גם מגלה שביצירה שלו חסרים דברים שצריך להשלימם "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". הסיפור מסתיים ביצירת האישה מצלע האדם.

למה יש שני סיפורי בריאה בתורה שהם כל כך שונים זה מזה ואפילו סותרים אחד את השני? למדתי מזמן בבית הספר על תורת המקורות המסבירה שהיו מחברים שונים של התורה על פני תקופות שונות, ועורכים בשלבים מאוחרים יותר ערכו את הטקסטים השונים למה שהפך להיות המקרא המוכר לנו היום. אבל מדוע העורכים בחרו לכלול שני סיפורי בריאה שונים? הרי ברור ששאלות יעלו בכל קורא.ת שייתקל בסתירות הפנימיות כבר בשני הפרקים הראשונים בתורה!

בקריאה נוספת ועמוקה יותר של שני הסיפורים, ראיתי רבדים נוספים.

הסיפור הראשון הוא מאוד סדור, מובנה, אידילי. היצירה מתקדמת משלב לשלב על פי תוכנית. יש חגיגה של כל שלב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב", וכשצריך – אפילו חגיגה כפולה. ומה אין בו? אין שום תקלה, אין תהיה, הכל צפוי וברור על פי התוכנית המושלמת. שמתי לב שאין בסיפור הבריאה הזה אפילו מלת "לא" אחת – הכל טוב. הכל חיובי ומושלם. מושלם מדי, אולי?

הסיפור השני שונה לגמרי. הוא פחות מסודר, כולל כפילויות, שלילות, טעויות ואזהרות. כבר בפסוק השני לא מסופר מה עשה אלוהים, אלא מה שהוא עדיין לא עשה: "וְכֹל  שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה". אנחנו נפגשים פה עם החסר, משהו לא מושלם. המילה טֶרֶם המופיעה פעמיים מרמזת שיהיו פה השלמות לחוסרים, אז אולי צריך לחכות להמשך ביצוע התוכנית. ואז נכנס אלמנט חדש – "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָל־עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". רגע, לא הכל טוב? יש גם רע? ועוד- "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"  – אלוהים נותן לאדם תפקיד וחלק בעשייה, גם הוא שותף – בעבודה ובשמירה. הסיפור ממשיך בהצגת שלילה בצורת חוקים ועונשים (Consequences) "… מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". יש פה מותר ואסור, ומה יקרה אם תעבור על האיסור, ומתחוור כאן קשר ל"טוֹב וָרָע" שפגשנו לפני כן. ההמשך מציג זוית נוספת – "…לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" – אלוהים מסתכל על היצירה – כמו אמן הלוקח מרחק מיצירת האמנות שלו כדי להתרשם ולראות מה חסר ומה השלב הבא – ורואה שהאדם זקוק לעזר כנגדו, ומתכנן להשלים את מה שהחסיר.

בקריאה חוזרת זו עלה על דעתי שאולי אין פה סתירה כלל – אולי סיפור הבריאה הראשון הוא התוכנית, החזון (Vision) וסיפור הבריאה השני הוא "איך זה קרה באמת?"

נזכרתי בימי היזמות שלי, כאשר תמיד היתה לנו תוכנית, שלב א', שלב ב', שלב ג', כל שלב נבנה על השלב הקודם, הכל מובנה ומסודר עם מדדים ופרמטרים להצלחה (איך נדע "כִּי־טוֹב?"), עם הרבה אקסלים וגרפים של עקומות גדילה. אבל בסופו של דבר המציאות היתה חזקה מכל תוכנית, ובה היו טעויות, חזרות, תהיות, שיתופי פעולה – מה אין לנו, מה חסר לעומת התוכנית ("טֶרֶם") או לעומת המצב בשטח ("לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ") ואז שינויי כיוון ואילתורים אם צריך. כל יזם.ת שתשוחח איתה תספר על התוכניות והחזון אבל גם על מה שקרה בשטח, על הבירבורים והטעויות ועל ההצלחות שבדרך. הניסיון להיצמד לתוכנית המקורית ללא התחשבות במציאות נדון לכישלון ("האדם מתכנן ואלוהים צוחק").

ושניהם הכרחיים – התוכנית והביצוע – כי אי אפשר לצאת לדרך בלי תוכנית ובלי חזון, גדולים ככל שיהיו, אבל צריך גם יכולת ביצוע, ניתוח פערים, הצבת גבולות ותנאים, הערכת מצב, שינוי כיוון אם צריך, שיתוף והאצלת סמכויות.

ואולי זה מה שהמקרא בא ללמד אותנו כאן – אין סתירה בין סיפורי הבריאה אלא המחשה של שני הצדדים בתהליך היצירה, שני צדדים חיוניים כל כך ומשלימים אחד את השני. גם אלוהים מציג תוכנית מושלמת, אבל אלוהים הוא גם יזם ויודע לעבוד agile כשצריך ליישום הבריאה. אולי אפילו הוא צחק כשגילה את ההבדל בין תכנית הבריאה למוצר הסופי.

ואני חושב כמה זה מתאים שבפתיחת השנה העברית החדשה, לאחר סיום חשבון הנפש של השנה הקודמת, אנחנו קוראים את פרשת בראשית כדי להמחיש עד כמה חשובים תוכנית וחזון אישיים לשנה הבאה (new year's resolution – מי מכיר?), יחד עם ההבנה שנצטרך להשתמש ביכולת הביצוע שלנו לאור המציאות. 

שנה טובה!

(תודה לאייל עקיבא על העזרה בעריכה)

מוקדש לרפואתו של נעם