אחרי 80 שנה: חגיגת בר ובת מצווה לניצולי השואה בבית הכנסת "בית אל"

לדייויד ולסוניה היה חלום – לערוך טקס בר/ת מצווה בו יעלו לתורה, יחלקו את הסיפור שלהם ויסגרו מעגל עם הילדים שהיו אז, בתקופת המלחמה. לפני כשבועיים חלומם התגשם, כאשר ארגון ה-JFCS, יחד עם בית הכנסת "בית אל" בסן מתאו ומתנדבים ומתנדבות מהקהילה הפיקו להם טקס בר/ת מצווה כהלכתו. אייל עקיבא, אשר יחד עם אביב זיגל ליווה את דייויד וסוניה במשך 5 חודשים בתהליך הלימוד מספר על החוויה ועל הטקס עצמו שלא הותיר עין אחת יבשה

מאת: אייל עקיבא

מעטות ההזדמנויות בהן אני נעזר באחד מאותם האתרים המקוונים המתאימים תאריך עברי לתאריך לועזי. הפעם חיפשתי את פרשת השבוע עבור חגיגת בר/ת המצווה המאוחרת של דייויד וסוניה. אני גולל אחורה ליום ההולדת של דייויד. שנת 1930, מיד לאחר חג חנוכה פרשת "מקץ". הפרשה מתארת את קורותיו של יוסף ואחיו במצרים – מיד אחרי שיצא מבור שלא ידע אם יצא ממנו, אחרי שהעולם שהכיר בגד בו והשאיר אותו לבד, עם מעט מאוד תקווה. בגיל 13, בשנת 1943, דייויד היה בגרמניה, עובד תחת זהות בדויה בחווה חקלאית ליד ברלין – בבור שלא ידע אם יצא ממנו, אחרי שהעולם שהכיר בגד בו והשאיר אותו לבד, עם מעט מאוד תקווה. סוניה היתה צעירה יותר, וחוותה אף היא סכנות רבות וסיטואציות עם סיכויי הישרדות קלושים. ולמרות זאת הם שניהם עדיין איתנו. 

דייויד וסוניה הם חברים בקבוצת Cafe by the Bay, המהווה חלק מפעילותו המבורכת של ארגון ה JFCS. את הקבוצה הקימה נעמה לוגסי, שבאחת ההזדמנויות סיפרה לי ש"זו אולי הקבוצה היחידה של ניצולי השואה שרק גדלה בשנים האחרונות מקצת יותר מעשרה לפני הקורונה ללמעלה מ-40 משתתפים קבועים". הקבוצה נפגשת באופן מקוון פעם בשבוע, ובכל פעם יוצאת למסע: במקומות שונים בעולם, בצלילה לתחומי ידע שונים ובמפגשים מעניינים עם אנשים מישראל ומכל העולם. רוב הפעילות הזו מבוססת על מתנדבות ומתנדבים, רבים מהם ישראלים החיים כאן במפרץ.

לדייויד ולסוניה מקבוצת Cafe by the Bay היה חלום – להשלים את מה שנמנע מהם כשהיו צעירים. לערוך טקס בר/ת מצווה בו יעלו לתורה, יחלקו את הסיפור שלהם ויסגרו מעגל עם הילדים שהיו אז, בתקופת המלחמה. לכך נרתם ארגון ה JFCS, המתנדבים והמתנדבות, בית הכנסת "בית אל" בסן מתאו ועוד רבים. על משימת הלימוד היו אמונים אביב זיגל ואנוכי. נפגשנו עם סוניה ודייויד באופן מקוון במשך כחמישה חודשים, על בסיס שבועי, וקראנו יחד את הפרשה על סיפורו של יוסף, שהגיע תוך שנים ספורות מבור ללא תקווה למשרה המקבילה לסגן-נשיא ארה"ב (באימפריה המצרית של אותם הימים). קראנו ודיברנו על החלטתו להשאיר את עברו מאחור ולהתחיל במקום חדש, בו גדלים שני ילדיו כבני מלוכה בארמון המצרי, ועל עיסוקו בצבירת כוח וכסף. כל זאת עד שאיתות מן העבר הכריח אותו לחזור ולהשלים ולסגור מעגל שנפתח אז. דיברנו על ההקבלה בין הפרשה לחיים שלהם, לחיים שלנו, וניסינו לענות יחד על כמה שיותר שאלות. אחר כך בחרנו את הפסוקים אותם ישננו דייויד וסוניה, והם נכנסו למשימה בדבקות הִתְאַמְנוּ בבית על קריאת הפסוקים ועל ברכות העלייה לתורה. לאחר מכן, הם הביעו רצון להעלות את דרגת הקושי ולשיר את הפסוקים לפי "טעמים". אז המשכנו לשם, והתאמנו על המילים ועל הניגון, על הברכות ועל מהלך הטקס ועל הדברים שישאו לאחר הקריאה. ניסינו גם קצת לענות מעט יחד על שאלות שעלו תוך-כדי על אמונה ועל אלוהים, ועל החיבור של הנושאים האלה לחייהם של סוניה ודייויד. יותר מאשר אנחנו לימדנו את דייויד וסוניה, אנחנו הרגשנו שהם מלמדים אותנו. על החשיבות של הומור, על אופטימיות, על תושיה, על התאוששות, על חסד, על התמדה, על התלהבות וגם על זקנה ומשפחה. כל שבוע חיכיתי לזמן האיכות הזה החסום ביומן ביום רביעי בצהריים ("Family commitment, do not book"), באמצע הפגישות המקוונות הקשורות לעבודה.

לפני האירוע ערכנו חזרה בבית הכנסת בית אל בסן-מתאו. רבה ליסה קינגסטון והצוות כולו קידמו אותנו במאור פנים, ובהרגשת שותפות והירתמות מלאה למשימה. היו להם בבית הכנסת טקסי בר/ת מצווה למבוגרים, אבל לא בגיל זה, וההתרגשות היתה רבה גם אצלם. אביב, רבה ליסה ואנכי הכנו תכנית לאירוע מותאמת לסיטואציה, לאנשים, לאורחים בגוף ולאורחים המקוונים. רבה ליסה אימצה את התכנית ועזרה לשפר אותה. היא הסבירה והדגימה בסבלנות את כל הפרטים עם דייויד וסוניה. 

האירוע עצמו נערך לפני קצת יותר משבועיים. רבים הגיעו. ההתרגשות היתה ניכרת בכל. זו הפעם הראשונה בה התאפשר לנו לראות את המתנדבים והמתנדבות פנים אל פנים. כמו יחידה מיומנת, הם ארגנו את התקרובת והפרחים וסידורי השולחנות ושאר ההכנות לאירוע. דייויד וסוניה הגיעו, ואיציק לרנר ואביטל פיגל שמתנדבים עם הקבוצה, החלו להנעים את האוירה בבית הכנסת בפסנתר, קלרינט ושירה. דייויד וסוניה, עם רבה ליסה והרב המלווה את קבוצת Cafe by the Bay, הרב דניאל אייזקסון התכנסו איתם בחדר מיוחד שנועד לכך, ליסה אמרה דברים יפים על המעמד, ועל מה קרה ומה שעומד לקרות. דייויד התעטף בטלית, ואז התחיל הטקס.

צילום: מירי אקשטיין
צילום: מירי אקשטיין
צילום: מירי אקשטיין

היו בטקס דברי פתיחה, שירים, קריאה מן התורה ומעט תפילות. רבים מחברי מקבוצת Cafe by the Bay הגיעו לאירוע ואחרים הצטרפו באופן מקוון. דייויד וסוניה בחרו להזמין בני משפחה וחברים ל"עלייה לתורה". 

צילום: מירי אקשטיין

סוניה סיפרה על רצונה לחגוג את בת המצווה מגיל צעיר, דיברה והודתה למתנדבים ולמתנדבות על ההזדמנות להגשמת החלום שלה ועל הברכה שהיא זכתה בה להיות איתנו ולהמשיך לחגוג את החיים. כמו כן, היא דיברה על רצונה להעביר את הברכה הזו הלאה לאנשים ולקהילה היקרים לה. "החיים שלי הם ברכה גדולה, אני אסירת טובה על כל הדברים שיש לי – טובים או רעים, כי יש משמעות מאחורי כל דבר".

דייויד בחר להביע את דבריו באמצעות שיחה. בנו ישב לידו, מול הקהל, ושאל אותו על קורותיו, ועל מה הביא אותו לכאן. אביא רק שניים מסיפוריו – האחד חל בשנת 1949, בה התגורר בישראל. הוא הגיע אל שערי הארץ עם נערים ונערות ששרדו את המלחמה והופנה לקיבוץ רמת יוחנן, שם אימץ אותו איש מן הישוב, מתתיהו שֶׁלֶם. לבעלי הזיכרון מדובר במשורר שחיבר את ״שיבולת בשדה״, ״פנה הרוח״ ועוד. דייויד סיפר שמתתיהו שימש דמות אב עבורו, והפך אותו לבן אדם. עוד סיפור שחלק עימנו לפני 50 שנה, דייויד ניסה לחגוג בר מצווה מאוחרת. הוא הגיע לכותל, עם קבוצה של אנשים עם אותה המטרה, ורגע לפני שהגיע תורו להניח תפילין ולערוך את הטקס הקצר, הגיע איש מקבוצה אחרת, שסיפר לו שהוא הגיע מהולנד, ושהוא חושב שהוא יהודי, אף על פי שאומץ לפני שנים רבות ע"י נזירות. הוא רצה לערוך בר מצווה. דייויד פינה לו את תורו, והאיש השתתף בטקס. כשדייויד רצה להתחיל בטקס שלו הקבוצה אליה השתייך נקראה בחזרה לאוטובוס והוא החמיץ את ההזדמנות. חמישים שנה עברו עד שההזדמנות הגיעה לפתחו. איש של חסד.

צילום: מירי אקשטיין

מיותר לציין שלא נותרה עין יבשה בבית הכנסת. אחרי הטקס, ולקול ניגוני הקלרינט של איציק, פצחנו בריקודי שמחה. שמחה גדולה ויפה, במעגלים

צילום: מירי אקשטיין

שאלתי את עצמי כיצד מהווה האירוע, בו סוניה ודייויד נקראו לתורה וקראו בה, סגירת מעגל 70-80 שנה אחרי המועד המקורי? במובן מסויים היה נוכח-נפקד אחד שהחשבון איתו אולי לא נסגר. הרבה תמר אלעד-אפלבוים מקהילת "ציון" בירושלים שלחה אותי למילותיו של אלי ויזל, המציעות רעיון רדיקלי – "אני אסלח לבורא והבורא יסלח לי". העיקרון של סליחה וחסד וזיכרון, אומר ויזל, עשויים לאפשר צורה מסוימת של התמודדות. אולי, אולי, אותה שרשרת ארוכה של ניצבים ששמרו על סוניה ודייויד לאורך השנים, והעבירו להם את הברכה שדיברה עליה סוניה שם באירופה, כאן במפרץ, וכל אותם ואותן שתרמו מזמנם ומרצם וכשרונם לאירוע הזה היא היא היתה בקשת הסליחה מדייויד ומסוניה. ובעצם השתתפותם בעשייה נסגר מעגל. מי יודע.

תודה עמוקה ורבה לרשימה ארוכה של עוסקות ועוסקים בדבר – Peninsula Temple Beth El, Jewish Family and Children's Services,מירי אקשטיין שצילמה את האירוע והעניקה לנו מזכרת יקרה מפז, רלי זיגל על סידורי הפרחים שהאירו את אולם בית הכנסת, כל צוות המתנדבים והמתנדבות  של התוכנית Cafe By The Bay וכמובן דייויד וסוניה שהעניקו לנו את ההזדמנות הנדירה הזו ליטול חלק ולהשתתף בשמחתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button