LEAP YEAR: שנת מכינה וגאפ כמקפצה לשינוי

מאת: טובה בירנבאום

מה הייתה חוויית החיים המרכזית שעיצבה את מי שאתם היום? יכולים להצביע על אחת? בני כמה הייתם? מה היה שם שכל כך השפיע עליכם? בגיל 19 עזבתי לראשונה את הארץ, בתור נערה חרדית, ונסעתי לארה"ב לשנה. במסגרת תוכנית של השירות הלאומי הייתי מורה בבית ספר יהודי אורתודוכסי בלוס אנג'לס. דבר לא הכין אותי לתדהמה שחווייתי כשנוכחתי לראות חיים יהודיים אורתודוכסיים, שלכאורה היו אמורים להיות זהים לאלו שהיכרתי בבני ברק – שונים בתכלית. השקפת העולם, הנורמות, המנהגים, היו שונים, ויחד עם זאת כולם ראו עצמם דתיים, נאמנים למסורת ואותנטיים.

השנה בלוס אנג'לס הפכה אותי למי שאני היום, וגם אם בדיעבד היו בבני ברק מי שהתחרטו על ששלחו אותי לתוכנית, אני מוצאת את עצמי מודה ליקום, או למי שצריך להודות, על המתנה שקיבלתי.

היום, הרבה שנים אחרי, ישנו שפע של הזדמנויות לנערות ונערים אחרי תיכון, גם בארץ וגם מחוצה לה, לחוות שנה מעצבת שתציב בפניהם הזדמנויות לראות את העולם מנקודת מבט אחרת; שתזמין אותם להיות בתפקידי מנהיגות, ולחוש על בשרם כיצד בעולם המגוון והמורכב שלנו, עשוי להיות מקום מיוחד רק בשבילם. מקום שלא מטייח אבל תומך, מקום שמאתגר, ויחד עם זאת מלווה ומקבל, מקום מכבד, ממלא השראה, שמעניק כלים להיות פשוט אנשים טובים יותר כאשר יפנו אל הפרק הבא של חייהם.

בגיל 16 זה מתחיל. מה אעשה מייד אחרי התיכון? קולג'? צבא? מכינה? שנת גאפ? לנו, הישראלים שחיים מחוץ לישראל, המסלול לא תמיד ברור, ואנחנו מבינים את גודל השעה. הילדים שלנו, שגדלים אל תוך זהות מורכבת, עשירה ומלאה בסימני שאלה, מבינים הרבה פעמים שאולי לחלק מהשאלות ישנן תשובות שמסתתרות בתוך מסע.

הילדים שלנו יודעים איך זה לעיתים להרגיש בבית גם כאן וגם שם, ובו זמנית, לא להרגיש בבית בשום מקום; הם יודעים להסביר לאדם חיצוני על התרבות שלהם, לחגוג חגים קצת שונים, ולהרגיש מיוחדים. הם מכירים היטב את התחושה של לאהוב מישהו/י שנמצא/ת ממש רחוק, להפגש איתו/ה ומיד להרגיש משפחה, להתגעגע, או לחילופין, לחוש אשמה על חוסר הגעגוע, ובעיקר לשאול, לפעמים כמה פעמים ביום – מי אני? לאן אני שייך/ת?

הג'יסיסי בפאלו אלטו ובינ"ה, שני ארגונים שלא חוששים להישיר מבט אל השאלות המורכבות ולייצר רעיונות חדשים ומהפכניים, חברו יחד ויצרו את ה-LEAP Year. שנת מכינה וגאפ שמזמינה ישראלים מישראל ויהודים מהעולם לחוות שנה של צמיחה ובירור זהות. זוהי שנה שבה 20 בוגרי תיכון, מחיפה, מילווקי, הוד השרון, ניו ג'רזי, אריאל, לונדון ובודהפסט, חוקרים יחד מהי יהדות; נדהמים מכמה הם לא ידעו על חיים יהודיים שקיימים בקהילות אחרות בעולם, לומדים יחד, מתנדבים, מטיילים בארץ ומבלים חודש אחד ב-פאלו אלטו, קליפורניה.

הנסיעה לקליפורניה, לאחר חודשים של חיבור משמעותי, התנסות ולמידה, מאפשרת לדוברי האנגלית להכיר לחבריהם הישראלים יהדות אחרת, ולחוות יחד את החיים היהודיים העשירים והיצירתיים שתוססים מחוץ לישראל.

הסיפור המפורסם על נחשון בן עמינדב עומד ברקע של התוכנית: נחשון, נשיא שבט יהודה, קפץ  למי ים סוף הסוערים כאשר חבריו עמדו והתווכחו מי יעז לקפוץ ראשון אל הלא נודע. המדרש מספר על הים שנבקע לשניים ברגע שגופו של נחשון פגש בגלים המאיימים, ואומץ ליבו הוא סמל תרבותי של נועזות ומנהיגות. אותה קפיצה, ה-LEAP, אם תרצו, גם מסמלת את אותה תקופה בחיים שבה הטמעות טוטאלית בתוך חווייה מעצבת עשויה להיות המתנה הגדולה שתשפיע על כל צעד שיילקח בעתיד.

LEAP הם (כמובן) גם ראשי תיבות (איך לא?): Learning. Experience. Action. Peoplehood; שמתמצתות את החוויה העמוקה שהתוכנית מציעה: להעמיק בעמיות יהודית- אבל באמת, לא רק כסיסמה; להפגש עם אוצרות התרבות היהודיים באופן מכבד, ביקורתי ורלוונטי; לעסוק בתיקון העולם שלנו, ולחוות את השנה בצורה האותנטית והמורכבת ביותר שניתן.

ביום ראשון הקרוב, ייערך מפגש מידע מקוון עם צוות התוכנית. אם יש לכם בבית ילדים בכיתה י"א או י"ב, בואו איתם; תלמדו על התוכנית, תפגשו את ראשי התוכנית, המורים/ות, המדריכים/ות ותקבלו השראה לשנה חשובה בחיי ילדיכם שיכולה להשפיע עמוקות על עתידם, ומי יודע? אולי גם על עתיד העם שלנו כולו.

שבת שלום!