על הגשמת חלומות, מילים וכל מה שביניהן: שיחה אישית עם נעם חורב

נעם חורב הוא מהיוצרים העסוקים והמצליחים בארץ, אחראי על כתיבת הלהיטים הגדולים שנכתבו למיטב אמני ישראל, ובראשם "מתנות קטנות" של רמי קליינשטיין ו"מילים" של הראל סקעת. הוא כתב את רב-המכר "טיוטה של אושר", שמכר כבר למעלה מ-100,000 עותקים וכן את רב המכר לילדים "לציונה יש כנף אחת". בשבוע הבא יגיע האיש והכישרון, זוכה פרסי אקו״ם, ל-OFJCC בפאלו אלטו, לספר על הסיפורים מאחורי השירים ועל הילד הקטן מעפולה שחלם לכתוב שירים לכל האומנים בישראל והפך את החלום למציאות

מאת: טל גולדשטיין

בעוד שבוע יעלה נעם חורב על המטוס וינחת בסן פרנסיסקו, במה שיתחיל את מסע ההופעות הגדול ביותר של אומן ישראלי בארה״ב. עד כה הוזמנו כ-20 הופעות, והיד עוד נטויה.

צילום: איתן ברנט

גילוי נאות לקהל הקוראים והקוראות שלנו, ההיכרות שלי ושל נעם היא היכרות חברית ארוכת שנים, כזו שהחלה הרבה לפני ״מתנות קטנות״, השיר ששיגע את המדינה ושבעקבותיו שונו כמעט כל צלצולי בתי הספר בארץ, לפני ששאר השירים המופלאים שלו חרכו את כל תחנות הרדיו לאורך השנים ולפני שמילותיו הפכו למצוטטות ביותר על ידי ישראלים רבים בעולם כולו.

לפני מספר ימים התיישבתי לשיחה עם הפזמונאי והיוצר המוערך, הוא בדרך להופעה באופקים ואני בגינה בביתי בקצה השני של העולם בסיליקון וואלי קליפורניה.

אז נעם בוא תספר לי, האם תמיד ידעת שאתה רוצה להיות פזמונאי? ואיך ילד בכלל יודע שהוא רוצה להיות פזמונאי?

״כן, מגיל מאד צעיר הייתי מכוון מטרה. נמשכתי תמיד לטקסטים של אהוד מנור הנפלא, נמשכתי לדרך בה טקסט ומנגינה מתחברים לסיפור משותף ויוצרים עולם חדש״.

האם כשכתבת את המילים במחברות שלך לפני שנים, תארת לעצמך שתגיע לאן שתגיע? הילד מעפולה שיכבוש כל פינה בישראל ועכשיו את אמריקה? 

״לא, לא תארתי לעצמי לאיזה מימדים זה יכול להגיע. כן קיוויתי וכן האמנתי. בלי אמונה ורצון עז, הדרך הזו לא יכולה היתה לקרות. אבל להגיד שהייתי מהילדים שאומרים – בטח ברור שזה מה שיקרה, ממש לא!הייתי ילד שכותב ומצייר, כל אלו נחשבו לתחביבים, לא למשהו שאפשר להפוך אותו למקצוע של ממש״.

בזמן שאנחנו משוחחים ומעלים את הנושא הזה, עולה בי השאלה האם ההורים שלך רצו שתלמד מקצוע? כזה אמיתי, באוניברסיטה, משהו יציב עם פנסיה קבועה, זה פשוט מזכיר לי מאד את השיחות שלי עם הורי, בני הדור הקודם, שהאמינו שזו הדרך הנכונה לצעוד בה. 

״הם כן רצו שאעזוב את השטויות האלה, אבל אמא שלי הבינה מהר מאד שאני עוף מוזר ושאם תלחץ עלי להיות מי שאני לא זה יוביל למקומות לא טובים. היא נתנה דרור לשיגעונות שלי ובכלל הוריי בסופו של דבר נתנו לי הרבה חופש למרות שבסתר ליבם הם רצו לראות אותי מסודר. היתה תקופה שעבדתי במשרד פרסום ובשלב מסוים החלטתי לעזוב ולהתמסר לכתיבת שירים. אני זוכר שסיפרתי לאמא והיא שאלה אותי ״אז במה תעבוד?”, זה לא ממש נתפס שכתיבת שירים היא העבודה. תביני, אני לא מגיע ממשפחה אומנותית, אף אחד במשפחה לא עוסק בתחום האומנות והיצירה.

צילום: אמירה יעקובי

את יודעת מתי נפל להם האסימון שזה זה? באירוויזיון. אחד השירים הראשונים שכתבתי ״מילים״, נבחר להשתתף באירוויזיון והושר על ידי הראל סקעת, וכשהם שמעו את השיר על במה כל כך גדולה מול מאות מליוני אנשים, אז הם הבינו את גודל המאורע״.

נעם מתוכננות לך כ-20 הופעות ברחבי ארה״ב, הישג חסר תקדים לאומן ישראלי כאן במחוזותינו. איך ההרגשה? 

״ההרגשה מדהימה. זה מפתיע שאנשים מגיעים לראות מישהו שכותב שירים. אני לא אמור להיות בפרונט, אני לא עומר אדם. זה כל כך מרגש אותי לראות איך אנשים מתייחסים למילה הכתובה ואיך הם נותנים לה כבוד״.

מהן התחושות שלך לגבי סבב המופעים בארה״ב? מה היית רוצה להשיג בסבב הזה? 

״אני חושב שלישראלים בכל העולם יש איזשהו געגוע למדינה. אני רוצה בשעה ורבע הזאת לקחת אותם לביקור קטן בארץ ולהרגיע להם את הגעגוע ותחשבי, הם אפילו לא צריכים לקנות כרטיס טיסה״.

צילום: אמירה יעקובי

למי מיועדת ההופעה? מיהו קהל היעד? 

״המופע הזה מיועד למנעד קהלים מאד רחב. בארץ הגיעו לצפות בו חיילים, בני נוער, אבות, סבתות, אין באמת גיל או מגדר מסוים שאני פונה אליו. אני פונה אל כולם. שירים מדברים לכולם. הסיפור בסופו של דבר הוא סיפור על הגשמת חלומות. אלו יכולים להיות חלומות בכל תחום. כל אחד יכול למצוא את עצמו בסיפורים״.

אתה כותב באופן שנוגע בהרבה אנשים גם מתוך כאבים אישיים וגם מתוך התבוננות מאד מעמיקה בעולם, יש לך דרך להסביר את העובדה שהטקסטים שלך נוגעים באנשים מכל שכבות האוכלוסיה, מכל המגזרים ומכל המגדרים? האם הרגשות שלנו הם אוניברסליים? 

״כן. תמיד טענתי שכולנו חושבים שמה שעובר עלינו עובר רק עלינו, אבל הדברים שמעסיקים אותנו כבני אדם הם אותם דברים. חוסר בטחון, חששות, אהבות. את יודעת כמה פעמים אנשים כתבו לי שהם הרגישו שהטקסט שלי נכתב בדיוק עליהם? אני בעצם מעמיד לאנשים מראה בה הם לגמרי יכולים לראות את עצמם״.

איך זה מרגיש להגיע דווקא בתקופה הזאת, תקופת הקורונה? 

״אני ממש שמח להגיע דווקא בתקופה הזאת, תקופה של רעב לתרבות. אנשים ממש צמאים ורעבים להזנה תרבותית ומשמח אותי להגיע אחרי תקופה של מדבר ושממה אומנותית, ולהעניק את יריית הפתיחה. להיות מעין שגריר של עולם האומנות״.

יצירה בזמן קורונה. איך התקופה הזאת השפיעה עליך מבחינה יצירתית? האם המצב תרם או דיכא את היצירתיות שלך? 

״אני הרגשתי שזה ענין של בחירה. בהתחלה אף אחד לא ידע במה מדובר. נכנסנו אל הבתים לתקופת בידוד ואתה צריך להחליט האם אתה מגיף את התריסים, או האם אתה קם ועושה משהו. כתבתי שירים ברוח הקורונה. אחד מהם הוא ״שיר עידוד״ שהושר על ידי אומני התאטרון הלאומי הבימה. כתבתי את השיר ״נפגש בחלומות״ לעילי בוטנר וילדי החוץ. הספר ״טיוטה של אושר״ מכר מעל למאה אלף עותקים והוא אחד הספרים הנמכרים ביותר בישראל בעשור האחרון אם לא יותר והחלטנו לשלוח אותו במארזים מיוחדים היישר אל האנשים שמסתגרים כרגע בבתים.

למדתי איך לתפעל זום ולהעלות מופעים בזום, היה מוזר, אבל לומדים איך להסתכל לאנשים בעיניים גם דרך מסך המחשב. לומדים איך לנסות לגעת ולהגיע אליהם בדרכים שונות ברוח התקופה״.

מאיפה מגיעה ההשראה והאם אתה חושש שביום מין הימים המעיין השופע של המילים ייבש? 

״אני לא חושש. אני יודע שיש הרבה אומנים שחוששים שהשלטר האומנותי שלהם יסגר, אני אישית לא מחפש השראה בארועים הגדולים, ההשראה שלי היא מהיום יום. מדברים שמקיפים אותנו כל הזמן, מארועים שכולנו עוברים. העולם מלא בסיפורים. צריך פשוט לפקוח עיניים ולזהות את הסיפורים הללו. כל עוד אני חי תהיה לי השראה״.

האם אתה מרגיש שמה שאתה עושה זו עבודה לכל דבר? האם יש ימים בהם פשוט לא בא לך לכתוב ואתה מכריח את עצמך? 

״אין דבר כזה. אני כבר מכיר את עצמי כיוצר, אם אין זרימה אני משחרר, צריך תמיד לדעת מתי לקחת אויר, מתי לעזוב כשהדברים לא מתחברים״.

אתה יודע נעם, בדרך כלל בסבבים בארה״ב מגיעים אומנים למופע מוסיקה או להעביר הרצאות. נראה שיצרת פה קונספט ייחודי שהוא שילוב של כל מיני דברים. איך חשבת על הקונספט של ״הסיפורים מאחורי השירים״? 

״זה קטע, הרבה אנשים לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלהם, אני לא שר, אני לא רוקד, מה בעצם קורה שם? זה התחיל בתור הרצאה וכל פעם הוספנו עוד רובד ועוד נדבך. מעורבים בזה המון אלמנטים, יש וידאו ארט, יש סיפורים ושירים והאמת שצריך לבוא ולראות על מנת להבין. אנחנו גם בוחנים איך הקהל מגיב ומקבלים עוד ועוד רעיונות בכל פעם מחדש״.

אתה מדבר עכשיו ברבים. אני אשמח לשמוע על הצוות שלך, הם הרי חלק בלתי נפרד מההצלחה. 

״בטח, חיים יניב מנהל את כל האופרציה הזאת, הדס כהן היא המנהלת האישית, אור הראל מנהל המופע ואור כהן מנהלת הבוקינג״.

הזכרת את חיים, והשאלה המתבקשת היא איך זה לעבוד עם בן הזוג? איך אתם צולחים את כל ההרפתקאה הזאת יחד? 

״בהתחלה זה מאד הפחיד אותנו והרבה אנשים סביבנו הרימו גבה ואמרו שזה לא בריא לעבוד יחד, שזה יהרוס לנו את הזוגיות, ואת יודעת זה באמת מפחיד כי התקשורת צריכה להיות מאד טובה, אבל אני חושב שהעבודה המשותפת הוסיפה עוד רובד שלם למערכת יחסים שלנו, עוד איזה בייבי שאנחנו מטפחים ומשקיעים בו, יש לנו ריגושים שאנחנו חווים יחד ויש פתאום עולם משותף שנפתח בפנינו. כן, לפעמים זה קצת קשה ורבים ומתווכחים, זה מאד טבעי אבל בסך הכל יש בינינו מערכת יחסים הרמונית, לא כל זוג יכול לעבוד ביחד אבל בין חיים לביני יש דינמיקה מאד בריאה. תמיד עומדת מול עינינו המטרה הגדולה ואנחנו עובדים מאד מאד יפה יחד״.

אתה יודע נעם, קראתי כל כך הרבה פעמים על סינדרום המתחזה. רוב רובם של האנשים חשים לפחות פעם אחת בחייהם תחושת חשש שיתגלו כחסרי יכולת, חסרי כשרון ובעצם מעמידי פנים. האם קרה לך שאי פעם חווית בעצמך את החשש הזה? במיוחד כשההצלחה שלך היא כל כך משמעותית וגדולה? 

״יש תסמין כזה אצל הרבה אומנים שבאמת יום אחד יעלו עליהם ויגלו את האמת. יש לי ימים כאלה אבל אני יודע להרגיע את עצמי ולהבין שהמחשבה הזאת באמת משותפת להמון אנשים, למדתי לא להבהל מזה״.

לאחרונה יצרת פרויקט מוסיקלי חדש לילדים יחד עם שותפך המוסיקלי רמי קליינשטיין. במה שונה כתיבה לילדים מכתיבה לאוכלוסיה הבוגרת? והאם באמת יש שוני?

״אני חושב שאולי היא שונה במלבוש כי השפה שונה אבל במהות היא לא שונה. אנחנו יצרנו עולם שלם, בכל שיר יש תובנה קטנה ומסר. המוסיקליות קליטה ומדברת אל הילדים. הטקסטים והלחנים מאד מוקפדים. אסור להתנשא עליהם, גם לא להתיילד ולזלזל בהם. ילדים הם עם נבון מאד. הם יודעים לזהות אם מישהו עובד עליהם״.

צילום: אור דנון

מכל תחומי העיסוק שלך ממה אתה הכי נהנה? האם מכתיבת השירים עצמה? או אולי מהמופעים בהם אתה רואה ומרגיש את הקהל שלך? 

״ווואוו זאת שאלה מצוינת. אני נהנה מאד במופעים, זה חדש, מרגש אבל גם מלווה במתח ולחצים שהכל יעבוד כמו שצריך, אבל את יודעת, בסופו של דבר לא יעזור כלום, אני הכי נהנה לכתוב. אני לא יכול אפילו להסביר את ההרגשה שאני יושב במרפסת ומסיים לכתוב טקסט שאני מתרגש ממנו. אני מסטול. אני על גג העולם״.


אתם מוזמנים לבוא ולצפות בהרצאה המרגשת של נעם חורב ביום ראשון, ה-17 באוקטובר, ב-8 בערב באולם בגדול של הג'ייסיסי בפאלו אלטו. האירוע הוא בשיתוף פעולה של יפעת אורגד הפקות וה-icc@jcc והכניסה אליו תתאפשר עם הצגת תעודת חיסון בצירוף תעודת מזהה או הצגת בדיקה שלילית שנעשתה במהלך 72 השעות שלפני האירוע. הישיבה במופע תהיה מסביב לשולחנות (על מנת לרווח בין הקהל) ותהיה חובת עטיית מסיכה לכל אורך המופע. לרכישת כרטיסים לחצו כאן.

הכותבת טל גולדשטיין היא אומנית, יוצרת כותבת ומעצבת המתגוררת בסיליקון וואלי ב 17 וחצי שנים האחרונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button